איסור עבודה במקדש בבגדים קרועים

מצוות לא תעשה לעבוד בבגדים קרועים במקדש

האיסור לכהן להיכנס למקדש ולעבוד את עבודת הקרבנות בבגדים קרועים הוא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות התורה, לפיה אסור לכהן לעבוד במשכן או במקדש כשבגדיו קרועים.

איסור עבודה במקדש בבגדים קרועים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י', פסוק ו', פרק כ"א, פסוק י'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו קס"ד; ספר מצוות גדול, לאו שב; ספר החינוך, מצווה ק"נ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור המצווהעריכה

לאחר מותם של נדב ואביהוא בני אהרון הכהן, שהקריבו אש זרה לפני ה', אמר משה לאהרון ולבניו הנותרים - אלעזר ואיתמר: ”רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה”.[1]

בנוסף, כשהתורה מתארת את הכהן הגדול והמצוות המיוחדות שחלות עליו, היא אומרת: ”וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲ‍שֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱ-לֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱ-לֹהָיו עָלָיו אֲנִי ה'”.[2]

נחלקו הראשונים מה המקור ההלכתי לאיסור: הרמב"ם סובר שהדברים שציווה משה את אהרן ובניו מהווים את המקור ההלכתי לאיסור.[3] הרמב"ן סובר שפסוקים אלו מדברים על הוראת שעה לאחים שלא להתאבל על נדב ואביהוא, בעוד המצווה לדורות נלמדת בהלכה למשה מסיני.[4]

טעם המצווהעריכה

ספר החינוך הסביר שטעם האיסור הוא משום כבוד המקדש, בדומה לאיסור עבודה במקדש פרוע ראש.[5]

חומרת האיסורעריכה

כהן שנכנס למקדש ועבד בעבודת הקרבנות כשבגדיו קרועים - חייב מיתה בידי שמים.[6] ואם נכנס למקדש כשבגדיו קרועים כדרך אבלות אך לא עבד - הרמב"ם סובר שעבר באיסור תורה,[7] ואילו הרמב"ן סבור שמדובר באיסור דרבנן בלבד.[8][5]

דיני המצווהעריכה

המצווה חלה על הכהנים הזכרים, שלא יכנסו לעבוד במקדש כשבגדם קרוע באורך של טפח.[5]

נחלקו לגבי המיקום בו חל האיסור: הרמב"ן סבור שהאיסור מהתורה הוא דווקא על מי שעובד ממש, ומדרבנן אסורה כניסה בלי עבודה רק בשטח שבין האולם למזבח, לא כולל השטח המקביל למזבח.[8][5] הרמב"ם סבור שהאיסור מהתורה חל על כל השטח שמהמזבח ולפנים, כולל השטח שמקביל למזבח.[7] בנוסף, לדעתו יש איסור מדרבנן על כל ישראל להיכנס לעזרת ישראל קרועי בגדים, מפני כבוד ומורא המקדש.[9]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה