אישיות בספורט

הקשר בין מבנה האישיות לבין הצלחה בספורט הוא נושא פופולרי בחקר הפסיכולוגיה של הספורט, אך גם שנוי במחלוקת משום שטרם נמצא מודל המנבא בצורה טובה הישגים ספורטיביים על סמך מאפייני אישיות.

היסטוריה

חקר האישיות בספורט החל על ידי קולמן גריפית' שחקר את הפסיכולוגיה של הספורט והביצועים. אישיות נותרה מרכיב מרכזי בתוכניות הפסיכולוגיה של הספורט, ופסיכולוגים המשיכו במאמץ שלהם לאפיין את האישיות של הספורטאי המצליח. מחקרים אלו כללו דיווחים תיאוריים של פרופילי אישיות של ספורטאים מצליחים, שינויים התפתחותיים באישיות ובהישגים בחינוך גופני, הבדלי אישיות בין ספורטאים לא ספורטאים ותיאורי התפתחות אישיות של ספורטאיות מתבגרות.

שנות השלושים עד שנות השישים היו תקופה יחסית דלה במחקר הספורט והפסיכולוגיה הגופנית, אך משנות השישים ואילך חלה עלייה חדה במחקרי האישיות בספורט והוערך כי למעלה מ -1000 מחקרים פורסמו בשנות ה-60 וה-70. בתחילת שנות ה-90 החלו להופיע תאוריות של אישיות אך בתחום הספורט התמקדו חוקרים בגורמים אחרים ולא באישיות, והיו ניסיונות ספורים בלבד לחקור את האישיות באוכלוסיות אתלטיות, והתקדמות מועטת במענה לשאלות היסוד שהועלו בתחילת המאה ה-20. עם זאת, החוקרים לא נטשו את נושא האישיות, אלא העבירו את מוקד המחקר לנושאים ספציפיים יותר, כגון חקר תכונות חרדתיות, אופטימיות, קשיחות נפשית ועוד.

למרות הניסיונות לקשר בין מחקרי האישיות בספורט להישגים וביצועים בספורט, חוקרים רבים סבורים כי מחקרי אישיות בספורט לא הניבו ממצאים מועילים וחד משמעיים. בנוסף רוב החוקרים רואים ערך מועט במדידת אישיות עולמית חוצה תרבויות.

תאוריות מרכזיות במחקרי אישיות בספורט

מספר חוקרים טענו כי ניתן להבחין בין ספורטאים ברמות השונות על ידי קיטלוגם לפי חמש התכונות הגדולות, למשל בעזרת בחינת השפעת האישיות על דרכי התמודדות של הספורטאים. ספורטאים הגבוהים במימד המוחצנות ופתיחות מחשבתית שהראו יותר שליטה רגשית דיווחו על שימוש באסטרטגיות ממוקדות-בעיה לפתרון בעיות. ספורטאים הגבוהים בממדים מצפוניות, מוחצנות, פתיחות ונעימות דיווחו על יותר שימוש באסטרטגיות ממוקדות-רגש לפתרון הבעיות. ספורטאים הנמוכים בממדים פתיחות או גבוהים בנוירוטיות הראו יותר אסטרטגיות של הימנעות.

ניתן להבחין בין רמות שונות של ספורטאים, כך שספורטאי ברמה גבוה יותר יהיה יותר גבוה בממד המצפוניות, יהיה תחום יותר ויציב יותר רגשית מספורטאי ברמה נמוכה. ספורטאי המתחרה בספורט קבוצתי יראה יותר מוחצנות וחוסר שליטה רגשית, פחות מוחצנות ופתיחות להתנסויות חדשות לעומת ספורטאי בספורט יחידני. ספורטאי בענף עם סיכון גבוה יהיה בעל מוחצנות רבה יותר ופחות מצפוניות לעומת ספורטאי בענף עם סיכון נמוך. במספר מועט של מחקרים נמצא גם הבדל בין תפקידים שונים בתוך הקבוצה, למשל ספורטאי בתפקיד התקפי שולט יותר בחרדה וכן יותר אחראי. נמצא קשר בין מדדי אישיות לבין הצלחה לאורך עונה שלמה, וכמו כן, תוצאות מבחני אישיות לשחקני כדורגל צעירים ניבאו האם הם יתקדמו לרמה המקצוענית ב-7 שנים הבאות.

לפי מודל הקרחון בספורט של מורגן קיימות תכונות אשר מבדילות ספורטאי עילית מספורטאים פחות מוצלחים ולא עוסקים בספורט, כאשר הספורטאים המוצלחים בעלי מצבי רוח רצויים יותר לספורט. ספורטאי העלית נמוכים יותר במתח, דיכאון, כעס, שחיקה ובלבול, אך גבוהים יותר בממד הנמרצות. בנוסף, תכונות אלו נמצאו בקשר שלילי עם פסיכופתולוגיות. מורגן ועמיתיו מצאו שמודל הקרחון ניבא בצורה עקבית הצלחה בספורט בענפים כמו ריצה למרחקים, שייטים, מתאבקים ועוד.

מודל נוסף מתמקד באירועי שינוי בקריירת הספורטאי. על פי המודל, הספורטאי מתחיל ממצב של סטטוס קוו בו הוא מתאמן, מתחרה, מלווה ברגשות חיוביים. אירוע שינוי שעלולים להתרחש הם למשל פציעה, ריב עם המאמן, אך גם דברים שנתפסים כחיוביים כמו זכייה במדליה או ניצחון בתחרות. האירוע שמתרחש מוציא את הספורטאי מהמצב היציב למצב מעורער, מחשבות שליליות וחוסר וודאות. כתגובה לאירוע הספורטאי יכול לפעול במספר דרכים, כגון הכחשה או התעלמות, וכן לקבל החלטה אסטרטגית כיצד לפעול למשל להתייעץ עם אחרים או להתמודד לבד. על שלב זה משפיעים גורמים כמו ניסיון העבר בסיטואציות דומות, השפעה של אחרים משמעותיים בסביבה, מרכיבים מוטיבציוניים ומרכיבים אישיותיים של הספורטאי. בשלב לאחר החלטה על כיצד להגיב הספורטאי צריך לקבל החלטה כיצד לפעול, האם יש צורך בשינוי כלשהו מצדו. גורמים המשפיעים על שלב זה הם יכולת הספורטאי לבצע שינוי, תמיכה קיימת וכן יישום תהליכים טיפוליים, לבד או עזרת גורם מקצועי. במידה והספורטאי אכן יבצע את השינוי הנדרש חוסר היציבות ירד והספורטאי יחזור למצב של סטטוס קוו בו הוא מתאמן וממשיך בקריירת הספורט בצורה הרצויה. במידה ולא תינתן התייחסות, הספורטאי יכול להישאר במצב של קיבעון ותקיעות בקריירה. אישיות הספורטאי משפיעה רבות על האופן בו יתפוס את אירוע השינוי והמשמעות שייחס לאירוע, הדרך שבה יחליט להגיב אליו, כלומר להכחיש, להתעלם או לטפל בבעיה ברצינות, עם לבדו או בעזרת צוות מקצועי, וכן האם יחליט ליישם את השינוי הדרוש במטרה לחזור למצב יציב בקריירת הספורט. למשל ספורטאי עקשן שעובר פציעה יכול להכחיש זאת, לא ליידע את המאמן ולהמשיך להתאמן, דבר אשר עלול לגרור להחמרה בפציעה ואף לסיום קריירת הספורט. לעומת זאת הספורטאי יכול להבין שזה אירוע משמעותי שדורש התייחסות רצינית, להתייעץ עם אנשי מקצוע ולהיעזר בהם, לבנות תוכנית שיקום מתאימה, לקחת פסק זמן מהאימונים במידת הצורך ולחזור לאחר מכן בריא ומוכן להמשך הפעילות והתקדמות בקריירה.

ביקורת על מחקרי אישיות

ביקורות רבות על מחקרי האישיות בספורט טוענות כי נעשה שימוש במערכי מחקר וסטנדרטים לא מדעיים מספיק. למשל, המחקרים מסתמכים על דיווח עצמי של הספורטאים, דבר המהווה קושי ביכולת להסקה סיבתית. בנוסף, מחקרים רבים מסתמכים על מדגמים קטנים יחסית, וכן בחלק מהמקרים מתקבלות תוצאות סותרות וקשות לפיענוח. לא נמצאו הבדלים בין ספורטאים ללא ספורטאים בחמש התכונות הגדולות, פרט לממד המצפוניות. לא נמצאו הבדלים מהותיים בין מאפיינים אישיותיים של ספורטאים לעומת לא ספורטאים, ומבחני האישיות מתקשים להבחין בין ענפי ספורט שונים.

מדדי אישיות לא ניבאו הצלחה לטווח הקצר, למשל במערכה ספציפית. הטענות לתוצאות אלו היא שגורמים מצביים יכולים להשפיע יותר על הטווח הקצר, למשל יום רע לספורטאי יכול לפגוע בביצוע בתחרות הקרובה אך לאורך הזמן סביר שיתפקד יותר בעקביות. הסביבה משפיעה ביחד עם מאפייני האישיות על הצלחת הספורטאי, למשל ספורטאי מופנם יתפקד פחות טוב מספורטאי מוחצן כאשר יש קהל בזמן התחרות.

תכונות שנקשרו באופן מובהק בקרב ספורטאים לעומת "אנשים רגילים"

בשנת 1973 פרסם הרדמן את אחד המאמרים המרכזיים בנושא. בעזרת שאלון 16 גורמי האישיות של קטל הוא בדק מספר קריטריונים בקרב אוכלוסייה לא ספורטיבית מול אוכלוסייה ספורטיבית, כדי לאפיין את מבנה אישיות הספורטאי:

• רמת חרדה - תוצאות המחקר הראו כי רמת החרדה אינה נמוכה יותר אצל ספורטאים יחסית לאחרים, אלא אף מעל הממוצע. ממצא זה סותר את התאוריה המקובלת לפיה ספורטאים פחות חרדים ויותר יציבים מבחינה רגשית.
• מופנמות ומוחצנות - הרדמן מצא נטייה גדולה בקרב הספורטאים למוחצנות. בהמשך נמצא קשר ישיר בין ענף הספורט לבין הנטייה למוחצנות או למופנמות של הספורטאי (ספורטאי מופנם יתקשה לתפקד בקבוצת ספורט, בעוד מוחצן יתקשה לתפקד בריצת מרתון, שהיא יותר אינדיבידואלית).
• עצמאות מול נכנעות - הרדמן מצא שלספורטאים נטייה ברורה לעצמאות, תקיפות, שתלטנות, תעוזה, קבלת החלטות מהירה, וחוסר תלות. ישנו קשר חזק בין רמת העצמאות לבין ההצלחה הספורטיבית.
• קשיחות אופי ויציבות מול רכות - הממצאים לגבי משתנה זה אינם חד משמעיים ואינם מראים נטייה ברורה אצל הספורטאים. תמונת הפרופיל של ספורטאי טיפוסי כוללת גם את האפיונים הבאים: רמה גבוהה ביותר של חשיבה מופשטת, דומיננטיות, תוקפנות, תחרותיות, התלהבות, גישה חיובית, מתח רב ורגשנות, חשדנות וקנאה, אי יציבות רגשית, התנהגות מקרית בלתי חזויה ולעיתים אנוכית.

כמו כן תכונות קריטיות למשיכה לספורט וההצלחה בו הן מוטיבציה גבוהה, עמידה בלחץ, תחרותיות ושאיפה לעמידה באתגרים. אלו מביאים להיעדר קונפליקטים פנימיים בין האישיות לעיסוק הספורטיבי. במחקרים נמצא כי ספורטאים צעירים שניחנו בתכונות כגון: חברתיות, יציבות רגשית, אמביציה, דומיננטיות, אחריות, מנהיגות, ביטחון עצמי ועקביות, זוהו כספורטאים בעלי סיכוי רב יותר להצליח בקריירה ספורטיבית.