ויקיפדיה

אליס מילר (פסיכולוגית)

פסיכולוגית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בפסיכולוגית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אליס מילר (פירושונים).

אָליס מילר (באנגלית: Alice Miller, נולדה בשם אָליסיה אֶנגלַרד (Alicja Englard)‏; 12 בינואר 1923 – 14 באפריל[1][2]2010), הייתה פסיכולוגית, פסיכואנליטיקאית ופילוסופית שווייצרית ממוצא פולני-יהודי. היא ידועה בשל ספריה על השפעת התנהגות ההורים על הילדים, שתורגמו לשפות רבות, בעיקר רב המכר "הדרמה של הילד המחונן" (1979, באנגלית ב-1981), שעורר עניין ציבורי. עמדותיה בעניין השלכותיה של התעללות הורית בילדים היו רבות השפעה, וכך גם ביקורתה על הפסיכואנליזה ועל הגישות המסורתיות לגידול ילדים שהיא תיארה כהרסניות.[3]

אליס מילר
Alice Miller
אליס מילר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 12 בינואר 1923
לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 14 באפריל 2010 (בגיל 87)
סן רמי-דה פרובאנס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alicja Englard עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, שווייץ, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בזל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Andreas Miller עריכת הנתון בוויקינתונים
www.alice-miller.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייה

עריכה

מילר נולדה בפיוטרקוב טריבונלסקי שבפולין למשפחה יהודית, בתם הבכורה של גוט ומיילך אנגלרד, ולה אחות צעירה ממנה בחמש שנים, אירנה. מ-1931 עד 1933 גרה המשפחה בברלין בירת גרמניה, ועם עליית הנאצים לשלטון שבה לעיר הולדתה בפולין. במלחמת העולם השנייה הצליחה לברוח מהגטו בעירה ואף להבריח את אמה ואחותה משם, והיא חיה בוורשה תחת שם אחר, אליסיה רוסטובסקה, כקתולית. אביה נספה בגטו ב-1941.[4]

ב-1946 עברה לשווייץ, שם למדה באוניברסיטת בזל. ב-1949 נישאה לסוציולוג השווייצרי אנדריאס מילר, במקור פולני קתולי, שעבר עמה מפולין לשווייץ כסטודנטים. הם התגרשו ב-1973. נולדו להם שני ילדים, מרטין (1950) ויולקה (1956), שנולדה עם תסמונת דאון.[4] (זמן קצר לאחר מותה של אמו התראיין מרטין מילר ל"דר שפיגל" וסיפר כי בילדותו הוכה שנים רבות על ידי אביו, בנוכחות אמו; תחילה סיפר כי התערבה וניסתה להגן עליו, אך מאוחר יותר טען שהיא לא התערבה, וכך גם כתב בספרו האוטוביוגרפי על חייו בצילה, "הדרמה האמיתית של הילד המחונן", שעורר סערה.[4] אירועים אלה התרחשו עשרות שנים לפני שאליס מילר כתבה על הסכנות שבשיטות גידול ילדים אלו.)

בשנת 1953 סיימה מילר דוקטורט בפילוסופיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. בין השנים 1953–1960 למדה פסיכואנליזה ועבדה עד 1980 בציריך.

ב-1980 הפסיקה לעסוק בפסיכואנליזה הקלאסית, והתעמקה בחקר הילדות. היא ביקרה את אבות הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד וקרל גוסטב יונג. בשלושת ספריה הראשונים עסקה בעיקר במה שתיארה כ"כתמים עיוורים" בתחום הפסיכואנליזה, אך בספרה הרביעי היא כבר טענה כי הפסיכואנליזה כלל אינה מעשית. ב-1985 כתבה על מחקרה בתקופת עבודתה כפסיכואנליטיקאית: "במשך עשרים שנה ראיתי אנשים שמכחישים את טראומות הילדות שלהם, עושים אידיאליזציה להוריהם, ומתנגדים לאמת אודות ילדותם בכל דרך".

ב-1985 עזבה מילר את שווייץ ועברה ליישוב סן-רמי-דה-פרובנס שבדרום צרפת. ב-1986 הוענק לה הפרס הספרותי ע"ש יאנוש קורצ'אק על ספרה Thou Shalt Not Be Aware: Society's Betrayal of the Child.

ב-1987 הודיעה מילר בריאיון על דחייתה את הפסיכואנליזה, ובשנה שלאחר מכן ביטלה את חברותה בחברה הפסיכואנליטית השווייצרית ובאגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית (IPA). לטענתה, התאוריה הפסיכואנליטית מונעת מקורבנות ההתעללות בילדים לזהות את הפגיעה שנגרמה להם, ולהתמודד עם השלכות ההתעללות, מכיוון שהיא משאירה אותם עם המסורת הישנה של האשמת הילדים והגנה על ההורים (בין השאר באמצעות התייחסות לתלונות הילדים על אלימות הוריהם כפנטזיה).[5][4]

אחד מספריה האחרונים של מילר, Bilder meines Lebens (תמונות מחיי, 2006), הוא אוטוביוגרפיה לא-רשמית שבה בחנה את התהליך הרגשי שעברה מילדותה העשוקה, דרך פיתוח תאוריות ותובנות. התהליך מתואר דרך הצגה ודיון על 66 ציורים מקוריים שציירה בשנים 1973-2005.[6]

עד מותה ב-2010 עסקה בהעלאת מאמרים וחומרים לאתר האינטרנט שלה ומענה למאות מכתבי קוראים. היא התאבדה בגיל 87 בביתה בדרום צרפת, לאחר שאובחנה בשלב מתקדם של סרטן הלבלב.

שיטתה

עריכה

ההשפעה הגדולה של מילר על עולם הפסיכותרפיה, היא בתחום הנרקיסיזם.

תמצית יסודותיה של מילר[7]:

1. צורך בסיסי של כל ילד הוא לקבל יחס של כבוד ורצינות, שיראו בו מוקד עצמאי של פעילות: רגשות, תחושות וביטוייהם. אם הילד יקבל תחושה מכבדת זו, הוא יוכל בבוא עת הפרידה, לוותר על הסימביוזה עם אמו ולצעוד את צעדיו אל האינדיבידואציה. צורך זה מכנה מילר 'צורך נרקיסיסטי בריא'.

2. הורים שאינם מסוגלים להעניק יחס זה אלא רוצים שהילדים ישרתו את צורכיהם של ההורים, מאותתים לילדים שהם דורשים מהם דמות מסוימת שתשרת את ההורים.

3. הילדים אשר קיומם תלוי בהוריהם, והם רגישים לאותותיהם של הוריהם, עושים כל אשר ביכולתם כדי למלא את צורכיהם של ההורים. הילדים האלה אינם זוכים ליחס של כבוד לעולמם הפנימי, וכל ישותם משועבדת לשרת את רצון ההורים.

4. הילדים האלה, אשר מעולם לא זכו בקבלה וכבוד לרגשותיהם, גדלים בעולם עם חסך וחסר ענק. המקום היחיד שבו הם מרגישים מוערכים, הוא כשהם מקבלים הערצה מהסביבה. ההערצה היא עבורם תחליף להערכה הטבעית שהם היו זקוקים לה בילדותם והיא נעשקה מהם. זהו לשיטתה של מילר המקור של ההפרעה הנרקיסיסטית.

ספריה

עריכה
  • The Drama of the Gifted Child, (1978), revised in 1995 and re-published by Virago as The Drama of Being a Child. ISBN 1-86049-101-4
    • תרגום עברי: אליס מילר, הדרמה של הילד המחונן: והחיפוש אחר העצמי האמיתי, מגרמנית: יהודית גולדברג, תל אביב: דביר, תשנ"ב 1992.
  • Prisoners of Childhood (1981) ISBN 0-465-06287-3, which is The Drama of the Gifted Child under a new title
  • For Your Own Good: Hidden Cruelty in Child-Rearing and the Roots of Violence (1983) ISBN 0-374-52269-3 (הטקסט זמין ללא תשלום)
  • Thou Shalt Not Be Aware: Society's Betrayal of the Child (1984) ISBN 0-374-52543-9
  • Banished Knowledge: Facing Childhood Injuries ISBN 0-385-26762-2
  • The Untouched Key: Tracing Childhood Trauma in Creativity and Destructiveness ISBN 0-385-26764-9
  • Pictures of a Childhood: Sixty-six Watercolors and an Essay ISBN 0-374-23241-5
  • Paths of Life: Seven Scenarios (1999) ISBN 0-375-40379-5
  • Breaking Down the Wall of Silence: The Liberating Experience of Facing Painful Truth ISBN 0-525-93357-3
  • The Truth Will Set You Free: Overcoming Emotional Blindness (2001) ISBN 0-465-04584-7
  • The Body Never Lies: The Lingering Effects of Cruel Parenting (2005) ISBN 0-393-06065-9, Excerpt
  • Free From Lies: Discovering Your True Needs (2009) ISBN 978-0-393-06913-6

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: אליס מילר (פסיכולוגית)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ You're Welcome, World: 8 Ways Poles Have Made Your Life Better, Culture.pl (באנגלית)
  2. ^ Piotr Domeracki, Pedagogika czy antypedagogika? Wokół kryzysu współczesnej edukacji z perspektywy filozoficznej, Annales Universitatis Mariae Curie-Sklodowska, sectio I – Philosophia-Sociologia 41, 2016-10-06, עמ' 7 doi: 10.17951/i.2016.41.1.7
  3. ^ Sue Cowan, Alice Miller obituary, The Guardian, 31 May 2010.
  4. ^ 1 2 3 4   מיה סלע, בנה של גורו ההורות אליס מילר מספר על החיים הזוועתיים בצילה, באתר הארץ, 28 ביוני 2014.
  5. ^ Alice Miller: child abuse and mistreatment. (אורכב 29.03.2013 בארכיון Wayback Machine) 2015 Alice Miller.
  6. ^ Alice Miller. "Bilder meines Lebens, Alice Miller, Paintings 1975 - 2005". אורכב מ-המקור ב-2008-01-29. online gallery of paintings from the 2006 book
  7. ^ אליס מילר, הדרמה של הילד המחונן, 1992 בעברית
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליס_מילר_(פסיכולוגית)&oldid=38740467"