אברהם אבולעפיה

רב ומקובל שחי בספרד

רבי אברהם אַבּוּלְעַפְיָה (ה' אלפים, 1240 - ה'נ"א, 1291 בערך) היה רב ומקובל, נחשב לרוב כנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית.

רבי אברהם אבולעפיה
ספרי רבי אברהם אבולעפיה
ספרי רבי אברהם אבולעפיה
לידה 1240
ה' אלפים
סרגוסה, כתר אראגון
פטירה 1291 בערך
ה'נ"א בערך
סיציליה, כתר אראגון
מדינה כתר אראגוןכתר אראגון כתר אראגון
מקום מגורים טודלה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1292 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני ספרד, רבני יוון, רבני איטליה, ראשונים
תחומי עיסוק תורה, קבלה, פילוסופיה
רבותיו רבי הלל בן שמואל, רבי ברוך התוגרמי
תלמידיו רבי משה בן שמעון מבורגוס, רבי יוסף בן אברהם ג'יקטיליה
חיבוריו "סתרי תורה", "חיי העולם הבא", "אור השכל", "איגרת שבע נתיבות התורה", "גן נעול", "מצרף לכסף", "מפתח החכמות", "מפתח השמות", "מפתח הקרבנות", "מפתח הספירות", "מפתח התוכחות" (חמשת האחרונים על חמישה חומשי תורה), "שומר מצווה", "ספר המלמד", "סוד ירושלים", "ספר גאולה"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו

עריכה

ר' אברהם אבולעפיה[1] נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240 לרבי שמואל אבולעפיה. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.

ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לרב אבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. ר' אברהם אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.

לימודי הפילוסופיה והקבלה

עריכה

ראשית התיישב ביוון ונשא שם אישה. לאחר זמן מה הגיע לקפואה, איטליה. שם למד אצל הפילוסוף רבי הלל מוורונה פילוסופיה, תורת הנפש של הרמב"ם ובעיקר את ספרו מורה נבוכים.[2] לאחר זמן מה הגיע לקטלוניה (ברצלונה), שם התקרב לחוג מקובלים שבהם היה רבי ברוך התוגרמי, ככל הנראה בחוג זה ובהשפעתו החל ללמוד קבלה שקודם לכן התנגד לה,[3] עיקר לימודיו התרכזו בספר יצירה[4] שלאחר שנים מספר כתב לו כמה פירושים.

בחוג זה התקרב לקבלה האקסטטית, שהושפעה מחסידי אשכנז ושורשיה טמונים בספרות ההיכלות. ר' אברהם אבולעפיה פיתח תורה זו, וכינה אותה בשם "קבלה נבואית", משום שחלק ממטרתה להביא את העוסק בה בטהרה לחוויה אקסטטית ועל ידי כך לזכות לנבואה. כמו כן כינה תורה זו בשם "קבלת השמות" המביאה לידי נבואה, על ידי שימוש נרחב באותיות ושמות הקודש, שימוש שהקנה ללשון הקודש מעמד מאגי-מיסטי.

הגילויים הנבואיים

עריכה

בקטלוניה אירע אירוע מכונן בחייו של ר' אברהם אבולעפיה כאשר, לפי עדותו, זכה בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". בשנת 1271 זכה, לדבריו, לגילוי נבואי נוסף (ראו הרחבה להלן). משנה זו ועד למותו חיבר ר' אברהם אבולעפיה קרוב לחמישים חיבורים מסוגים שונים. החשובים והפורים שבהם הם ספרי ההדרכה להשגת נבואה דרך השימוש באותיות הקודש. עם ספריו אלה נמנים: "ספר חיי העולם הבא", "ספר אור השכל", "ספר אמרי שפר", "ספר החשק" ו"אוצר עדן הגנוז". מלבדם כתב ר' אברהם אבולעפיה פירוש לתורה בשם "ספר המפתחות", כמה פירושים לספר יצירה ולמורה נבוכים, אגרות, שירים וספרי נבואה המתארים את חזיונותיו המיסטיים כמו "ספר האות". מתוך חמישים חיבורים שחיבר שרדו כשלושים, ורק חלק קטן מכלל אלו הובאו לדפוס. בכתביו עושה ר' אברהם אבולעפיה שימוש נרחב בגימטריות, נוטריקונים, ראשי תיבות ועוד.

תלמידיו

עריכה

ר' אברהם אבולעפיה לא מיהר לנסות להיפגש עם האפיפיור. עוד לפני כן ערך מסע נדודים ברחבי אירופה, ובו אסף קבוצות קטנות של תלמידים ולימדם תורה, ובפרט את "מורה נבוכים" בשיטתו המיוחדת. תלמידיו הבולטים במסע זה היו שניים מגדולי מקובלי קסטיליה, ר' משה בן שמעון מבורגוס, שעליו כתב כי הוא "אדם גדול ונכבד", ור' יוסף בן אברהם ג'יקטיליה בעל הספר "שערי אורה", שעליו העיד ר' אברהם אבולעפיה בספרו "אוצר עדן הגנוז": "והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני, והוסיף מכוחו ומדעתו וה' היה עמו".

ב-1279 שב לקפואה שבאיטליה, שם ניסה להקים בית מדרש.

ניסיונותיו להפגש עם האפיפיור

עריכה

ב-1280 החליט להיענות לציווי הנבואי שקיבל עשר שנים קודם לכן ולנסות להיפגש עם האפיפיור ניקולאוס השלישי. בחודש אב הגיע ר' אברהם אבולעפיה לרומא, אך האפיפיור סירב לראותו. האפיפיור יצא מרומא אל ארמון נופש קטן בסוריאנו (אנ'), ור' אברהם אבולעפיה קיבל מסר שאם ינסה לפגוש אותו גם שם יוצא להורג בשריפה.[5]

ר' אברהם אבולעפיה לא אמר נואש ויצא בכל זאת לסוריאנו כדי להיפגש עם האפיפיור. עם הגעתו של ר' אברהם אבולעפיה למקום בכ"ו באלול נודע לו כי האפיפיור מת באופן פתאומי באותו לילה (ככל הנראה מהתקף לב). כאשר חזר לרומא נעצר בצום גדליה על ידי כת המינוריטים השייכת למסדר הפרנציסקנים, אולם הוא לא נשרף כפי שאיימו עליו בתחילה אלא הוחזק במעצר ארבעה שבועות ולאחר מכן שוחרר ופנה לסיציליה. אירועים אלו נתפסו על ידו כאות למסירות הנפש שלו בעבור מצוות האל וכעדות על ה' שהציל אותו מיד אויבו.

הפולמוס עם הרשב"א

עריכה

בשנת 1281 הגיע ר' אברהם אבולעפיה לאי סיציליה (פלרמו ומסינה). שם הקים בית מדרש והצליח לאסוף סביבו עדה גדולה של תלמידים וחסידים. בשל גישתו הנבואית פנו חלק מנכבדי המקום לרבי שלמה בן אדרת (הרשב"א), שהיה מגדולי ההלכה באותה עת ושימש כנציג מעין-ממסדי של הדת, בשאלת נביאותו של ר' אברהם אבולעפיה. מכתביו הספציפיים הנוגעים לאבולעפיה לא נשתמרו[6], אולם בתשובה אחת אודות הנביא מאוילא[7], דוחה הרשב"א בתוקף את יומרת הנבואה של אבולעפיה וגם קורא אותו "נבל שם רשעים ירקב" אדם ש"פיתה בכזביו כמה מבני ישראל".

הרשב"א פתח במלחמת חורמה כנגד ר' אברהם אבולעפיה ודחה בבוז את יומרותיו הנבואיות. דגש חשוב בתשובת הרשב"א הוא הסתמכותו על דיווח הפונים אליו, ולפיו המדובר במתיימר לנבואה, החסר למעשה רקע של השכלה למדנית מקיפה. נקודת מתח נוספת בין השניים נוצרה בשל העובדה שהרשב"א, שהיה אף הוא מקובל, החזיק בזרם התיאוסופי-תיאורגי של הקבלה (תורת הספירות), ואילו ר' אברהם אבולעפיה החזיק בקבלה הנבואית[דרוש מקור]. מאבקו של הרשב"א הצר את צעדיו של ר' אברהם אבולעפיה, וכתוצאה מכך איבד קהל גדול מתלמידיו וחסידיו ואף נאלץ לעזוב לזמן מה לאי קומינו, אחד מאיי מלטה. עדות לרדיפה זו נמצאת באיגרת "וזאת ליהודה" שכתב ר' אברהם אבולעפיה לרבי יהודה שלמון:

עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא ה' משמים, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, צוד צדוני כציפור אויבי חנם, צמתו בבור חיי ויד"ו אב"ן ב"י, צפו מים על ראשי, רבת ה' ריבי נפשי גאלת חיי, ראית ה' עיתותי, שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי. [...]

ועתה הכריחני לדבר עמך בזה המעט הכתב ששלח הרב לבני פלירמו לר' אחיטוב שהיה מלא נאצות ולא היה שום דבר חכמה כי אם חרופים וגדופים כמנהג הנערים הקטנים שאינם בעלי דעת עד שרבים מרואיו הכחישו חתימת ידו וקראוה מזויף ואמנם אני שהכרתי מדבריו עניינים ידועים לענות לו על דבריו להודיע לך והדומים לך שהדברים שחשב או ששמע היו להפך. [...]

מה שחשב הרב ר' שלמה ב"ר אברהם ז"ל בן אדרת על ענייני או מה ששמע היה הכול הבל ורעות רוח, והראייה על זה שאני שבח לאל כבר סדרתי למודי ולמדתי המקרא ודקדוקי הפעולה [...] ולמדתי תלמוד גמרא ופסק [...] ולמדתי דרשות ואגדות וברייתות [...] ולמדתי הגיון וחכמת הטבע [...] ולמדתי חכמת האלוהות על דרך המחקר, ולמדתי מקצת חכמת הרפואות [...] וכן חולין, ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים [...] וספר האמונות לר' סעדיה וספר חובת הלבבות לרבינו בחיי, וכל אלה עם ספרי אברהם בן עזרא בחכמתו הניעוני והביאוני לבקש סוד הספירות והשמות ודרכי החותמת. [...]

ועתה אני מחלה פניך מאוד שתעיין בדברי עיון יפה כראוי לאיש כמוך ואל תדינם בתחלת מחשבה לא לזכות ולא לחובה אבל דינם אחרי ברור שלם, וראה והבן מהם מה כוונתי בהם כפי יכלתך, ואחרי שירדת בם לסוף דעתי לפי מחשבותיך תודיע לרב ר' שלמה דעתך בדינך ובמשפטם.

המחלוקת בין הרשב"א לר' אברהם אבולעפיה נמשכה משנת 1285 לערך עד לפטירתו של ר' אברהם אבולעפיה. זמן פטירתו המשוער הוא בשלהי 1291 או בראשית 1292, שכן החל מאותה עת אין כל ידיעה על פועלו. גם לאחר מותו של ר' אברהם אבולעפיה השפיע חרם הרשב"א על תורתו, ועדות לכך היא העובדה שעד המאה ה-18 ספרו החשוב "חיי העולם הבא" נשאר בכתב יד. ר' אברהם אבולעפיה נפטר בסיציליה, אולם מקום קברו לא ידוע.

נבואה

עריכה

האירוע המכונן בחייו של הרב אבולעפיה אירע בקטלוניה כשזכה, לפי עדותו, בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". ב"ספר העדות" שחיבר תשע שנים מאוחר יותר כתב על כך: "בשנה התשיעית ההיא עוררהו ה' ללכת לרומי רבתי כאשר ציווה בברצלונה...". אלמנטים נבואיים נוספים מתגלים בכתביו: הוא מכנה עצמו בשמות שונים כמו "אברהם הרואה", "רזיאל" ו"ברכיאל"; הוא מגלה סודות מיסטיים כמו קץ הימים, ומנמק זאת בכך שגילויים אלו מתאפשרים בזכות העובדה שהמשיח עומד להתגלות, ולו ידוע זמן בואו. כך כתב באיגרת "וזאת ליהודה":

בהגיעי אל השמות ובהתירי קשרי החותמת נגלה אלי אדון הכול וגלה לי את סודו, והודיעני עד קץ הגלות וזמן התחלת הגאולה על גואל הדם, ואז הכריחני להתפאר בנבואה.

בשנת 1271 קיבל, לדבריו, חיזיון נבואי נוסף, כפי שהעיד בספרו "אוצר עדן הגנוז":

ואני בזמן היותי בן א"ל [=31] שנה במדינת ברצלונה, העירני ה' משנתי ואלמוד ספר יצירה עם פירושיו ותהי עלי יד ה'. ואכתוב ספרי חכמות מהם וספרי נבואות מופלאים ותחי רוחי בקרבי ורוח ה' הניע לבי ורוח קדושה נוססה בי. ואראה מראות נוראות רבות ונפלאות על ידי מופת ואות ובכללם התקבצו סביבי רוחות קנאות. וראיתי דמיונות ושגיאות ונבהלו רעיוני עלי כי לא מצאתי איש מאישי מיני שיורני הדרך אשר אלך בה. ועל כן הייתי כעיור ממשש בצהרים ט"ו [=15] שנה, והשטן עומד על ימיני לשטני. והייתי משגע ממראה עיני אשר ראיתי לקיים דברי התורה ולהתם הקללה השנייה י"ה [=15] שנה. עד אשר חנני אלהים קצת מדע ויהי ה' עמי לעזרה משנת (א') [א"ל] עד שנת מ"ה להצילני מכל צרה. ובהתחלת שנת אלי"ה הנביא חפץ ה' בי ויביאני אל היכל הקדש. והוא הזמן שבו השלמתי הספר הזה אשר חברתיו.

קבלה נבואית

עריכה

חוקרי הקבלה מחלקים את תורת הקבלה לשני זרמים עיקריים: קבלה תיאוסופית-תיאורגית וקבלה אקסטטית. הקבלה התאוסופית-תיאורגית עוסקת בעיקר בלימוד המבוסס על מהות האלוהות (האין-סוף) ועשר הספירות ועל ההנחה כי מעשי האדם עשויים להשפיע על האלוהות. נציגיו הבולטים של זרם זה הם ספר הזוהר ותורת האר"י. הקבלה האקסטטית עוסקת בהיבט החווייתי של הקבלה, תוך שימוש בטכניקות מעשיות, ושואפת על ידי כך להגיע לאקסטזה רוחנית, ששיאה הוא דבקות באל והארה רוחנית, כמו הנבואה. החסידות מיזגה שני זרמים אלו למקשה אחת.

הרב אברהם אבולעפיה לא דחה את קבלת הספירות, אלא טען שהיא נחותה מהקבלה הנבואית, וכך כתב באיגרת "וזאת ליהודה":

ואומר כי הקבלה [...] נחלקת תחלה לשני חלקים בכלל, והם חלקי דעות השם על דרך עשר ספירות [...] וחלק ידיעות השם על דרך כ"ב אותיות [...] והם המדברים עם הנביאים בחלומות ובאורים ותומים וברוח הקודש ובנבואות [...] ואין ספק כי החלק הראשון קודם במציאת זמן הלימוד בקבלה לחלק השני, והשני קודם במעלה מן הראשון.

בשל היותו של הרב אבולעפיה הנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית נגרר לעיתים לפולמוס עם חסידי השיטה התיאוסופית-תיאורגית, וכך כתב בספר "גן נעול":

שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו בקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה [...] ואני איני מגנה אחד מאלו כולם, שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאוד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה.

באיגרת "וזאת ליהודה" הרב אבולעפיה אף תקף בחריפות חלק ממקובלי הספירות והאשים אותם בשלילת אחדות האל:

ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.

הרב אבולעפיה לא היה הראשון שעסק בקבלה האקסטטית, אך מה שמייחד ומבליט אותו לעומת מקובלים אחרים שעסקו בה, מלבד שמיזג את תורת הנפש של הרמב"ם בקבלת חסידי אשכנז, הוא הפירוט הרב של הטכניקות המעשיות בהשגת הנבואה. הרב אבולעפיה משתית דרך ברורה להולכים בדרכו, החל מאופן וסדר הנשימות הראוי,[8] תנועות ראש[9] וידיים,[10] דמיון האותיות,[11] התעטפות בטלית והנחת תפילין,[12] וכן בתנאים הנלווים לשימוש בהזכרת השם, כמו ההכנה הנפשית הראויה והתבודדות במקום המיוחד לשם כך והתרחקות מענייני העולם הגשמי.[13]

העיסוק בתורתו בעת החדשה

עריכה

בשל חרם הרשב"א פחת במידה משמעותית העיסוק בכתבי הרב אבולעפיה עד המאה ה-18. היו מגדולי המקובלים שהכירו בו כסמכות בעלת משקל אף קודם לכן, וכך אנחנו מוצאים את הרמ"ק מצטט קטע ארוך מספרו "אור השכל" העוסק בשמות הקודש, ורבי חיים ויטאל מזכיר בספרו שערי קדושה את שיטותיו המדיטטיביות של אבולעפיה כדרכים מקובלות של התבודדות האמורות להביא לרוח הקודש. אך עם זאת ספריו לא נלמדו בשיטתיות. את נקודת המפנה בהתייחסות אל הרב אבולעפיה הביאו תיאורו של הספר "חיי העולם הבא" וטיהורו של הרב אבולעפיה על ידי החיד"א במאה ה-18 בספרו הביבליוגרפי "שם הגדולים":

הוא ספר שחיבר הרב רבי אברהם אבואלעפיא בעיגול שם ע"ב וראיתיו על קלף כתב יד. ודע שהרשב"א בתשובותיו סימן תקמ"ח והרב היש"ר בספר מצרף לחכמה זלזלו בו כאחד הרקים ויותר. ברם קושטא קאמינא דחזיתה לרב גדול ממארי רזין [=ואולם אמת אני אומר שראיתי לרב גדול מבעלי הרזים] ובישראל גדול שמו ואחרי דבריו לא ישנו שהוא מקרב לס' הנזכר ותושע לו ימינו

כוונת החיד"א היא לציטוטיו של ר' חיים ויטאל מספר "חיי העולם הבא" בספרו "שערי קדושה".[14] בזכות החיד"א, שהיה מגדולי הפוסקים וכן מראשוני ההיסטוריונים של הכתיבה היהודית, התהפך מעמדו של הרב אבולעפיה מן הקצה אל הקצה והוא הפך מדמות בזויה, נלעגת ומוחרמת לדמות מכובדת, מוערכת ולגיטימית.

המחקר האקדמי על תורתו של הרב אבולעפיה החל בשנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר משה לנדאור בחן את כתבי היד של הרב אבולעפיה. לנדאור ייחס בטעות את כתיבת ספר הזוהר לרבי אברהם אבולעפיה. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו חוקרים כמו צבי גראף, משה שטיינשניידר ואהרן ילינק לנתח את שיטתו של הרב אבולעפיה. ילינק הקדיש כמה מחקרים לכתביו והבהיר כי לא הרב אבולעפיה הוא מחברו של ספר הזוהר.

במאה העשרים הרחיב במעט גרשם שלום את המחקר אודותיו וקבע את דמותו של הרב אבולעפיה כאחד מיוצריה החשובים של הספרות הקבלית. כיום מי שעומד בשורה הראשונה במחקר על הרב אבולעפיה הוא משה אידל, אשר חיבר שורה ארוכה של מחקרים על הרב אבולעפיה ושיטתו הקבלית.

ספריו וחיבוריו

עריכה

הרב אבולעפיה חיבר חיבורים רבים בפילוסופיה ובקבלה עיונית ובקבלה מעשית נבואית,

ובהם נותרו הספרים:[15]

  • איגרת שבע נתיבות התורה, על הדרך הראויה ללימוד התורה.
  • מפתח החכמות על ספר בראשית.
  • מפתח השמות, על ספר שמות.
  • מפתח הקרבנות, על ספר ויקרא.
  • מפתח הספירות, על חומש במדבר.
  • מפתח התוכחות, על חומש דברים.
  • סתרי תורה שלשה ספרי פירושים על ה"מורה". פירושו השני שנקרא "חיי הנפש", וזה "סתרי תורה" פירושו השלישי, ופירושו הראשון נקרא "ספר הגאולה", שממנו נשאר בידינו כתב יד אחד בלבד המכיל רק כמה עמודים ואיכותם גרועה. נוסח לפירוש זה, בתרגומו הלטיני של פלביוס מיתרידטס יצא לאור על ידי חיים וירשובסקי בשם Liber Redemptionis [דהיינו, ספר גאולה].
  • אוצר עדן גנוז. להלן דברי המחבר על הספר:

וזה הספר שאני מחבר בו ספרתי לך ענינו, הוא שיכלול עניינים רבים, לא פירוש על ספר יצירה בלבד. ועל כן לא אאריך בו כרצוני. ואמנם אני מודיעך מעכשיו שידיעת השם באמת אי אפשר לדעתה לא מספר יצירה לבדו, ואפילו עם ידיעת כל פירושיו הנזכרים, ולא ממורה הנבוכים לבדו ואפילו עם ידיעת כל פירושיו, עד שתחוברנה שתי הידיעות של שני הספרים האלה יחד והחכמות שתיהן אל אחת מיוחדת אשר היא התכלית האחרונה. זה הספר שלשה חלקים החלק הראשון אגיד ואקצר פרטיה. החלק הב' אגלה בו דרכי המולדות. החלק הג' השמות. וכוונתי להחכים ליראי השם ולחשבי שמו לבד. ועל כן אחר השלימי הכל ההקדמה והחלקים השלושים אשר נולדו מן השלשה אחבר דבר ואקראהו חותם בתוך חותם ושם אגלה כל דעתי ומי הביאני עד הלום, זה קצתו ארמוז בהקדמה עד שיהו כל חלקי הספר ל"ב נתיבות פלאות חכמה עם ההתחלה והתכלית.

  • אמרי שפר. להלן דברי המחבר על הספר:

בידיעת השם המפורש ובעניין כחו ופעולותיו בבריות הפרטיות ודרכו עם הכלליות ובמהות הגמול והעונש המתחייבים מאתו ויודע מזה החבור למה נברא האדם ולמה נתנה לו תורה ומצוה כתובים על שני לוחות אבנים ולמה נתנה לאומה מיוחדת יותר בזויה מכל אומה ולשון בטבעה ולמה לאומתנו יותר משאר אומה ולמה קדם ולא אחר זמן מתן תורה ולמה בהר סיני ובמדבר סיני וכיוצא באלה השאלות והדומים להם.

  • להלן דברי הרב אבולעפיה על ספריו, מתוך ספר אמרי שפר:[16]

ודע שכבר חברתי אני ספרים רבים בזאת הידיעה שהיא ידיעת השם באמת... ובתוך זה הזמן משנת ל"ט ועד היום שנת נ"א עוד חברתי בזאת הידיעה בעצמה ספרי נבואה שהם פסוקים מעידים על ידיעת השם זו. ואין תכלית כוונתי בכל חיבורי כי אם למען ספר שמו בכל הארץ ומצד הידיעה השכלית. וחברתי על זה גם ספרים רבים בצורת ספרי חכמה ומהם ארבעה מעולים מגלים רוב זו הידיעה. הא' מהם הוא ספר אור השכל, והב' ספר גן נעול והג' ספר החשק והד' פרדס הספר והאחרים רבים כמותם. ואין ספק שצריך המקובל הרוצה להשיג זו הידיעה לעיין בהם ומהם יתחכם מה. ואני סומך בקצרי זה החיבור על מה שהארכתי באותם החיבורים שקדמו לזה.

  • ספר אור השכל. להלן דברי המחבר, מתוך ההקדמה לספר:[17]

ואכוין בזה הספר להועיל המתחילים בעיון השם המפורש ואורה להם דרך ידיעתו, עד שיהיה ערך זה החיבור אל ידיעת ה', הידוע על דרך הקבלה הנבואית בדרך חכמת מעשה בראשית אל מעשה מרכבה...

  • ספר גן נעול. להלן דברי המחבר, מתוך הספר:[18]

ומפני שראיתיך בכתבך מבקש ממני פירוש "ספר יצירה", ופירוש האלפא ביתות היוצאות ממנו, מהם שראית בכתב ששלחתי לך ומהם שלא ראית, עלה בדעתי לרמוז לך מזה ומזה, דבר מספיק לכיוצא בך, ולפתוח לבך על דרך האמת בקבלה הפותחת הלבבות, ולא המדומה המכזבת, בפתיחת לב אשר לא יכזבו מימיו...

  • ספר החשק. להלן דברי המחבר, מתוך הספר:[19]

וכולם ישתנו הסימנים בצרופים לבד בדמות שינויי הפכי צורות מעכבות צרוף שם הנכבד שבהם כונתי לרמוז קצת מדרכי צרופיו, והם העדה למה שאני בו, ואולם ידמה סוד הצרוף לחושק ולחשוק ולחשק שהוא השם משולש ומיוחד בדמות השכל המשכיל את המשוכל שהוא דבר אחד בהמצאו בפועל, והוא בהכבדם לי היותי בכוח:

  • פרדס הספר.
  • גט השמות.
  • איגרת וזאת ליהודה, בה הוא משיב לטענות מתקיפיו.
  • ספר האות, מסה משיחית בסגנון מקראי.
  • סוד ירושלים, פירוש השם ירושלם.
  • מצרף לכסף, אחת מכוונותי בכתבי זה העניין לך ולדומים לך. עניין הראשון כדי לפתוח לבך ולתת בידך מפתח לפתוח בו שערי חן וחסד ורחמים עליונים נבואיים עד שתוכל לבוא בחדרי הפרדס הנקראים חדרי הקבלה מפני קבלת השפע האלוהי העליון. ולהודיעך בו טעות מחשבת זאת האמונה שהאמין זה התלמיד בספירות, וכי אין לו בידיעתם כי אם קריאת שם לכל ספירה בלבד, לא ציור עניין כלל. ועל סוד דבוק כל ענף בשרשו וכל רוחני בנפשו, ושישיג מהם המשכיל המקובל שפע ניכר אצלו.
  • חיי העולם הבא, החיבור העיקרי העוסק בהדרכה מפורטת למדיטציה נבואית.
  • מצרף השכל, סודות מפי רזיאל המלאך. אשר הם שבעה ספרים. שישה מהם ספרים שלמים ואחד מהם קראו "הפטרה"... והוא חצי ספר
  • ושמות ששת ספריו הם: ספר מליץ, ספר איש אדם, ספר הברית החדשה, ספר העדות, ספר חיים, ספר הישר, מפתח הרעיון.
  • נר אלהים, סוד ברכת כהנים.
  • שומר מצווה, על יחס הקבלה לפילוסופיה.
  • ספר המלמד - סוד ירושלים פירוש השם ירושלם.
  • ספר הצירוף, מיוחס לו.
  • שערי צדק.
  • פירוש ספר יצירה.
  • ספר הניקוד: שער האותיות : הצירופים . אברהם אבולעפיה זיע"א .[ יצא לאור על ידי ישראל שניאור אוראל אזולאי (אילון) הוצאת יריד הספרים ] .

בעולם החרדי החל מאמץ לפרסם את כתביו של הרב אבולעפיה, ויצאו לאור ספריו: "חיי העולם הבא", "אמרי שפר", "אור השכל", "ספר החשק", "גן נעול", "אוצר עדן הגנוז", ועוד. גם בזרם הקבלה המודרנית זוכה דמותו של הרב אבולעפיה לעדנה מסוימת בכך שמתייחסים לשיטתו כאל מעין "מדיטציה יהודית".

ראו גם

עריכה
תקופת חייו של הרב אברהם אבולעפיה על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אברהם אבולעפיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "אני האיש הנזכר בהקדמה הראשונה של זה הספר נולדתי בפרקוסטה של ארגון אשר במלכות ספרד. וטרם הגמלי ----- [עברנו לנווארה] (...) ואחל לקרוא מקרא עם הפירוש והדקדוק ר"ל כל התורה שבכתב שהיא כ"ד ספרים לפני אבא מארי ז"ל (...) שרוב למודי היה ממנו. ואני בן ח"י שנה והוא מת (...) ואני ישבתי בארצי שבה נתגדלתי שנתים ימים אחר פטירת אבא מארי (...) ואצא משם ואבא דרך ישרה לארץ ישראל בים וביבשה. ודעתי היה ללכת לנהר הסמבטיון ולא יכולתי לעבור מעכו ואילך מפני התגר שגבר בין ישמעאל ועשו. ואצא משם ואשוב דרך מלכות יון (...) ותעירני רוח יי ואקח את אשתי אתי ואשים פני לבוא עד ממי רביני ללמוד תורה. ואני בעיר קפואה קרוב לרומי מהלך חמשה ימים מצאתי שם איש נכבד חכם ונבון פילוסוף ורופא מומחה ושמו ר' הלל ז"ל ואתחברה אתו, ואלמוד לפניו מעט מחכמת הפילוסופיאה ומיד נמתקה לי מאוד ואשתדל בידיעתה בכל כחי ובכל מאדי ואהגה בה יומם ולילה, ולא נתקררה דעתי ממחשבתי עד שלמדתי מורה הנבוכים פעמים רבות וגם למדתיו במקומות הרבה." (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז").
  2. ^ "ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים מורה באמת בעומקה מופלאה עם סתריו" (מתוך "וזאת ליהודה").
    "כמו שהתבאר בספר הנכבד הנקרא "מורה הנבוכים", אשר אני קורא שמו "מכה הרוחנים", מפני שמוסיף רוח חכמה לכל בעל מדע ומכה אותו ואומר לו גדל". (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז").
  3. ^ "דע כי טרם שאדע שום קבלה בספר יצירה גם אני הייתי חולק חלוקה חזקה וקשה על אמתתו. ולכשקיבלתי מה שהיה ראוי לקבל בו לכל בעל קבלה, ר"ל מה שלא היה ראוי לשום חכם להיותו חסר מידיעתו, חזרתי בתשובה בו". (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז").
  4. ^ "ואלה שמות מפרשי ספר יצירה אשר ראיתי פירושיהם ובחנתי דעותם בו כפי שנויים והם י"ב פירושים. א. פירוש ספר יצירה של ר' סעדיה גאון (...) ב. פירוש רבי אברהם בן עזרא (...) ג. רוטש בן תמים (...) ד. ר' שבתי הרופא (...) ה. הרב ר' יעקב משגוביא (...) ו. הרב ר' עזרא (...) ז. הרב ר' עזריאל (...) ח. הרב ר' יהודה החסיד האשכנזי (...) ט. הרב ר' אלעזר האשכנזי (...) י. הרב ר' משה בן נחמן (...) יא. הרב ר' יצחק מבדרש (...) יב. הרב ר' ברוך מורי ורבי" (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז").
  5. ^ ספר העדות
  6. ^ https://kotar.cet.ac.il/kotarapp/index/Chapter.aspx?nBookID=96868310&nTocEntryID=96871609
  7. ^ שו"ת הרשב"א, א, סימן תקמ"ח.
  8. ^ "צריך שייקח כל אות ואות מאותיותיו ויניענה בתנועת נשימתו ארוכות שלא ינשום בין שתי אותיות כי אם נשימה אחת ארוכה (...) ואחר כך ינוח בשיעור נשימה אחת. וכן עשה בכל אות ואות (...)" (מתוך ספר "מפתח השמות").
  9. ^ "תתחיל להניע לבך וראשך (...) ונענע ראשך בציור הניקוד אשר באות שאתה מזכיר (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
  10. ^ "ושא עיניך למרום ושא את כפיך השמאלית והימנית בדמות נשיאת כפיים של הכהן (...)"(מתוך "ספר החשק").
  11. ^ "כשלהבת הנר הלבנה תוכל לצייר השם הנכבד בתכלית הלובן והאור" (מתוך כתב יד ששון 290).
  12. ^ "ותתעטף בטלית ושים תפילין בראשך ובידך (...) ונקה עצמך ובגדיך ואם תוכל יהו כולם לבנים כי כל זה מועיל לכוונת היראה ואהבה מאוד (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
  13. ^ "והכון לקראת אלהיך ישראל והכן עצמך ליחד לבבך וטהר גופך ובחר לך מקום מיוחד שלא ישמע קולך לשום אדם והיה יחיד ומיוחד מבלי אחד ושב בחדר או בעליה ואל תגלה סודך לשום אדם, ואם תוכל שתעשייהו ביום בבית אפל מעט עשהו. ואמנם הטוב הישר שתעשהו בלילה, והזהר לפנות מחשבות מכל הבלי העולם באותה שעה (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
  14. ^ שערי קדושה חלק רביעי שער שלישי (ברוב הדפוסים הושמט חלק זה בגלל תוכנו העוסק בשמות).
  15. ^ וכן עדיין נשארו כמה כתבי יד רובם חלקים לא שלמים שנותרו בכתבי היד
  16. ^ ספר אמרי שפר חלק ג', בתוך גיליון של הוועד ללימוד תורה לשמה, כ"ד באלול התשל"ט
  17. ^ ספר אור השכל-הקדמה של המחבר:, באתר mobile.tora.ws
  18. ^ ספר גן נעול, באתר mobile.tora.ws
  19. ^ ספר החשק, באתר גרימואר