פתיחת התפריט הראשי

אלדו פאריזוט

אלדו סימוס פאריזוטפורטוגזית:[1] Aldo Simões Parisot‏ 30 בספטמבר 1920 - 29 בדצמבר 2018)[2]היה צ'לן ומורה לצ'לו אמריקאי יליד ברזיל, חבר בסגל המורים בבית הספר ג'וליארד ופרופסור למוזיקה בבית הספר למוזיקה של אוניברסיטת ייל.

אלדו פאריזוט
Aldo Parisot.jpg
לידה 30 בספטמבר 1918
נאטאל, ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בדצמבר 2018 (בגיל 100)
גילפורד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דין פריסוט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ייל, האוניברסיטה הפדרלית של ריו דה ז'ניירו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק צ'לן, מחנך מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Albany Records עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ילדות, נעורים והכשרה מוזיקליתעריכה

פאריזוט נולד בנאטאל, ברזיל והחל ללמוד נגינה בצ'לו בגיל שבע, אצל סבו החורג, טומאזו באביני. מבאביני למד את חשיבות הנגינה ללא מתח מיותר, הדרכה שהניחה, כך הוא סבור, את היסודות לשאר הקריירה שלו.[3]בגיל 12 הופיע לראשונה כצ'לן[4] ובהמשך היה לצ'לן ראשי של תזמורת ריו דה ז'ניירו. בשנת 1946 החל פאריזוט ללמוד במלגה באוניברסיטת ייל, לאחר שתוכנית קודמת ללמוד במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, אצל עמנואל פוירמן, התבטלה עקב מותו של פויירמן.

קריירה כסולןעריכה

בגיל 26, סמוך לראשית לימודיו בייל, הופיע פאריזוט לראשונה בארצות הברית עם התזמורת הסימפונית של בוסטון בטנגלווד. כעבור שנה יצא למסע ההופעות הראשון שלו באירופה. אחרי קבלת התואר מייל יצא למסע קונצרטים בארצות הברית, קנדה ודרום אמריקה..[5]

לפי מרגרט קמבל, בספרה "גדולי הצ'לנים"[6], פאריזוט היה סולן מבריק והצטיין גם בהרכבי מוזיקה קאמרית וכמורה, שביסס את רעיונותיו על נגינתו של עמנואל פויירמן.

בשנות ה-50' של המאה ה-20 הופיע פאריזוט במספר רב של רסיטלים וכסולן בקונצ'רטי עם תזמורות. כן ניגן בתקופה זו בביצועי בכורה של יצירות מאת מלחינים כמו הייטור וילה לובוס, קאמארגו גוארניירי, קווינסי פורטר ועוד, נוסף ליצירות שנכתבו והוקדשו לו. פאריזו נודע במוזיקליות שלו, במזגו ובנגינתו הווירטואוזית כמו גם בכישורי ההוראה שלו. כן יצא לו שם של צ'לן, ששם לו למטרה להרחיב את רפרטואר הצ'לו. הקונצ'רטו השני לצ'לו ותזמורת של וילה לובוס נכתב למענו והוקדש לו והוא ניגן אותו בביצוע בכורה בהופעתו הראשונה עם הפילהרמונית של ניו יורק. במשך השנים הופיע פאריזו עם תזמורות מן החשובות בעולם, באמסטרדם, ברלין, שיקגו, לונדון, לוס אנג'לס, מינכן, פריז, פיטסבורג, ריו דה ז'ניירו ווורשה תחת שרביטיהם של מנצחים ידועי-שם עמו לאופולד סטוקובסקי, ג'ון ברבירולי, ליאונרד ברנשטיין, זובין מהטה, פייר מונטה, פול פאריי, ויקטור דה סאבאטה, וולפגנג זאוואליש, פאול הינדמית והייטור וילה לובוס. [7]

משנת 1956 עד 1996 החזיק פאריזוט באחד הצ'לי המשובחים ביותר בעולם: סטרדיוואריוס דה מונק.[2]

הוראהעריכה

 
הצ'לנים של ייל בקוריאה הדרומית, 2005

פאריזו עשה לו שם כמורה, שלימד במוסדות מוזיקליים שונים, ביניהם קונסרבטוריון פיבודי, ג'וליארד והקונסרבטוריון של ניו אינגלנד, נוסף למשרתו באוניברסיטת ייל, שבה הוא כיהן מאז 1958. התלמידים שהעמיד במשך השנים המשיכו לקריירות של אמני קונצרטים בולטים, מורים ונגנים בתזמורות סימפוניות מן המובילות בעולם. בין תלמידיו ענבל שגב, צ'לנית ישראלית-אמריקאית והצ'לן הישראלי שגיא הרטוב.

נוסף להדרכה פרטנית, פאריזוט גם ניצח על הרכב "צ'לני ייל" מאז 1983. הקבוצה הוציאה עם השנים מספר תקליטורים זוכי פרסים, שאחד מהם היה מועמד לגראמי.[8]

נפטר ב-29 בדצמבר 2018.

פרסים ואותות הוקרהעריכה

פאריזוט קיבל במשך השנים מספר רב של פרסים ואותות הוקרה, ביניהם מדליות זהב ואזרחות כבוד מלבנון ומברזיל.

  • תואר "אביר הצ'לו" על שם אווה יאנצר מאוניברסיטת אינדיאנה, 1980
  • מדליית השלום של האו"ם, 1982
  • פרס אמן/מורה מטעם האגודה האמריקאית של מורי הקשת, 1983
  • תואר כבוד "סמואל סאנפורד" לפרופסור למוזיקה של אוניברסיטת ייל, 1994
  • פרס המושל לאמנויות ממדינת קונטיקט, 1997
  • דוקטורט של כבוד למוזיקה מאוניברסיטת שננדואה, 1999
  • פרס הצטיינות מן הרויאל נורת'רן קולג' למוזיקה במנצ'סטר, אנגליה, 2001
  • פרס גוסטב שטקל, 2002
  • דוקטור לשם כבוד לאמנויות מטעם אוניברסיטת פן, פילדלפיה, 2002

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלדו פאריזוט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Sally Menke, Editor, Weds Aldo L. Parisot". New York Times. 10 באוגוסט 1986. בדיקה אחרונה ב-4 במאי 2007. 
  2. ^ 2.0 2.1 Sánchez-Penzo, José. "The Way Famous String Instruments Went". בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2007. 
  3. ^ Janof, Tim (4 במאי 2001). "Conversation with Aldo Parisot". Internet Cello Society. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2007. 
  4. ^ "Aldo Parisot". Texas Christian University. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2007. 
  5. ^ "Yale School of Music: Strings Department Description". בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2007.  A short version of Parisot's printed bio, where most biographical information was obtained.
  6. ^ Campbell, Margaret (2004). The Great Cellists. London: Robson Books. עמ' 222–223. ISBN 1-86105-654-0. 
  7. ^ "Artists: Aldo Parisot". Naxos Records. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2007. 
  8. ^ "The Yale Cellos". Texas Christian University. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2007.