איפריקיה

אִפרִיקִיָה (בערבית: إفريقية; בבֶּרבֶּרית: ⵉⴼⵔⵉⵇⵢⴰ; באנגלית: Ifriqiya) הייתה בימי הביניים ישות גאוגרפית והיסטורית, שכללה את חלקהּ הצפוני-מזרחי של אלג'יריה (אנ'), את תוניסיה ואת טריפוליטניה (מערב לוב). האזור, שנכבש בסוף המאה ה-7 בידי הערבים, נכלל בפרובינקיה אפריקה של האימפריה הרומית, ומכאן שמו. איפריקיה נודעה גם בשם "המגרב [המערב] הקרוב" (المغرب الأدنى). בירתה ההיסטורית של איפריקיה הייתה קירואן, ובמאה ה-13 נקבעה בתוניס. איפריקיה גבלה בדרומהּ בימות חול ובביצות המלח אל-ג'ריד (אנ'). גבולהּ במערב לא היה קבוע והגיע לפרקים עד לבג'איה שבאזור הקביליה. בצפונהּ ובמזרחהּ משתרע הים התיכון.

במחצית השנייה של המאה ה-7 כבשו האומיים את אזור איפריקיה מידי הביזנטים. במאות ה-8–9 שלטו בו האע'לבים בחסות הח'ליפות העבאסית, ובסביבות שנת 800 עברה איפריקיה לשלטון הפאטמים. הזיריים (زيريون) (אנ') היו שליטי איפריקיה במאות ה-10–12 והחפציים (الحفصيون) (אנ') שלטו בה מהמאה ה-13 עד המאה ה-16. מאז המאה ה-16 ועד המאה ה-18 הייתה איפריקיה לחלק מהאימפריה העות'מאנית כאיילט תוניס (Eyālet-i Tunus, إيالة تونس). הים לא היווה גבול גמור. האע'לבים כבשו במאה ה-9 את סיציליה שבה הוקמה אמירות אסלאמית. בשנים 1135–1160 הייתה איפריקיה בשליטת הנורמנים ובתקופה זו נקראה בשם "ממלכת אפריקה" (אנ').

ראו גם עריכה

מדיה וקבצים בנושא איפריקיה בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה של צפון אפריקה ובנושא תוניסיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.