איילון גדול
איילון גדול (שם מדעי: Tragulus napu; מכונה גם איילון מלאי גדול) הוא מין ממשפחת האיילוניים הנפוץ בתאילנד, בהודו סין, בסרי לנקה בחצי האי המלאי ובאינדונזיה, וכן באיים קטנים כמו סומטרה ובורנאו. שמו ניתן לו עקב היותו המין הגדול בסוג איילון. האיילונים הגדולים השתנו רק במעט במשך 30 מיליוני השנים האחרונות, ולכן הם נחשבים למאובנים חיים.
 איילון גדול
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| תת־סדרה: | מעלי גירה |
| משפחה: | איילוניים |
| סוג: | איילון |
| מין: | איילון גדול |
| שם מדעי | |
 Tragulus napuקיוויה, 1822 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
תיאור עריכה
האיילון הגדול תואר לראשונה על ידי הזואולוג הצרפתי פרדריק קיוויה (Frédéric Cuvier) ב-1822. אורך גופו העגלגל של האיילון הגדול הוא 70 - 75 ס"מ, ואורך זנבו נע בין שמונה לעשרה סנטימטרים. גובהו 30 עד 35 ס"מ, ומשקלו נע בין 5 ל-8 ק"ג. מידותיו אלו מעמידות אותו בתור אחד מבעלי החיים הקטנים בסדרת מכפילי הפרסה (בגודל של פודו), אך יחסית לקרוביו הזעירים הוא נחשב לגדול שבסוג. ראשם של האיילונים הגדולים קטן ומחודד. אפם שחור ועיניהם גדולות. רגליהם ארוכות ודקות, עד כדי כך שקוטרן הוא כקוטרו של עיפרון. צבעם הכללי הוא חום - כתום, אך חלקם התחתון, סנטרם וחזם לבן. כמו כל האיילוניים ובשונה ממעלי גירה אחרים, לאיילון הגדול אין קרניים, ובמקומן יש לזכרים ניבים עליונים גדולים ומוארכים יחסית.
משך ההריון נע בין 152 ל-155 ימים, ובסופו נולד ולד אחד (לעיתים רחוקות שניים). מספר שעות לאחר הלידה, יזדווגו הזכר והנקבה שנית, וכך הנקבה נמצאת במרבית זמן חייה בהריון. בעת הלידה הוולדות נמצאים במשקל הנע בין 3.5 ל-4 קילוגרמים והם מפותחים למדי, וכבר לאחר כמחצית השעה לאחר לידתם יוכלו לעמוד. בזמן היניקה הם יעמדו על שלוש רגליים. הם נגמלים מיניקה בגיל שניים עד שלושה חודשים, ויגיעו לבגרות מינית בגיל ארבעה חודשים וחצי לערך. תוחלת חייהם בשבייה עשויה להגיע ל-16 שנים. הפרט המבוגר ביותר שנמצא היה בן 16.7 שנים[2].
האיילונים הגדולים הם בעלי חיים סוליטריים, כלומר הם נוטים לחיות בגפם, כאשר היוצא מן הכלל הוא עתות הרבייה. הם פעילי לילה, והם יוצרים עקבות קטנים בנועם במעבה החורש. הסוליטריות בה הם חיים מביאה לכך שהם אינם מנהלים מבנה חברתי מוגדר והיררכי, ולכן הקרבות אותם מנהלים הזכרים על הנקבות קצרים מאוד, ובמהלכם הם נועצים זה בזה את ניביהם. על מנת לבדוק אם הנקבה מוכנה להזדווג, הזכר ישפשף על הנקבה בלוטה מיוחדת שנמצאת על הלסת התחתונה שלו. במידה והנקבה אכן לא מוכנה, היא פשוט תעזוב את המקום. בנוסף, האיילון הגדול מפגין התנהגות טריטוריאלית מאוד, והוא נוהג לסמן את הטריטוריה שלו באמצעות שתן, צואה ובאמצעות ההפרשה של הבלוטה שבלסתו התחתונה. בעוד הזכרים נוטים לשנות מקום חיות בכל שנה, הנקבות דווקא יישארו בטריטוריה שלהן. כאשר הוא נרגש או כעוס, האיילון ירקע ברגליו בקצב של כארבע רקיעות לשנייה.
האיילון הגדול ניזון מפירות שנשרו, מגרגרים, מצמחים מימיים, מעלים, משיחים ומעשבים. הם לעיתים משמשים כמקור מזון לילידים באזור תפוצתו, אולם הם משמשים גם כחיות מחמד שכן קל מאוד לביית אותם. הם מאוימים בשל אובדן בתי גידול, בגלל בשל בירוא יערות ובשל ציד. הטורפים הטבעיים שלהם הם נחשים, עופות גדולים ויונקים טורפים. מצב השימור של האיילון הגדול, לפי הרשימה האדומה של IUCN, הוא "ללא חשש" (Lease Concern; LC), אולם תת-המין שלו, Tragulus napu nigricans מוגדר במצב "פגיע" (Vulnerable; VU).
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- איילון גדול, באתר ITIS (באנגלית)
- איילון גדול, באתר NCBI (באנגלית)
- איילון גדול, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- איילון גדול, באתר GBIF (באנגלית)
- Greater Malay mouse deer (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ איילון גדול באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Richard Weigl, Longevity of Mammals in Captivity; from the Living Collections of the World, 2005