אחיטוב הרופא

(הופנה מהדף אחיטוב בן יצחק)

אחיטוב בן ר' יצחק הרופא היה רב, רופא, משורר ומתרגם מפלרמו וסיציליה שפעל בסוף המאה ה-13.

נודע, בין השאר, על שם תרגומו לספר "מלות ההגיון", אותו העתיק מערבית יהודית לעברית[1]. ספר זה הוא חיבור פילוסופי שנכתב, ככל הנראה, על ידי הרמב"ם בשנות נעוריו, ומהווה למעשה את חיבורו הראשון. מבין שלושת התרגומים שנעשו לספר זה, נחשב תרגומו של אחיטוב למדויק ביותר אבל הוא לא נתפשט בצבור.

חיבר את הספר מחברת הטנא, הכולל מליצה מוסרית בחרוזים.

היה בקשרי מכתבים עם הרשב"א. בעת שהרשב"א ערך מלחמת חורמה נגד ר' אברהם אבולעפיה, בשנים 12851292, גרמו הרדיפות נגד אבולעפיה שייאלץ לנדוד ממקום למקום. בפרק ההוא, פנה אחיטוב, שהיה מגדולי בעלי השפעה באיטליה בזמנו, במכתב אל הרשב"א, וביקש לתהות על קנקנו של אבולעפיה. הרשב"א סיפר לו באריכות על עמדתו כלפיו, וביקש ממנו שירחיקהו[2].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מצוי בכתבי-יד אחדים, וכתב-היד היחיד שהשתמר כמעט בשלמות שמור בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (Heb. 80 3308), ועל פיו פרסם את הטקסט מ. חמיצר (Chamizer), בספר היובל לכבוד הרמן כהן, ברלין 1912: M. Chamizer, "R. Achitubs aus Palermo hebräische Übersetzung der Logica Maimunis", Judaica: Festschrift zu Hermann Cohens siebzigstem Geburtstage, Berlin: Cassirer, 1912 (ספר היובל לכבוד הרמן כהן, ברלין 1912), עמ' 423–456.
  2. ^ ראו: שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן תקמח: בין השאר הוא כותב: "...ואחד מהם היה אותו הנבל שם רשעים ירקב אותו אברהם ששם שמו נביא ומשיח בשסיליאה ופתה בכזביו כמה מבני ישראל. ולולי שסגרתי הפתח בפניו בחמלת השם עם רב כתבי וכתבי קהלות הקדש כמעט שהתחיל והיה מכלה ברוב דבריו הדמיונים והכוזבים שהיו כחכמות רמות לאויל ושנתן דעתו עלי' כמה ימים ובהתמדת מה שהיה מרגיל עצמו בו. ולוקח הכתובים ודברי החכמים בגימטריאות ומערב בהם מעט דברים אמתיים לקוחים מספרי החכמה. אבל זה שאמרתם שהיה עם הארץ ידוע ושלא הורגל עם שום אדם ולא עמד על שום אדם ולא עמד על שום ספר מדברי החכמה. כמו שאמרו קצת מבני אדם מאותו שאומרין שהיו יודעין לפני'. אם הדבר כן נמלט מידנו ממחשבתנו זאת. ואמנם שאאמין שיהא נביא או שידבר עמו מלאך השם יתברך ולמדו וכתב לו ספר זה מן הנמנע בעיני. וזה מכמה צדדין לא אאמינהו ולא נצטייר בלבבי..". פרשייה זו נסקרה באוצר הגדולים אלופי יעקב, אות א סימן תקכ"ז, חלק ב, עמוד קמז, ובאטלס עץ חיים לרב רפאל הלפרין, כרך ה עמוד 155, וביותר על ידי ש. ואנונו, ארזי הלבנון, כרך א, עמוד 8.