אירן ז'וליו-קירי
אירן ז'וליו-קירי (בצרפתית: ⓘ?; 12 בספטמבר 1897 – 17 במרץ 1956) הייתה כימאית צרפתייה, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 1935 (במשותף עם בעלה, פרדריק ז'וליו-קירי), "על יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים", כלומר - גילוי הרדיואקטיביות המלאכותית. אירן ז'וליו-קירי הייתה בתם של הכימאים מארי ופייר קירי וזכייה זו הפכה את בני משפחת קירי למשפחה העשירה ביותר בזוכי פרס נובל עד כה. שני ילדיהם של הזוג ז'וליו-קירי, הלנה קירי ופייר קירי, גם הם מדענים ידועים.
 | |
| לידה |
12 בספטמבר 1897 הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1956 (בגיל 58) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Irene Curie |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | צרפת |
| מקום קבורה |
Cemetery Sceaux |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
פול לנז'בן |
| מוסדות |
הפקולטה למדעים של פריז |
| תלמידי דוקטורט |
Yang Chengzong |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
פרדריק ז'וליו-קירי (9 באוקטובר 1926–?) |
| צאצאים |
פייר ז'וליו, הלנה לאנגוין-ז'וליו |
| תרומות עיקריות | |
| יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים, כלומר - גילוי הרדיואקטיביות המלאכותית | |
  | |
ילדות וחינוך עריכה
,_1921crop.jpg)
אירן נולדה בפריז, ב-1897. לאחר שנה של חינוך רגיל, שהחל כאשר הייתה בת 6, הוריה גילו את כשרונה המתמטי הרב, והחליטו שהיא זקוקה לסביבה מאתגרת יותר. מארי עשתה יד אחת עם מספר מלומדים צרפתים בולטים, ביניהם הפיזיקאי פול לנז'בן, ויצרו את "הקו-אופרטיב". כל חבר בקו-אופרטיב תרם לחינוכם של ילדי האחר בבתיהם. תוכנית הלימודים הייתה מגוונת, וכללה לא רק את עקרונות המדע והמחקר המדעי, אלא גם נושאים כמו סינית ופיסול, כמו כן הושם דגש רב על הבעה עצמית ומשחק.
סידור זה המשיך להתקיים כשנתיים לאחר שאירן עצמה חזרה לסביבה לימודית שמרנית יותר, בקולג' סווין (אנ') במרכז פריז, בין 1912 ו-1914, ולאחר מכן בפקולטה למדעים בסורבון, לסיום תואר הבוגר שלה.
לימודיה בפקולטה למדעים הופסקו בפתאומיות עקב מלחמת העולם הראשונה.
מלחמת העולם הראשונה, ואחריה עריכה
בתחילה שלחה מארי את אירן לברטאן, אולם לאחר שנה, כאשר מלאו לה 18 שנים, חזרה אל אמה, וסייעה לה להפעיל את 20 בתי-החולים שדה שהקימה. בתי החולים צוידו בציוד רנטגן פרימיטיבי, תוצר המחקר הרדיוכימי של הזוג קירי. הטכנולוגיה סייעה לרופאים רבות באיתור רסיסים בגופם של החיילים הפצועים, אך עם זאת חשפה את מארי ואירן לכמות קרינה גדולה, בעת עבודתן כאחיות רדיוגרפיה.
לאחר המלחמה שבה אירן לפריז ולמדה במכון הרדיום שייסדו הוריה. המכון הושלם ב-1914, אך נותר ריק במהלך המלחמה. תזת הדוקטורט שלה עסקה בקרינת האלפא של הפולוניום, היסוד השני שגילו הוריה, ונקרא על שם מולדתה של מארי, פולין. אירן נעשתה דוקטור למדעים ב-1925.
נישואין, ילדים, ומחקר משותף עריכה
לקראת סוף הדוקטורט שלה, התבקשה אירן ללמד מהנדס כימיה צעיר בשם פרדריק ז'וליו את הטכניקה המעבדתית הדרושה למחקר רדיוכימי. ב-1926 הם נישאו, וכל אחד מהם לקח את שמו של השני. 11 חודשים לאחר מכן נולדה בתם הלנה, וחמש שנים אחר כך, ב-1932, נולד בנם, פייר.
החל מ-1928 אירן ופרדריק שילבו את תחומי ההתעניינות המחקרית שלהם לחקר גרעינים אטומיים. אף על פי שניסוייהם גילו את הפוזיטרון ואת הנייטרון, הם לא פירשו נכונה את חשיבות התוצאות; מאוחר יותר נזקפו התגליות לזכות קארל דייוויד אנדרסון וג'יימס צ'דוויק, בהתאמה. תגליות אלה היו מבטיחות להם תהילת עולם, כיוון שיחד עם גילוי האלקטרון על ידי ג'יי ג'יי תומסון (ב-1897) הן החליפו את התאוריה של דלטון, לפיה האטומים הם חלקיקים כדוריים מוצקים.
לבסוף, ב-1934 השיגו את התגלית שהבטיחה את מקומם בהיסטוריה המדעית. בהמשך לעבודתם של מארי ופייר, הוריה, שבודדו יסודות רדיואקטיביים טבעיים, אירן ופרדריק הגשימו את חלום האלכימאים להמיר יסוד אחד באחר. לא הפכו עופרת לזהב, אמנם, אלא יצרו בתחילה חנקן רדיואקטיבי מבורון, ואז איזוטופים רדיואקטיביים של זרחן מאלומיניום, וצורן ממגנזיום. בשלב זה כבר נעשה שימוש הולך וגדל באיזוטופים רדיואקטיביים ברפואה, ותגלית זו איפשרה יצירה של חומרים רדיואקטיביים במהירות, בכמות גדולה ובעלות נמוכה. פרס נובל ב-1935 הביא עמו תהילה והכרה מצד הקהילה המדעית, ואירן קיבלה משרת פרופסור בפקולטה למדעים.
קבוצת המחקר של אירן הייתה חלוצה בחקר גרעין הרדיום, מחקר שהוביל קבוצת פיזיקאים גרמנים לגילוי הביקוע הגרעיני - ביקוע גרעין אטום לשחרור כמויות אנרגיה אדירות.
השקפות פוליטיות ואתיות עריכה
אירן ופרדריק היו מודעים יותר ויותר להתגברות התנועה הפשיסטית. הם התנגדו לרעיונותיה, והצטרפו למפלגה הסוציאליסטית ב-1934, ל"מועצת הערנות של אינטלקטואלים אנטי-פשיסטים"(אנ') שנה מאוחר יותר, וב-1936 הביעו את תמיכתם ברפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. באותה שנה אירן מונתה לתת-מזכירת המדינה למחקר מדעי בממשלת צרפת, שם סייעה בייסוד "המרכז הלאומי למחקר מדעי" (CNRS).
בני הזוג ז'וליו-קירי המשיכו במדיניותם של פייר ומארי, ופרסמו את כל עבודתם לתועלת כלל הקהילה המדעית. למרות זאת, עקב חששם כי מחקרם ינוצל למטרות צבאיות, חדלו לפרסם. ב-30 באוקטובר 1939 הניחו את כל התיעוד של מחקרם בתחום הביקוע הגרעיני בכספות האקדמיה הצרפתית למדעים, שם נותר עד 1949. בעת הכיבוש הגרמני של צרפת היה פרדריק חבר פעיל במחתרת הצרפתית ("הרזיסטנס").
הקריירה הפוליטית של אירן נמשכה לאחר המלחמה, אז הייתה לחברה בוועדה לאנרגיה אטומית (אנ'). היא מצאה גם זמן לעבודה מדעית, וב-1946 הייתה למנהלת מכון הרדיום.
אירן הייתה פעילה בקידום חינוך נשים, בוועדה הלאומית של איחוד הנשים הצרפתיות (Comité National de l'Union des Femmes Françaises) ובמועצת השלום העולמית. אירן ופרדריק היו לחברים בלגיון הכבוד (Legion d’honneur), אירן כקצינה, ופרדריק כנציב, בזכות פעולתו למען המחתרת הצרפתית.
בעיות בריאותיות, ומוות עריכה
בזמן מלחמת העולם השנייה חלתה אירן בשחפת, ונאלצה להחלים במשך מספר שנים בשווייץ. הדאגה לבריאותה, בנוסף לחרדה לגורלם של בעלה וילדיה שנותרו בצרפת הכבושה היו קשים, ואירן ביצעה מספר מסעות חזרה לצרפת, בהם עוכבה על ידי החיילים הגרמנים בגבול יותר מפעם אחת. לבסוף, ב-1944, החליטה כי צרפת מסוכנת מדי למשפחתה, ולקחה את ילדיה עמה, חזרה לשווייץ.
בריאותה של אירן התדרדרה עם הזמן כתוצאה מחשיפתה לחומרים מסוכנים (ביניהם לפולוניום, לאחר שכמוסה המכילה את החומר התפוצצה על שולחן המעבדה שלה), ובסופו של דבר היא לקתה בלוקמיה. במשך זמן מה הקלו טיפולי האנטיביוטיקה ומספר ניתוחים על מכאוביה, אולם מצבה המשיך להידרדר. למרות המחלה המשיכה אירן בעבודתה, וב-1955 הכינה תוכניות למעבדות פיזיקה חדשות באוניברסיטת ד'אורסיי (אנ'), דרומית לפריז.
ב-1956, לאחר תקופת החלמה אחרונה באלפים הצרפתיים, אושפזה אירן בבית החולים קירי בפריז, שם נפטרה מלוקמיה ב-17 במרץ, בגיל 58.
צאצאים עריכה
בתה, הלנה לאנגוין-ז'וליו (אנ'), היא פיזיקאית גרעין ופרופסור באוניברסיטת פריז, ובנה, פייר ז'וליו (אנ'), הוא ביוכימאי במרכז הלאומי למחקר מדעי.
לקריאה נוספת עריכה
- קלודין מונטיי, מארי קירי ובנותיה, הוצאת שוקן, 2022.
קישורים חיצוניים עריכה
- אירן ז'וליו-קירי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פרטים אודות ז'וליו-קירי, באתר NNDB
- ד"ר נעמה חריט-יערי, היום לפני: הבת המדענית שלא נפלה מהוריה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 12 בספטמבר 2016
- אירן ז'וליו-קירי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)