איגנורטיו אלנכי

סוג כשל לוגי
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

איגנורטיו אלנכּילטינית: Ignoratio elenchi, בעברית: התעלמות מהנושא; על פי המילה היוונית: ελεγχος, בעברית: "הפרכה") הוא טיעון מקבוצת כשלי הסחה השייכת לכשלי אי-רלוונטיות, בו מוצג טיעון העשוי להיות תקף כשלעצמו, אך מוכיח או תומך במסקנה שונה מזו שמנסים להוכיח. איגנורטיו אלנכּי ידוע גם בשם "מסקנה לא-רלוונטית". הכשל זוהה לראשונה על ידי אריסטו ככישלון של השואל בעת ניסיון להפריך טיעון של משיב.

כאשר הכשל מכוון, הוא מכונה "מליח אדום" (באנגלית: "Red herring"), במשמעות של ניסיון לבלבל ולהסיח דעתו של אדם במכוון. ביטוי זה מבוסס, לפי טענות, על הניסיון להסיט כלבים מנתיב הריח באמצעות שימוש במליחים מעושנים. הריח החזק של המליח עשוי לבלבל את ההולך ולהובילו לנתיב שגוי. המבנה הטיפוסי של "מליח אדום" במסגרת דיון הוא כדלקמן:

  1. נושא א' נדון
  2. נושא ב' מועלה בהסוואה של דיון בנושא א'
  3. נושא א' נזנח

דוגמאותעריכה

  • פרקליט הגנה: "העבירה המיוחסת למרשי, אם בוצעה, אינה פלילית, אך מרשי סבל עינוי דין ממושך לאורך שנים בגלל זוטי דברים כאלה". (מובן שאין כל קשר בין הוכחת חפותו של הנאשם לטיעון).
  • "מצבם החמור של העניים מחייב כינון חוק שכר מינימום". (אפשר להסכים עם הטענה הראשונה, אך אין נובעת ממנה הסכמה לטענה השנייה).