אינטרטקסטואליות
אינטרטקסטואליות היא מונח מביקורת התרבות ותורת הספרות המתאר שיח או אזכור המתרחשים בין טקסטים שונים או מערכות סימנים שונות[1][2]. מגישה בסיסית זו נובעות שתי משמעויות עיקריות למונח זה, שהשוני ביניהן הוא בטיב מערכת הסימנים הנרמזת.
אינטרטקסטואליות "סמיוטית"
עריכההמונח אינטרטקסטואליות נטבע על ידי ז'וליה קריסטבה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כדי לתאר טקסטים כמערכת סימנים, שלעולם איננה "סגורה" ו"הרמטית", אלא מתייחסת (מרפררת) למערכות סימנים אחרות. טקסטים ספרותיים, למשל, אינם מתייחסים רק למערכת סימנים לשונית, לשפה, אלא גם לסוגי מערכות סימנים נוספות: תמרורים, פרסומות ואף צבע הבגדים. מנקודת מבט סמיוטית התרבות האנושית כולה בנויה ממערכות סימנים מסוגים שונים, ולפיכך כל טקסט חייב בהכרח לקיים יחסים אינטרטקסטואליים בינו לבין כמה ממערכות סימנים אלה.
טענתה של קריסטבה מעלה שאלות לגבי אופי הטקסט הספרותי. אם כל טקסט תמיד מרפרר גם לטקסטים אחרים, אז הוא אינו "סגור" ומהווה עולם לעצמו, אלא תלוי תמיד במערכות סימנים נוספות, שהן תלויות במערכות סימנים אחרות. כל טקסט, לפיכך, הוא אסופה של "ציטוטים". יותר מכך, עליו להיות מורכב מציטוטים כדי שיוכל להתקיים ולהיות מובן. טקסט שאינו "מצטט" מערכות סימנים מחוצה לו הוא טקסט בלתי קריא, מאחר שהטקסט אינו משתמש במערכות סימנים המשותפות לו ולקורא.
על פי קריסטבה גם נפש הכותב היא מערכת סימנים מסוג מסוים. הכותב מכניס תמיד לטקסט את עצמו, מחשבותיו וחוויותיו, ובכך הוא משמש כטקסט נוסף אליו היצירה מתייחסת. אידאולוגיות פוליטיות והנחות יסוד לגבי המציאות משתקפות בטקסט אף הן, ומכאן שניתן לקרוא טקסטים מנקודת מוצא פוליטית, ולבחון כיצד הם משמשים ככלי אידאולוגי, בין אם הכותב התכוון לכך ובין אם לא.
למושג אינטרטקסטואליות יש, אם כן, חשיבות רבה בכל המהלך הפוסט-מודרני והנאו-מרקסיסטי, ובדגש שזרמים הגותיים אלו שמים על היסוד הפוליטי שבתרבות, ועל האופן בו אידאולוגיות מסוות עצמן מבעד לתוצרי תרבות מסוימים.
ראו גם
עריכהאינטרטקסטואליות רטורית
עריכהאף על פי שהמונח נטבע על ידי קריסטבה למשמעות מאוד מסוימת, הוא משמש לעיתים גם במשמעות אחרת – כדי להצביע על רמיזה המתבצעת בטקסט אמנותי אחד לטקסט אמנותי שני. פרודיה, למשל, היא יצירה המושתתת על יחסים אינטרטקסטואליים מסוג זה. היא מבצעת חיקוי קומי של טקסט אחר, ובכך רומזת אליו. כדי להבדיל בין המושג של קריסטבה לבין אינטרטקסטואליות במשמעות מצומצמת זו נוצרו מונחים אחרים, קרובים ברוחם. זיוה בן-פורת הציעה את המונח "אינטרטקסטואליות רטורית", וז'ראר ז'נט (אנ') הציע את "הייפרטקסטואליות".
כל יחס אינטרטקסטואלי הוא יחס אנלוגי בין הסימנים של הטקסט הרומז לבין הסימנים בטקסט הנרמז. מימוש יחסים אינטרטקסטואליים מהסוג השני (אינטרטקסטואליות רטורית) דורש במקרים רבים יותר מזיהוי הטקסט הנרמז; קרי, ניסיון להתאים בינו לבין הטקסט הרומז. במובן זה משמשת אינטרטקסטואליות ככלי יעיל לצמצום אפשרויות הקריאה של טקסטים, מאחר שהיא רומזת לאינפורמציה נוספת הרלוונטית לקריאת הטקסט.
סוגי אינטרטקסטואליות רטורית
עריכהטקסטים אמנותיים רומזים במקרים רבים לטקסטים אמנותיים אחרים. ניתן למיין רמיזות אינטרטקסטואליות אלה לכמה סוגים עיקריים, על פי האופן בו הרמיזה מתבצעת:
אינטרטקסטואליות כציטוט
עריכהדרך נוספת, שהועלתה על ידי מאיר שטרנברג, להתייחס לאינטרטקסטואליות היא כאל ציטוט – "קיום בו זמנית של שתי סיטואציות מבע. זו שהדברים נאמרו (נכתבו, נחשבו, נחוו) בה במקורם על ידי דובר (כותב, חושב, חווה) אחד, וזו שהם מובאים בה על ידי דובר אחר". במובנים רבים דומה הבחנה זו למובן של אינטרטקסטואליות רטורית, אולם היא רחבה יותר. טקסט יכול לצטט לא רק טקסטים אמנותיים אחרים, אלא כל שדר, גם אם הוא בדיוני. כך, למשל, המספר יכול "לצטט" את הדמויות, ואילו המחבר המובלע מצטט את המספר. יצירות ספרות ואמנות רבות מקיימות, אם כן, יחסים אינטרטקסטואליים של מצטט ומצוטט, בינן לבין עצמן ובינן לבין שדרים אחרים.
ארבעת האוניברסלים של הציטוט
עריכהבכל ציטוט, טוען שטרנברג, ישנם ארבעה עקרונות מרכזיים:
- נוצרים יחסים מימטיים (יחסי ייצוג) לא בין פעולת תקשורת לבין עצם או פעולה אלא בין פעולת תקשורת אחת לפעולת תקשורת אחרת.
- השיח המצוטט מתפקד תמיד כשביץ (inset) בתוך מסגרת (frame) השיח המצטט, ומקיים תמיד יחסי חלק מול שלם.
- מיסגור השיח המצוטט בתוך השיח המצטט דורש תמיד "יחסי שיעבוד" של השביץ למסגרת, מעצם העובדה כי אקט התקשורת המצוטט נעקר מהקונטקסט בו הוא התבצע וצוטט בקונטקסט אחר.
- קיומן של שתי פעולות תקשורת זו לצד זו מייצר "מונטאז' פרספקטיבי". חיבור בין הפרספקטיבה הלשונית, האידאולוגית, האסתטית וכו' של הדובר המצוטט לבין הפרספקטיבה של הדובר המצטט. עם זאת, שתי הפרספקטיבות אינן שוות, מאחר שהפרספקטיבה של המצטט, כפי שמובן מהעיקרון השלישי, תמיד משעבדת לצרכיה את הפרספקטיבה של המצוטט.
לדוגמה:
שדר מצוטט – (דן אומר לדנה): "אני שונא את ניסים".
שדר מצטט – (דנה אומרת לניסים): "דן אמר שהוא שונא אותך".
כאשר דן אמר לדנה את שאמר, היה זה לשם השגת מטרה מסוימת, בין אם להבהיר את טיב יחסיו עם ניסים, ובין אם להזהיר את דנה מניסים. כאשר דנה מצטטת את דן (בדיבור עקיף) מיוצג אקט התקשורת של דן עם דנה בתוך אקט התקשורת בין דנה לניסים. אקט התקשורת המיוצג פועל כחלק מתוך שלם, ופועל עתה בהקשר שונה של זמן, מקום ודוברים. המשפט שאמר דן משועבד לאקט התקשורת של דנה עם ניסים, ומשמש עתה למטרות אחרות מכפי שהתכוון להן דן. עם זאת, בתוך אקט התקשורת של דנה עם ניסים יש עתה מונטאז' בין פרספקטיבות שונות, הפרספקטיבה של דן באקט התקשורת המצוטט והפרספקטיבה של דנה, המצטטת.
אינטרטקסטואליות ברשת
עריכהרשת האינטרנט משתמשת אף היא באינטרטקסטואליות בעזרת קישורים. כל טקסט ברשת יכול לקשר לטקסט אחר ברשת, הפעם לא באמצעות רמיזה או אימיטציה אלא באמצעות קוד HTML פשוט. אופן הפרשנות של טקסטים אינטרטקסטואליים ברשת שונה, בחלק ניכר מן המקרים, מאופן הפרשנות של טקסטים אינטרטקסטואליים אמנותיים. על פי רוב, הקישור באינטרנט בין טקסט אחד לטקסט שני הוא "חופשי" יותר, במובן זה שהוא לא דורש מהקורא לפרש מדוע קושרו שני הטקסטים, ולבצע האחדה פרשנית שלהם.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אינטרטקסטואליות בספרות היהודית הקלאסית: Boyarin, Daniel, Intertextuality and the reading of Midrash, Bloomington & Indianapolis, 1990.
- גרשון שקד, פנים אחרות ביצירתו של ש"י עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, הפרק "המיתוס ו'סיפור המעשה' (על תפקיד האינטרטקסטואליות בסיפור 'עגונות')", עמ' 11–27.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מאמר על אינטרטקסטואליות של דניאל צ'נדלר (באנגלית)
- פרויקט "קולטוס" פרויקט Semantic Web בו מעורבת, בין השאר, פרופ' זיוה בן-פורת (באנגלית)
- בין הביתה לעמוד הבית: קריאה היפר-טקסטואלית, עמרי קלטר, כתב העת "ביקור".
- הערך אינטרטקסטואליות ב"אנציקלופדיה של הרעיונות".
אינטרטקסטואליות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^
אזכור - אינטרטקסטואליות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
- ^ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אינטרטקסטואליות", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
