אישטוואן ראדו
אישטוון ראדו (במקור יחזקאל זיסה רוזנבליט, בהונגרית: Radó István; קישווארדה, 24 ביולי 1891[1] – בודפשט, 12 באוגוסט 1972)[2] היה מנהל הפקה, מפיק, עיתונאי בתחום הקולנוע יהודי-הונגרי, דרמטורג; אחד מחלוצי עיתונות הקולנוע ההונגרית.
 | |
| לידה |
24 ביולי 1891 קישווארדה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוגוסט 1972 (בגיל 81) יוז'פווארוש (רובע 8), הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראדו למד משפטים באוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לווראנד). הוא הפך לעיתונאי והחל את הקריירה שלו כעובד העיתון "נאפ" (Nap). בשנת 1912 הקים יחד עם ז'יגמונד לנקאי (מקודם: גוטמן) את כתב העת "עולם הקולנוע" (Mozivilág). בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית (1919) הוא ניהל את הסוציאליזציה של בתי הקולנוע ההונגריים. לאחר נפילת הרפובליקה בסוף בשנת 1919 נכלא לתקופה קצרה. בשנת 1920, ערך יחד עם ויקטור לאני ואלברט הלד את "25 שנות הקולנוע". בשנת 1922 השתתף בהקמת "מועדון הקולנוע ההונגרי" (Magyar Filmklub); עד 1933 הוא היה תחילה המזכיר ואחר כך המזכ"ל של המועדון. בין השנים 1927–1940 היה הדרמטורג של חברת הסרטים מטרו גולדווין מאייר בבודפשט. בין השנים 1937–1939 היה הבעלים המשותף והמנהל של חברת הסרטים Prizma Film Kft. ראדו היה מעמיתי המערכת והכותבים של "לקסיקון הסרטים ההונגרי" הראשון שפורסם בשנת 1942. באותה השנה הוא שוב נכלא. הוא הצליח להשתחרר ועל אף יהדותו, בנסיבות לא חוקיות, הקים ב-1944 את "האיגוד המקצועי של יוצרי הסרטים" עם מנהל התיאטרון ארפאד הורבאט, השחקן בלה גאל (מקודם: גוטמן, שניספה במחנה הריכוז דכאו) ועם הכנר, מלחין ומנצח לאסלו אנדייל (מקודם: נויראט) שזמן מה היה המזכ"ל שלו. הוא הצליח לשרוד את השואה ואחרי 1945 מילא תפקיד חשוב באיגוד המקצועי של עובדי הקולנוע. בין 1945 לבין 1948, ערך את כתבי העת "חיי קולנוע" (Moziélet) ו"סרט חדש" (Új Film). הוא פרש לגמלאות בשנת 1948.
בנוסף לכל הנזכר כבר הוא ערך גם את כתבי העת "יומן הקולנוע" (Mozgófénykép Híradó), את ה"קולנוע וסרט" (Mozi és Film) ו"הקולנוע של בודפשט" (Pesti Mozi) וכן עבד כמבקר ב"עיתון השעה 8" (8 Órai Újság), ב"עיתון של בודפשט" (Budapesti Hírlap). ראדו פרסם את ספר הכיס של בתי הקולנוע ההונגריים, שנתוני הסרטים, מאמריו הופיעו ביומון ה"אומה הונגרית" (Magyar Nemzet).
משפחתו עריכה
- הוריו: ד"ר לאיוש ראדו (רוזנבליט) היה עורך דין ואמו הייתה מריה ויינברגר (ודאס).
- אחותו: לילי ב. ראדו (1896–1977) הייתה סופרת, משוררת ומתרגמת.
- רעייתו: הוא התחתן עם ארז'בט מישיק ב-4 באוגוסט 1916 בבודפשט.[3]
- ילדיהם: שני בנים נולדו להם, לאסלו ראדו (1915–1942), היה עוזר במאי, עיתונאי קולנוע ואישטוון ראדו הצעיר (1920–?) היה עיתונאי קולנוע, גרפיקאי. בשנת 1967 נשא לאישה את אדית שטיין.
כתביו עריכה
- סיפור סיפורים (1911)
- הינדנבורג (1915)
- הסרט ההונגרי, 1919 (1959)
סרטיו עריכה
כמנהל הפקה עריכה
- איני יכול לחיות ללא מוזיקה (1935)
- כבוד ליוצא מן הכלל (1936)
- שלמי, גברת! (1937)
- גברת מחפשת חדר (1937)
כמפיק עריכה
- הנמען לא ידוע (1935)
- גברת מחפשת חדר (1937, עם מנו גוטמן)
- דרקון החלומות (1938–1939)
ראו גם עריכה
- Meghalt Radó István újságíró (Magyar Nemzet, 1972. aug. 15.)
- Film kislexikon. Szerkesztette: Ábel Péter. Budapest, Akadémiai Kiadó, 1964.
- Ki-kicsoda? Kortársak lexikona. [Budapest], Béta Irodalmi Rt., [1937].
- Magyar filmlexikon. Szerkesztette: Veress József. Budapest, Magyar Nemzeti Filmarchívum, 2005.
- Mudrák József - Deák Tamás: Magyar hangosfilm lexikon 1931-1944. Máriabesnyő-Gödöllő, Attraktor, 2006.
לקריאה נוספת עריכה
- Magyar életrajzi lexikon IV: 1978-1991 (AZ) (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש. 1994 ISBN 963-05-6422-X)
- Hangosfilm.hu
- המכון הלאומי למורשת
קישורים חיצוניים עריכה
אישטוואן ראדו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
