פתיחת התפריט הראשי

אלן בייקר (Alan Baker; נולד ב-7 בדצמבר 1947) הוא משפטן ודיפלומט ישראלי. כיהן כשגריר ישראל בקנדה וכיועץ המשפטי למשרד החוץ. משמש כמנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

אלן בייקר
אין תמונה חופשית
לידה 1947 (בן 72 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הקולג' האוניברסיטאי של לונדון
האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

בייקר נולד וגדל בלידס שבצפון אנגליה במשפחה מסורתית, לאחר גירושי הוריו, עבר בגיל 14 עם אמו ללונדון. הוא למד משפטים באוניברסיטת לונדון וכיהן כיושב ראש איגוד הסטודנטים היהודים בבריטניה וצפון אירלנד. ב-1969 סיים את לימודיו ועלה לישראל. ב-1971 השלים תואר שני במשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1973 התגייס לצה"ל במסגרת תוכנית שירות מקוצר לעולים אקדמאים. הוא שובץ בחיל התותחנים ושירותו התארך בשל מלחמת יום הכיפורים במהלכה לחם במסגרת סוללת תותחנים שהוצבה במעוז בודפשט בחזית המצרית. לאחר המלחמה הצטרף לפרקליטות הצבאית בשירות קבע. שירת כתובע הצבאי הראשי ברצועת עזה וצפון סיני, וכיועץ משפטי במחלקת הדין הבינלאומי.

בסוף שנות השבעים הצטרף לשירות החוץ. עסק במשא ומתן במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים ולאחר מלחמת לבנון הראשונה במשא ומתן להסכם בין ישראל ללבנון. בשנים 1985 עד 1988 כיהן כנציג ישראל בתפקיד משפטן בכיר בלשכת היועץ המשפטי של מזכירות האומות המאוחדות. הוא היה חבר המשלחת הישראלית לועידת מדריד והשתתף במשא ומתן להסכם אוסלו ב'.

ב-1989 מונה לנציג ישראל בבית הדין הקבוע לבוררות. בשנים 1996 עד 2004 שימש כיועץ המשפטי וסמנכ"ל משרד החוץ. בתחילת 2004 ריכז את פעילות הצוות המשפטי הישראלי לקראת דיון בבית הדין הבינלאומי לצדק בנושא גדר ההפרדה.

ב-2004 מונה לשגריר ישראל בקנדה וכיהן בתפקיד עד 2008. לאחר שירותו במשרד החוץ הצטרף כשותף לפירמת עורכי הדין משה, בלומפילד, קובו, בייקר ושות'. כמו כן כיהן כנשיא לשכת המסחר ישראל-קנדה. ב-2012 כיהן כחבר בוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון. מכהן כראש היחידה הבינלאומית בפורום המשפטי למען ארץ ישראל וכמנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

בייקר נשוי לדליה ואב לשלושה ילדים. מתגורר בהר אדר.

קישורים חיצונייםעריכה