אלינור גלנוויל
אלינור גלנוויל[א] (באנגלית: Eleanor Glanville; 1654 – 1709) הייתה אנטומולוגית וחוקרת טבע אנגלית שהתמחתה בחקר פרפרים ועשים. היא ירשה נכסים משפחתיים ברחבי סאמרסט ונישאה פעמיים (התאלמנה פעם אחת). היו לה שבעה ילדים, ארבעה מהם שרדו לבגרות.
| לידה |
1654 Tickenham, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1709 (בגיל 55 בערך) |
| שם לידה |
Goodricke |
| ענף מדעי | אנטמולוגיה, חקר פרפרים ועשים |
| בן זוג |
אדמונד אשפילד (נ. 1679 – א. 1709 ריצ'רד גלנוויל אדמונד אשפילד (נ. 1685 – נ. 1698) |
| מספר צאצאים | 7 |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי הפרפר כתמית הורוניקה, תרומות לקטלוגי פרפרים בריטיים מוקדמים | |
  | |
לאחר שנפרדה מבעלה השני בסוף שנות 1690, גלנוויל חזרה לתשוקה המוקדמת שלה לאיסוף פרפרים והתבססה בין חובבי החרקים הראשונים. היא התכתבה עם אנטומולוגים אחרים בני זמנה כמו ג'יימס פטיבר וג'ון ריי. גלנוויל שלחה דגימות מרובות של פרפרים שטרם היו ידועים למדע לפטיבר, ותרמה לקטלוג החרקים הבריטי שלו Gazophylacium naturae et artis. הניסויים שלה בגידול פרפרים הביאו לתיאורים המפורטים המוקדמים ביותר של גידול פרפרים. היא ידועה בעיקר על גילוי הפרפר כתמית הורוניקה, הידוע בשם האנגלי "גלנוויל משובץ"[ב] (Glanville fritillary) הפרפר הבריטי המקומי היחיד הקרוי על שם חוקר טבע בריטי. שלוש מדגימות החרקים של גלנוויל קיימות עד היום באוסף סלואן של מוזיאון הטבע.
לקראת סוף חייה של גלנוויל, בעלה[ג] ביצע מספר ניסיונות להשיג את עושרה באמצעות הפחדה והפצת שמועות. היא התנגדה לכך בכך שהורישה את מרבית ההון שלה לדודנה, הנרי גודריק, ואת שאר הנכסים חילקה בירושתה בין ילדיה. אולם בנה הבכור ערער על הצוואה לאחר מותה, וטען כי די בעיסוקיה האנטומולוגיים של אמו ובהתנהגותה האקסצנטרית די בכדי להכריז על צוואתה כפסולה על רקע אי שפיות. הצוואה בוטלה בשנת 1712.
ראשית חייה ומשפחתה עריכה
נולדה בשם אלינור גודריק (Eleanor Goodricke) בשנת 1654 למייג'ור ויליאם גודריק ואלינור פוינז (לבית דייוויס). לבתם השנייה, הצעירה מאלינור, קראו מרי.[2] ויליאם לחם בסקוטלנד לטובת צבאו של אוליבר קרומוול בשנים 1650–1651, ולאחר מכן זכה לחנינה מלכותית על מעשיו בשיקום של 1660. אלינור פוינז ירשה מספר נכסים מהוריה, כולל אחוזות בטיקנהאם ופארק באקוול, יחד עם נכסים אחרים בסאמרסט, ויליאם היה בעלה השני. משפחת גודריק התגוררה באחוזת טיקנהאם.[3]
עם מות אביה ב-1666 (אמה נפטרה תשע שנים קודם לכן), ירשה אלינור גודריק את אחוזות המשפחה של אמה. היא המשיכה להתגורר באחוזת טיקנהאם. ב-1676 היא נישאה לאמן בלינקולנשייר בשם אדמונד אשפילד, ונולד להם בן בשם פורסט אדמונד, ואחריו שתי בנות תאומות (שרק אחת מהן, מרי, שרדה את הלידה). אשפילד נפטר בשנת 1679.[3]
בשנת 1685, אלינור נישאה לריצ'רד גלנוויל, שהיה בעל נכסים באלמסט, סומרשם ואופטון.[3] נולדו להם עוד ארבעה ילדים, שניים מהם מתו בעודם בינקות. בן ובת שרדו.[2] ריצ'רד התברר כאלים, כאשר באחת הפעמים הצמיד לאלינור אקדח טעון לחזה ואיים לירות,[4] ועד 1698 בני הזוג נפרדו.[2]
עבודה אנטומולוגית עריכה
אלינור גלנוויל התעניינה באיסוף פרפרים בצעירותה, אך היא החלה לפתח עיסוק רציני יותר בכך לאחר שנישואיה עם ריצ'רד התפרקו.[4] היא גייסה את עזרת משרתיה באיסוף חרקים, ושילמה היטב עבור דגימות כל עוד הן נשמרו בקפידה בהתאם להוראותיה ונמסרו במצב מצוין.[3] היא התכתבה עם אספני חרקים נוספים בני דורה, ביניהם: ג'ון ריי, אדם באדל, ג'וזף דנדרידג' וויליאם ורנון, והתיידדה מאוד עם האנטומולוג ג'יימס פטיבר. כשפגש את גלנוויל בלונדון ב-1703, ורנון התרשם מאוד מהאוסף שלה ושיבח אותו כ-"אוסף הפרפרים האצילי ביותר, אנגלים, שבייש את כולנו".[4]
במהלך השנים, גלנוויל שלחה לפטיבר קופסאות של דגימות פרטים הנעוצים בעדינות בסיכה, ואספה חרקים פחות מוכרים מרחבי אנגליה וויילס בכדי שפטיבר יקטלג אותם ויחלוק עם הקהילה האנטומולוגית.[5] אחת הקופסאות שלה כללה את הדגימה הידועה המוקדמת ביותר של הפרפר ירקי אירופי (Callophrys rubi).[6] עבודתה עזרה לפטיבר להשלים את קטלוג החרקים הבריטי שלו Gazophylacium naturae et artis, והוא הביא לה קרדיט ואזכור בטקסט.[2] אחת הרשימות המקומיות הראשונות של חרקים בריטיים, שנאספה על החרקים בבריסטול, מיוחסת לגלנוויל.[7]
בנוסף, גלנוויל גידלה עשים ופרפרים משלה בביתה. היא השיגה זחלים בעזרתן של נערות מתלמדות, היצאו החוצה והכו גדרות חיות ושיחים וטפסו את החרקים הנופלים עם סדין. היא גידלה את המינים לבנין מעורק ו-Fabriciana adippe (ממשפחת הנימפיתיים) ותיאורה של שלבי מחזור חייהם המוקדמים נותר אחד מההתייחסויות המפורטות והמוקדמות ביותר להתנסויות של גידול פרפרים.[4]
בשנת 1702, גלנוויל תפסה מין חדש של פרפר בלינקולנשייר. המין נקרא תחילה "משובץ לינקולנשייר" (Lincolnshire fritillary) כאשר הוצג לראשונה בספרו של פטיבר, Gazophylacium. מאוחר יותר שמו באנגליה ובעולם ישונה ל-"משובץ גלנוויל", עשרות שנים לאחר מותה של גלנוויל,[4] ותגליתה המאוירת תעזור לקארולוס ליניאוס לתאר את הפרפר ולהעניק לו את שמו המדעי, כאשר יתאר את מיני הפרפרים ב-1758.[8] זהו הפרפר הבריטי המקומי היחיד הקרוי על שם חוקר טבע בריטי.[7]
מוות ומורשת עריכה
גלנוויל המשיכה להיתקל בבעיות עם ריצ'רד לאחר פרידתם, מכיוון שהוא חיפש דרך לקבל הונה והנכסים שלה לעצמו ולאהובתו החדשה.[4] ריצ'רד החל להפיץ שמועות שגלנוויל איבדה את שפיותה, וניסה לאלץ את ילדיה לתמוך בטענותיו באמצעות תצהירים[2] כתובים ואף ארגן תוכניות לחטוף את אחד מבניה של גלנוויל כדי לאלץ אותו לחתום על הירושה שלו.[4] כדי לסכל את מזימותיו של ריצ'רד, גלנוויל הפקידה את נכסיה בידי נאמנים וחלקה את עיקר עושרה לדודנה, הנרי גודריק, עם ירושות קטנות יותר שנותרו לארבעת ילדיה.[4][9] היא מתה בטיקנהאם בחודשים הראשונים של 1709, עם נכסים בשווי של עד 7,000 ליש"ט (שווה ערך ל-1,011,470 ליש"ט בשנת 2021).[2]
לא מרוצה מהצוואה, בנה הבכור של גלנוויל, פורסט, ערער על המסמך בבית המשפט לאחר מותה. הוא טען שאמו הייתה מטורפת בזמן יצירת הצוואה, ושוכנעה להוריש את הונה לדודן שלה, הנרי גודריק, באמצעות האמונה ההזויה שילדיה הוחלפו לפיות.[4] עדים העידו שגלנוויל הפגינה התנהגות מוזרה כמו הכאת שיחים עבור זחלי חרקים, התלבשות "כמו צועניה", ויציאה החוצה ללא כל בגדים הנחשבים מתאימים לגברת,[10] בשנת 1712 בוטלה צוואתה מסיבות של אי שפיות, מה שהותיר את פורסט להפוך לבעלים החוקיים של אחוזת טיקנהאם.[3]
אף על פי שגלנוויל נאבקה לשמר את אוספי החרקים שלה מאקריות ומעובש מתמשכים במהלך חייה,[11] שלוש מהדגימות שלה - שני מיני עשים ופרפר, שהוענקו במקור לפטיבר - קיימות עד היום באוסף סלואן של מוזיאון הטבע.[4] שניים ממכתביה לפטיבר התגלו מחדש בארכיון המוזיאון במהלך שנות ה-60.[3]
באוניברסיטת לינקולן, מרכז אלינור גלנוויל פועל כמחלקה המרכזית להגוונה והכלה ברחבי הקמפוס.[12][13] הרומן ההיסטורי של פיונה מאונטיין, "גברת הפרפרים" (2010) מתרכז סביב שחזור בדיוני של סיפור חייה של גלנוויל.[14]
לקריאה נוספת עריכה
- פיטר מארן, Rainbow dust: three centuries of butterfly delight, אוניברסיטת שיקגו, פרק 5
ביאורים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Michael A. Salmon, The Aurelian legacy : British butterflies and their collectors, Berkeley: University of California Press, 2000, ISBN 0-520-22963-0
- ^ 1 2 3 4 5 6 פמלה גילברט, Glanville [née Goodricke; other married name Ashfield, Eleanor], אוקספורד: Oxford University Press, 2004-09-23. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 צ'ארלס אלפרד גודריק, History of the Goodricke family, לונדון: Hazell, Watson, and Viney, 1885, עמ' 47–49. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Salmon, Michael (2000). The Aurelian Legacy – British Butterflies and their Collectors (באנגלית) (1st ed.). Harley Books. pp. 106–108. ISBN 0-946589-40-2.
- ^ Rainbow dust: three centuries of butterfly delight, עמ' 81
- ^ Rainbow dust: three centuries of butterfly delight, עמ' 85
- ^ 1 2 Rainbow dust: three centuries of butterfly delight, עמ' 84
- ^ Specimen of the Week 331: The Glanville Fritillary, בלוג התרבות של אוניברסיטת לונדון, 23 בפברואר 2018
- ^ פיטר מארן, Bugs Britannica, London: Chatto & Windus, 2010, עמ' 248–250, ISBN 978-0-7011-8180-2. (באנגלית)
- ^ Russell, Sharman Apt (2003). An obsession with butterflies : our long love affair with a singular insect. Perseus Publishing. p. 5–6. ISBN 978-0-7382-0699-8.
- ^ Sharman Apt Russell, An obsession with butterflies : our long love affair with a singular insect, Cambridge, MA : Perseus Pub., 2003, עמ' 147, ISBN 978-0-7382-0699-8
- ^ "Who was Eleanor Glanville?". מרכז אלינור גלנוויל, אוניברסיטת לינקולן (באנגלית). נבדק ב-7 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "About - Overview". מרכז אלינור גלנוויל, אוניברסיטת לינקולן (באנגלית). נבדק ב-7 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fiction Book Review: Lady of the Butterflies by Fiona Mountain". Publisher's Weekly. 1 ביולי 2010. נבדק ב-6 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה)