אליזבת' קטלט
אליזבת אליס קטלט (באנגלית: Elizabeth Alice Catlett; 15 באפריל 1915 – 2 באפריל 2012) הייתה אמנית אפרו-אמריקאית שחקרה נושאים כגון גזענות ופמיניזם במגוון הפסלים, הציורים וההדפסים שלה. כמו עמיתה, נורמן לואיס, הדגישה קטלט את מאבקם של השחורים באמצעות האמנות שלה. בהתייחסה להפרדה גזעית ולמאבק למען זכויות האזרח, תיארה קטלט פעילים אקטיביסטים בהשפעת הפרימיטיביזם והקוביזם.[1]
 | |
| לידה |
15 באפריל 1915 וושינגטון די. סי., ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 2012 (בגיל 96) קוארנבקה, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1935–1999 (כ־64 שנים) |
| תחום יצירה |
פיסול, הדפס |
| זרם באמנות |
הארלם רנסאנס |
| הושפעה על ידי |
גרנט ווד, Loïs Mailou Jones |
| יצירות ידועות |
Students Aspire, Black Unity |
| פרסים והוקרה |
פרס קאנדס (1991) פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1981) honorary degree from Spelman College (1995) |
| בן או בת זוג |
Francisco Mora (1947–?) Charles Wilbert White (1941–1946) |
| צאצאים |
Juan Mora Catlett |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קטלט, נכדה של עבדים, נולדה בוושינגטון למשפחה מערבית של המעמד הבינוני; אביה היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת טוסקגי. קטלט למדה והתחנכה בתיכון דנבר. היא קיבלה מלגה ללמוד במכון קרנגי לטכנולוגיה בפיטסבורג, אך נדחתה על ידי המוסד בגלל היותה שחורה.
בשנת 1935, סיימה בהצטיינות באוניברסיטת הווארד בית הספר לאמנות, בוושינגטון שם למדה עיצוב והדפסה והושפעה מתאוריות האמנות של אליין לוק וג'יימס א. פורטר. תוך כדי הלימודים עבדה קטלט כציירת קיר במשך חודשיים באמצע שנות השלושים של המאה ה-20 והיא הושפעה מהאקטיביזם החברתי של צייר הקיר המקסיקני דייגו ריוורה.
בשנת 1940 היא זכתה במלגת לימודים במכון הטכנולוגי של קרנגי בפיטסבורג, אך זו בוטלה לאחר שגילו שהיא שחורה, היא נרשמה שוב לאוניברסיטת הרווארד ולאחר מכן המשיכה ללמוד בהדרכתו של גראנט ווד באוניברסיטת איווה שעודדה אותה להציג תמונות שנלקחו מתרבות וניסיון שחורים והשפיעה על החלטתה להתרכז בפיסול והפכה לאפרו-אמריקנית הראשונה עם תואר שני באוניבסיטה. לאחר מכן למדה קרמיקה במכון לאמנות של שיקגו. ב-1942 למדה ליתוגרפיה בליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק, ואז, ב-1943, הצטרפה לאוסיפ זדקיין כדי ללמוד פיסול. ב-1946 היא נסעה למקסיקו סיטי כדי לעבוד ב"טאלר דה גרפיקה", שם יחד עם בעלה אז, האמן צ'ארלס וייט, היא יצרה הדפסים המתארים את החיים המקסיקניים.[2]
במרבית עבודותיה שילבה האמנית יסודות של מסורות אפריקאיות עם מסורותיהם של אפרו-אמריקאים ומערביים במקסיקו. היא לימדה במשך שנתיים בצפון קרוליינה, אך פרשה בגלל שכר נמוך ששולם למורים שחורים. משנת 1975 ואילך חיה ועבדה בין קורנוואקה, מקסיקו וניו יורק. קטלט נפטרה ב-2 באפריל 2012 בקורנוואקה שבמקסיקו בגיל 96. כיום, עבודותיה מוצגות בין היתר באוספי המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, מוזיאון האמר בלוס אנג'לס, ובמכון לאמנות של שיקגו.[3]
פעילות מקצועית עריכה
בקריירה המקיפה יותר משבעים שנה, יצרה אליזבת קטלט פסלים שחוגגים את כוחם ההרואי של נשים ממעמד הפועלים האפרו-אמריקני והמקסיקני. למשל, היא פיסלה את הפסל "אמא וילד" ב-1939, וכעבור שנה היא זכתה בעבורו בפרס הראשון שלה בתערוכת של אמריקאים שחורים בשיקגו. בצורות פשוטות וברורות היא עוררה הן את המהות הגופנית והן את הרוחניות של הנושאים אותם הציגה בעבודותיה. העבדים קשי היום והאימהות המטפלות שיצרה מקרינות הן את הכוח והן את הכבוד והרגע הנצחי. בין אם היא עובדת בעץ, באבן, בברונזה או בחימר, מגלה קטלט וירטואוזיות טכנית יוצאת דופן, יכולת טבעית ללכוד את הצורות הנשיות המתעקלות שלה עם הצבע או הבהיקות של הדמות הנבחרת שלה. היופי של עבודותיה נובע בין ביתר מהיופי שהיא מגלה בחומרים הפיסוליים שלה.[4]
לאורך כל הקריירה שלה, קטלט התחייבה באופן פרוגרסיבי פוליטי לשפר את חייהם של האפרו-אמריקנים ונשים מקסיקניות, והיא השתמשה לעיתים קרובות באמנות שלה באופן מפורש על מנת לקדם את המטרה שלה. היא גם מחתה, שבתה, ואפילו נעצרה במסע שלה כדי לזכות בצדק עבור אלה שהיא מתארת כ"העם שלי". קטלט אמרה פעם שתמיד רצתה שהאמנות שלה תשרת את הקבוצה האתנית אליה היא משתייכת, אפרו אמריקאים, כדי לשקף אותם, את היחס כלפיהם, לעורר אותם ולגרום להם להיות מודעים לפוטנציאל שלהם. במהלך המעבר מארצות הברית למקסיקו ב-1946, היא זוהתה בסופו של דבר כ"זר בלתי רצוי" של המדינה ובמשך כמעט עשור נאסר עליה לבקר בארצות הברית.
למרות מאבקים אלה, האמנות של קאטלט לא מגלה שום שמץ של מרירות או ייאוש. ואכן, היא נשארה נאמנה לנושאים האוניברסליים, האופטימיים, שהניעו לראשונה את פסליה בשנות הארבעים. בגיל 95, היא המשיכה ליצור, מונחה על ידי אותם אידיאלים.[4]
קטלט הייתה מעורבת במספר תערוכות, כולל הדפסים וציורים, בגלריה סרגו שבניו יורק. קטלט קיבלה מספר פרסים, כגון פרס מפעל חיים בפיסול עכשווי על ידי המרכז הבינלאומי לפיסול, בשנת 2003. אומנותה מהווה חלק מאוספים רבים ברחבי העולם, כולל אלה של המוזיאון הגבוה לאמנות באטלנטה, המוזיאון של אמנות מודרנית במקסיקו, וספריית הקונגרס בוושינגטון.
קישורים חיצוניים עריכה
- אליזבת' קטלט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אליזבת' קטלט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אליזבת קטלט, באתר היא-סטוריה, 15.04.2015
- ^ The Editors of Encyclopaedia Britannica, Elizabeth Catlett, Encyclopedia Britannica, 20.07.1998 (באנגלית)
- ^ Elizabeth Catlett, artnet (באנגלית)
- ^ 1 2 Jeff Harrison, The Sculpture Of Elizabeth Catlett