אליה קרמונה

אליה (אליהו) רפאל קרמונה (Elia Rafael Carmona; ‏21 באוקטובר 18691931) היה מגדולי הסופרים והעיתונאים בלאדינו בעת החדשה.

אליה קרמונה
אין תמונה חופשית
לידה 21 באוקטובר 1869
איסטנבול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1931 (בגיל 61 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לאדינו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

אליה קרמונה נולד באיסטנבול בשנת 1869, בן לענף ממשפחת קרמונה, משפחה יהודית-עות'מאנית ספרדית מיוחסת. למרות מעמד המשפחה, סבלו הוריו מקשיים כלכליים לאורך ילדותו. בנעוריו קיבל חינוך יהודי מסורתי, ולאחר מכן למד לזמן קצר בבית הספר אליאנס עד שהוריו נאלצו להוציא אותו מבית הספר עקב בעיותיהם הכלכליות. לאורך השנים הבאות עבד במקצועות שונים, החל ממחנך לצרפתית לבני עשירים ועד רוכל של סיגריות וגפרורים. בשנת 1893 התארס לרחל, בת שכניו, אך על פי ספר זכרונותיו, אילולא היו הוריו משכנעים אותו להמשיך באירוסין, היה מבטל אותם כדי להתחתן עם צעירה אחרת בשם רוזה, בתו של סוחר עשיר.[1]

בשנת 1895 נסע קרמונה לסלוניקי בתקווה למצוא שם פרנסה ולחסוך כסף לקראת נסיעה לפריז. הוא נאלץ לבטל את תוכניותיו ולחזור לאיסטנבול לאחר שקיבל ידיעה על כך שאביו לקה במחלה קשה. בתקופה זו כנראה החל, בעידודה של אמו, בכתיבה ספרותית. כתביו הראשונים הם סיפורי עם (consejas) שהוא העלה על כתב, אך עד מהרה עבר לחבר רומנסות ונובלות מקוריות. הצנזורה העות'מאנית באיסטנבול הטילה מגבלות על פרסום כמה מספריו, ובמטרה לחמוק ממגבלותיה נסע לערים כגון רודוס ואדירנה בתקווה שיוכל להוציא אותם לאור, אך לבסוף שב לאיסטנבול לאחר שנודע לו על מות אביו. בשנת 1901 התחתן עם רחל ארוסתו, לאחר תקופת אירוסין של כמעט עשור. כשנה לאחר מכן, בעקבות החלטת הצנזורה העות'מאנית למנוע כליל את פרסומם של ספרים העוסקים בנושאים כגון אהבה, רומנטיקה ופשיעה, החליט קרמונה לנסוע למצרים, שם התקיים דפוס משגשג וחופשי באותה עת. הוא הגיע לאלכסנדריה ב-23 במרץ 1902, ובחודשים הבאים ניסה להוציא לאור מספר מספריו. כמו כן נפגש עם סופרים ואנשי רוח יהודים-עות'מאנים אחרים ששהו גם הם במצרים באותה תקופה, כגון פרופ' אברהם גלנטי.

בחודשים שבהם שהה במצרים הוא חי בעוני רב, עד לרמה של מקבץ נדבות וחסר בית. הוא השתמש בקשריו המשפחתיים כדי לנסות להרוויח כסף, ויותר מפעם אחת ביקש כספים מקרוביו באמתלא שבכוונתו לנסוע חזרה לאיסטנבול, אך השתמש בכסף כדי לממן את המשך שהייתו במצרים. לבסוף חזר לאיסטנבול והחל לעבוד כקלדן עבור העיתונאי וסופר הלאדינו דוד פרסקו ועיתונו החשוב "איל טיימפו" ("הזמן"). במקביל לעבודתו כקלדן (1903-1908) הוא המשיך לחבר יצירות ספרותיות, ושלח אותן להוצאה לאור בבתי דפוס בירושלים (בהוצאת שלמה ישראל שירזלי) ובמצרים כדי להתגבר על הצנזורה.

לאחר מהפכת הטורקים הצעירים בשנת 1908 הוסרו מרבית מגבלות הצנזורה וניתן חופש רב יותר לפרסומי ספרות ועיתונאות באימפריה העות'מאנית. באותה שנה ייסד קרמונה כתב עת סאטירי בשם "איל ג'וגיטון" ("המשחק"), שצבר פופולריות ויצא לאור במשך למעלה מעשרים שנה (1908-1931), ובכך היה אחד מכתבי העת בלאדינו שיצאו לפרק הזמן הממושך ביותר. קרמונה פרסם רומנסות וסיפורים רבים מעל דפי כתב העת שלו, ועודד מעל דפיו חינוך מודרני וידיעה של עברית ושפות זרות.

בשנת 1926 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "קומו נאסייו אליה קארמונה: קומו סי אינגראנדיסייו אי קומו סי איזו דיריקטור דיל "ג'וגיטון"", הסוקרת את חייו עד שנת 1908 וייסוד כתב העת "איל-ג'וגיטון". בספר הוא כותב בפתיחות רבה על הרפתקאותיו כצעיר, ורואה אותן כמשובת נעורים.

בשונה מסופרים ועיתונאים אחרים בזמנו, קרמונה נמנע על פי רוב מפעילות פוליטית. לפני 1908 הממשלה העות'מאנית חקרה אותו בחשד לקשרים עם הטורקים הצעירים אך מצאה אותו חף מפשע. אחד הצעדים הפוליטיים הפומביים היחידים שנקט הייתה הביקורת הסאטירית שלו על הרב חיים נחום, שהתמודד באותה עת לתפקיד החכם באשי של יהודי האימפריה העות'מאנית. לימים כתב קרמונה כי ניסיונו של הרב חיים נחום להשתיק אותו הביא לכתב העת שלו יותר קוראים באותם חודשים אחדים של התמודדות מאשר היו לו בכל שאר שנות יציאתו לאור.[1]

לאורך הקריירה הספרותית שלו חיבר קרמונה עשרות נובלות. ספריו זכו לפופולריות בקרב הקהילות היהודיות דוברות הלאדינו, ויצירתו נחשבת לאחד הציונים החשובים לתור הזהב של ספרות הלאדינו בעת החדשה.[1]

אליה קרמונה נפטר בשנת 1931 חסר ילדים, ונקבר בבית הקברות היהודי באיסטנבול. מספר פרטים בביוגרפיה שלו נותרו שנויים במחלוקת בין החוקרים עד היום, כגון השנה שבה פרסם את יצירתו הראשונה (בין 1893 ל-1901) ומספר הספרים המיוחסים לו.[1] לאורך השנים תורגמו כמה מספריו לשפות זרות ולאנגלית.[2]

מספריועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • טובה וייסברג, "לה נוביה עגונה": עיון במפעל ספרות הלדינו של אליה ר. קארמונה (איסטנבול 1869-1935), עבודת גמר לקראת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2006.
  • Robyn K.Loewenthal,“Elia Carmona’s Autobiography: Judeo-Spanish Popular Press and Novel Publishing Milieu in Constantinople, Ottoman Empire, circa 1860–1932”, Ph.D. Dissertation, University of Nebraska—Lincoln, 1984.
  • David Fintz Altabé. “Reflections of Sephardic Life in the Ottoman Empire as Seen in Two Judeo-Spanish novels,” in Studies on Turkish-Jewish History: Political and Social Relations, Literature, and Linguistics: The Quincentennial Papers, ed. David Fintz Altabé, Erhan Atay, and Israel J. Katz, New York: Sepher-Hermon Press for American Society of Sephardic Studies, 1996, pp. 139–143.
  • Marc Angel, "Elia Carmona, Judeo-Spanish author" Jewish Book Annual 44 (1986), pp. 132-140.
  • Rıfat Bali. Eliya Karmona üzerine yapılmış bir doktora tezi, Ph.D. Dissertation, Tiryaki 7 (February 1995) (בטורקית)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 D Gershon Lewental. "Carmona, Elia Rafael." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
  2. ^ תרגום של ספרו "לה מוז'יר אוניסטה : פרובי'אד'ה פור סו מארידו": Elia Karmona, The Chaste Wife, Translated by: Michael Alpert, Five Leaves Publications, 2009.
  3. ^ על פי רישומי הספרייה הלאומית, הספר נדפס בירושלים ורק מחמת הצנזורה העות'מאנית נכתב כי נדפס בקהיר.