איאם-י הא
איאם-י הא (בפרסית: ایام هاء; בערבית: أيام الهاء, תעתיק מדויק מערבית: איאם אל-האא'; תרגום: "ימי ה (אות) ה") היא תקופה בת ארבעה או חמישה ימים בלוח השנה הבהאי, עת המאמינים חוגגים פסטיבל בשם זה. איאם-י הא חלים בין התאריכים 26 בפברואר ל-1 במרץ בכל שנה, והם מתאימים את לוח השנה הבהאי לשנת השמש המונה בדרך כלל 365 ימים, אז הם מונים ארבעה ימים, או 366 ימים בשנה מעוברת החלה אחת לארבע שנים, ואז הם מונים חמישה ימים.
הבאב, מייסד הבאביזם, הנהיג את לוח השנה הבאבי, המבוסס על 19 חודשים שבכל אחד מהם 19 ימים. עוד הנהיג הבאב את "ימי ההתאמה", המסדירים את אורך הלוח הבאבי ומתאימים אותו ללוח השנה השמשי. עיקרון זה היווה סטייה משמעותית מהאסלאם שלוח השנה שלו נוהג לפי השנה הירחית, ללא התאמה לשנת השמש, שכן הקוראן אסר מפורשות על התאמה כזו[1]. עם זאת הבאב לא קבע מתי יחולו ימים אלה ולא העניק להם שם. מועדם של ימי האא, כמו גם שמם, נקבע מאוחר יותר על ידי בהאא אללה, אשר קבע כי יחולו לפני החודש האחרון בשנה הבהאית, הוא חודש הצום:
וקִבעו את הימים הנוספים על החודשים לפני חודש הצום, כי אנו שמנו אותם בין הלילות והימים, למען יהיו בהם התגלויות ה(אות) ה"א. משום כך לא הוגבלו (אלה הימים) בחשבון השנה והחודשים[2].
איאם-י הא קיבלו את שמם משמה של האות האות ه (هاء) באלפבית הערבי, המקבילה לאות ה בעברית. אות זו מסמלת את הישות האלוהית בדת הבהאית, וכמו בעברית ערכה בגימטריה שקול למספר 5, שהוא מספרם המרבי של איאם-י הא.
במהלך איאם-י הא, המשמשים גם כימי הכנה לחודש הצום, חוגגים הבהאים את קיומה של הישות האלוהית ואת יחידותה, על ידי הפגנת אהבה, אחווה ואחדות. במהלך ימים אלה נהוג להעניק מתנות כאות לידידות ולחברות, ועל כן נתפסים ימים אלה לעיתים כסוג של חג מולד בהאי. מתן צדקה נהוג גם הוא בימים אלה.
קישורים חיצוניים
עריכה- משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה הספר הקדוש ביותר, כרמל 2005.
- אודות לוח השנה הבהאי
הערות שוליים
עריכה