אילן אגוזי

אילן אגוזי
	אילן אגוזי -שני מימין - מקבל את עיטור העוז בבית החולים, ממפקד חיל הים אלוף בנימין תלם בנוכחות רעייתו ומפקד שייטת 13, סא"ל שאול זיו, מאי 1973.
	אילן אגוזי -שני מימין - מקבל את עיטור העוז בבית החולים, ממפקד חיל הים אלוף בנימין תלם בנוכחות רעייתו ומפקד שייטת 13, סא"ל שאול זיו, מאי 1973.
לידה	1944 (בן 80 בערך)
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
	מפקד בית הספר להכשרות בשייטת 13;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים ; מלחמת ההתשה ; הפשיטה על האי גרין ; מבצע ברדס 54–55 ; מלחמת יום הכיפורים ; מלחמת לבנון הראשונה ; האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
	עיטור העוז ; עיטור המופת
תפקידים אזרחיים
	מנהל קרן נכי צה"ל בארגון נכי צה"ל

אילן אגוזי (נולד ב-1944) הוא אלוף-משנה במילואים, שעוטר בעיטור העוז ועיטור המופת.

שירותו הצבאי עריכה

אגוזי נולד וגדל בקיבוץ כפר מנחם. ב-1962 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. השלים את הכשרת מסלול הלוחם בקומנדו הימי ויצא לקורס קצינים. עם תום הקורס, בו הוכרז כחניך מצטיין^[1], שב לשייטת, שם שימש כמפקד צוות.

במלחמת ששת הימים השתתף בפעולת אלכסנדריה, במהלכה חדרו שישה צוללים לנמל אלכסנדריה. בטווח הפעולה הרלוונטי לצוללים לא נמצאו מטרות צבאיות, אלא רק מבדוק, מחפר ודוברה שמיועדים לעבודות נמל. הניסיון לפגיעה במבדוק לא צלח היות שנמצא שהוא בנוי מבטון ולא ניתן היה להצמיד לו מוקשים. המוקשים הודבקו למחפר ולדוברה. הצוללים, ובהם אגוזי, יצאו מהנמל ושחו לאזור הצוללת אך לא הצליחו למצוא את חבריהם הסמנים וחזרו לשובר הגלים. למחרת נתפסו והובאו לחקירות ושבי^[2]. אגוזי הוחזק בשבי המצרי תשעה חודשים עד לשחרורו^[3]. עם שחרורו שב לשרת בשייטת.

בשנת 1969, בעת מלחמת ההתשה, השתתף בפשיטה על האי גרין כמפקד חולית פריצה. אגוזי לחם בקרב לטיהור היעד המבוצר, נפצע מרסיסי רימון שנזרק לעברו, אולם המשיך להוביל את אנשיו בלחימה. הוא סייע בפינוי הנפגעים ובהטמנת מטעני החבלה להריסת מוצבי הצבא המצרי שבאי. אגוזי ולוחם נוסף היו האחרונים לעזוב את היעד בגמר הלחימה. על גבורתו בלחימה הוענק לו עיטור המופת^[4].

בליל ה-19–20 ביולי 1969, בקרב הפשיטה על האי גרין, היה סגן אילן אגוזי מפקד חולית פריצה בכוח המאחז.לאחר העלייה מן המים הוביל את חולית הפריצה בראש כוח המאחז. בעת חיתוך הגדר הבחין בחיילי האויב זקופים בעמדות הגג הצפוני ובחייל הנכנס מהפתח הצפוני ומדליק אור. מחשש שזו עדות לחשדותיו של האויב, הורה לכוח לפתוח באש לעבר העמדות ולפרוץ ליעד. בשעת הפריצה והעלייה ליעד נפצע ברגליו מרימון, אך המשיך לירות לעבר האויב. כאשר גילה שהדלת בעמדה פתוחה ואין צורך לפרוץ אותה, היפנה שניים מאנשיו לתיגבור הלוחמים על הגג ובעצמו נכנס לעמדה וטיהר אותה. בגלל פצעיו לא היה מסוגל להמשיך בלחימה ופנה לסייע בארגון פינוי הנפגעים ועריכת תרמילי החבלה לפיצוץ. כשפונה היעד, נותר בזוג האחרון להפעלת מטעני החבלה ועזב את היעד בסירה האחרונה. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.

— עיטור המופת לאילן אגוזי

בהמשך שימש אגוזי כמפקד בית הספר להכשרות בשייטת 13, בדרגת רס"ן, ופיקד על כוח מן השייטת במבצע ברדס 54–55, בשנת 1973, אשר פשט על יעדי מחבלים כ-180 ק"מ בעומק לבנון, מצפון לטריפולי. הכוח תקף את יעד "גאולה 2". הכוח בפיקודו זיהה חלון ממנו נורתה לעברו אש. אגוזי פקד להשליך רימון אל החלון. הרימון שנזרק פגע בסורגים וחזר אל הכוח. אגוזי, אשר הבין כי הרימון עומד להתפוצץ ולפגוע בלוחמיו, הרים את הרימון במטרה להשליכו הרחק מן הכוח, אולם הרימון התפוצץ בידו ופצע אותו פצעים קשים. ארבעה לוחמים נוספים מסביב נפצעו באורח קל. אף שנפצע הוסיף אגוזי לפקד על החוליה עד שטופל על ידי רופא. הכוח הטמין ביעד מטעני חבלה, נסוג ופוצץ את המבנה. בלחימה על יעד "גאולה 2" נהרגו שבעה מחבלים. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז^[5]^[6].

תיאור המעשה: בליל ה-20–21 בפברואר 1973, פעל רס"ן אילן אגוזי כמפקד חולית חסימה, בפשיטת צה"ל על מחנות מחבלים בצפון לבנון. לאחר שטוהר היעד, המשיך האויב להטריד את כוחותינו ביריות מתוך בתים שעמדו מאחורי היעד. רס"ן אילן אגוזי נצטווה לטהר בתים אלה. תוך פעולת הטיהור, פקד אחד הקצינים על חייל להטיל רימון לתוך חדר, מבעד לחלון. החייל זרק רימון, אלא שזה פגע בסורגי החלון וחזר והתגלגל אל בין חיילינו. רס"ן אילן אגוזי ראה זאת ומיהר להרים את הרימון כדי להרחיקו מקרב החיילים. הרימון התפוצץ בעודו בידו ורס"ן אילן אגוזי נפצע קשה, איבד את ידו הימנית ואת עינו הימנית. על אף היותו פצוע קשה הורה לחייל, שבא לטפל בו, כי ימשיך בפעולות הטיהור וישוב לטפל בו לאחר מילוי המשימה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי

— עיטור העוז לאילן אגוזי

לאחר תקופת שיקום חזר לשירות קרבי ובמלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח הקומנדו הימי בשארם א-שייח'^[2]. לאחר מכן הוסיף לשרת בשייטת בתפקידי פיקוד ולקח חלק במבצעים חשאיים שכללו נחיתה מן הים בלבנון. בהמשך עבר לשרת במפקדת חיל הים, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה שימש ראש מחלקת תו"כ (תקציבים וכלכלה) ובשנת 1987 השתחרר מצה"ל בדרגת אל"ם^[2].

לאחר השחרור מצה"ל עריכה

לאחר שחרורו הוא שימש כשליח קרן קיימת לישראל באנגליה ונתמנה למנכ"ל המשרד שם. כששב לארץ הוא מונה למנהל קרן נכי צה"ל בארגון נכי צה"ל. בשנת 2014 התמודד על תפקיד יושב ראש ארגון נכי צה"ל והוביל את רשימת "תפנית".

אגוזי בעל תואר ראשון מהטכניון ותואר שני במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת תל אביב^[2]. הוא נשוי ואב לשלושה.

לקריאה נוספת עריכה

יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמודים 343–356.
מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993.

קישורים חיצוניים עריכה

אבי צור, הלוחם, ביטאון "הלוחם", ‏ אפריל 2013, כפי שהועלה באתר "פרש".
דרורה לביא, מסע לילי מאביחיל לחוף פולג, מתוך אתר עמותת ערים בלילה, ‏ 17 ביולי 2008.
אתר רשימת "תפנית נכי צה"ל 2014" - רשימתו של אגוזי בארגון נכי צה"ל
כוכבי אזרן, גדי שפי מספר על פציעתו של אילן אגוזי, ראיון מוקלט בגבעת אולגה, 29 בינואר 2012.

הערות שוליים עריכה

^ נסתיים מחזור קציני אג"ם, דבר, 15 בפברואר 1966
^ ¹ ² ³ ⁴ אבי צור, הלוחם, ביטאון "הלוחם", אפריל 2013.
^ יצחק יעקבי, מושבה ישראלית בשבי מצרים, דבר, 28 בינואר 1968
^ עיטור המופת שהוענק לסגן אילן אגוזי, באתר הגבורה.
^ עיטור העוז שהוענק לרס"ן אילן אגוזי, באתר הגבורה.
^ עיטורי העוז והמופת לרס"ן אילן אגוזי, דבר, 26 באפריל 1973

[1] נסתיים מחזור קציני אג"ם, דבר, 15 בפברואר 1966

[הלוחם-2] ¹ ² ³ ⁴ אבי צור, הלוחם, ביטאון "הלוחם", אפריל 2013.

[3] יצחק יעקבי, מושבה ישראלית בשבי מצרים, דבר, 28 בינואר 1968

[4] עיטור המופת שהוענק לסגן אילן אגוזי, באתר הגבורה.

[5] עיטור העוז שהוענק לרס"ן אילן אגוזי, באתר הגבורה.

[6] עיטורי העוז והמופת לרס"ן אילן אגוזי, דבר, 26 באפריל 1973

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]