פתיחת התפריט הראשי

אטיין השני, רוזן בלואה

אטיין השני, רוזן בלואהצרפתית: Étienne II de Blois;‏ 1045 - 19 במאי 1102) היה אחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון.

אטיין השני, רוזן בלואה
Étienne II de Blois
חותם אטיין השני (1089)
חותם אטיין השני (1089)
לידה 1045 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במאי 1102 (בגיל 57 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה רמלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת House of Blois
אב Theobald III עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Gersende of Maine עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ויליאם
Theobald II of Champagne
סטיבן, מלך אנגליה
Mathilde of Blois
Lithuise of Blois
Henry of Blois
Eleanor of Champagne
Agnès de Blois
Emma de Blois
Humbert de Blois, Comte de Virtus
Odo de Blois
Adela de Blois
Phillip de Châlon
Agnes de Blois
Eleanor de Blois
Alice de Blois
Guillaume de Blois, Seigneur de Sully
Maud de Blois
Henry of Winchester עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אטיין השני היה בנם של תאובאלד השלישי, רוזן בלואה (שבעמק הלואר בצרפת) ושל גארסין דו מיין. בערך ב-1080 הוא נשא לאישה בעיר שארטר את אדלה מנורמנדי, בתו של ויליאם הראשון, מלך אנגליה.

עם קריאת האפיפיור אורבנוס השני לאצילי אירופה להתגייס למסע צלב נגד הסלג'וקים (27 בנובמבר 1095), הצטרף אטיין השני לכוחות שיצאו לדרך בסתיו של 1096. הוא פיקד על חלק מהכוח הצרפתי ביחד עם רובר השני מנורמנדי, וחנה בחורף בדרום איטליה. ב-14 במאי 1097 הוא נפגש בקונסטנטינופול עם מנהיגי מסע הצלב האחרים.

איש לא היה בטוח איזה תפקיד ימלא אלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזאנטית במסע הצלב. הצלבנים ציפו כי ייקח לידיו את הפיקוד הראשי, אך הוא התחמק בטענה שעליו להישאר בעיר הבירה. הוא דרש מן הצלבנים שיישבעו לו שבועת אמונים פיאודלית, והבטחה בשבועה שיקבל לידיו כל שעל אדמה שייכבש מידי המוסלמים. אטיין השני, כמו מנהיגים אחרים של מסע הצלב, הסכים לתנאים אלה ונשבע אמונים לקיסר כווסאל, אך אחרים, ובהם גוטפריד מבויון, טנקרד, נסיך הגליל, ורמון הרביעי, רוזן טולוז, הערימו קשיים.

לבסוף, נשלחו הכוחות כל אחד בנפרד באוניות שחצו את מצר הבוספורוס, וביוני 1097 התרכזו מול ניקאה וכבשו אותה מידי הסלג'וקים. אטיין השני היווה חלק מכוח זה, בפיקודו של בוהמון (לימים בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה), אשר כלל נורמנים מאיטליה ומצרפת ושעליו נמנה גם רובר מפלנדריה.

באביב 1098 נבחר אטיין השני למפקד הראשי של כוחות הצלבנים, אך בגלל קשיי המצור הממושך על אנטיוכיה, ואולי גם בשל מצב בריאותו הרופף, שב לצרפת כדי להימלט ממה שחשב למוות בטוח. לרוע מזלו הצלבנים הצליחו לכבוש את אנטיוכיה (2 ביוני 1098) ואת ירושלים (15 ביולי 1099) - מה שפגע במוניטין שלו.

אשתו אדלה, שנפגעה מהתנהגותו זו, שכנעה אותו לשוב לארץ הקודש. מאוחר יותר ב-1099 האפיפיור פסקליס השני איים לנדות את האצילים שלא מילאו את שבועתם לצאת למסע הצלב ואת אלה ששבו לארצותיהם מבלי להגיע לירושלים, ובהם אטיין השני.

באביב 1101 הוא יצא לארץ ישראל בחברת אצילים אחרים, וב-19 במאי 1102 נהרג בקרב רמלה. אף נפוצו שמועות כי נפל בידי המוסלמים, ואלה ערפו את ראשו. מכתביו מלאי ההתלהבות מארץ ישראל לאשתו אדלה מהווים מקור חשוב בדבר השתלשלות המאורעות של מסע הצלב הראשון.

קישורים חיצונייםעריכה