אלף לנדון
אלפרד מוסמן "אלף" לנדון (באנגלית: Alfred Mossman "Alf" Landon; 9 בספטמבר 1887, פנסילבניה, ארצות הברית - 12 באוקטובר 1987, טופיקה, קנזס, ארצות הברית) היה פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל קנזס ה-26 בין השנים 1933–1937[1], והיה המועמד הרפובליקני לנשיאות ב-1936[2]. בבחירות הוא נוצח בידי הנשיא המכהן, פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהשיג ניצחון סוחף.
 | |||||||
| אלף לנדון, 1936 | |||||||
| לידה |
9 בספטמבר 1887 פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1987 (בגיל 100) טופיקה, קנזס, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת קנזס  | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
  | |||||||
ראשית חייו ולימודיו
עריכהלנדון נולד ב-9 בספטמבר 1887 בווסט מידלסקס, פנסילבניה לג'ון מנואל לנדון ואן מוסמן[1]. לנדון גדל במריטה, אוהיו ובגיל 17 עברה משפחתו לקנזס ושם סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת קנזס[1]. בראשית דרכו ניסה לעבוד בבנקאות, אולם ב-1912 הפך למפיק נפט עצמאי בקנזס. במהלך מלחמת העולם הראשונה, שירת לנדון בצבא כסגן ראשון בנושא לוחמה כימית.
ב-1929, הפך למיליונר מתעשיית הנפט. לנדון היה אחראי ליצירת מחלקת אוקלהומה-קנזס באיגוד הנפט האמריקני, שהיה איגוד לוביסטי.
בשנת 1915 נישא למרגרט פלמינג, ונולדה להם בת אחת. פלמינג נפטרה בשנת 1918 ובשנת 1930 נישא לנדון לתאו קוב, ונולדו להם שני ילדים. אחת מבנותיו, ננסי קאסבאום כיהנה כסנאטורית מטעם מדינת קנזס[3].
קריירה
עריכהבשנת 1912, החל לנדון להיות פעיל פוליטית והיה במשרד הקמפיין של המפלגה הפרוגרסיבית בראשות תאודור רוזוולט[2]. לאחר פירוק המפלגה הצטרף למפלגה הרפובליקנית. ב-1922 הוא היה מזכירו הפרטי של מושל קנזס, והיה מנהיג הרפובליקנים הליברלים במדינה. הוא נבחר ליושב הראש של הוועדה הרפובליקנית המרכזית במדינה ב-1928, וניהל את מסעות הבחירות של הנשיא ושל המושל באותה השנה.
בשנת 1932 נבחר לתפקיד מושל קנזס, ובתחילת 1933 נכנס לתפקיד. הוא נבחר שוב ב-1934. הוא היה הרפובליקני היחיד, חוץ ממושל קליפורניה, שנבחר מחדש באותה השנה. כמושל, הקטין לנדון מיסים ואיזן את התקציב. הוא היה שמרן מבחינה פיסקלית, אולם האמין שעל הממשלה להתערב בבעיות חברתיות מסוימות. הוא תמך בחלק מהניו דיל ותמך באיגודי העובדים.
בבחירות של שנת 1932, התפתח נתק בינו לבין נשיא ארצות הברית, הרברט הובר.
במהלך כהונתו כמושל, ניסה לנדון לטפל במדינתו, שהושפעה עמוקות מהשפל הגדול, אולם תמך במפלגה הרפובליקנית. ב-1936, טען שעל המפלגה לבחור באיש שיהיה נשיא טוב. הוא קרא לכינוס מיוחד של המועצה המחוקקת כדי לבצע מהלכים שיכניסו את קנזס אל תוכניות הביטוח הלאומי הממשלתי.
ב-1936, התמודד לנדון על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית[4][5]. במהלך הוועידה הרפובליקנית הלאומית של 1936, מנהל הקמפיין שלו הצליח לגרום לאגף הצעיר במפלגה להתנגד להרברט הובר. לנדון נבחר בסיבוב הראשון. הוועידה בחרה בפרנק נוקס, מו"ל משיקגו (ומזכיר הצי לעתיד בממשל רוזוולט) כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.
לנדון בקושי סייר בארצות הברית, ולא ניהל מסע בחירות טוב. רוב ההתקפות על רוזוולט ועל הביטוח הלאומי נוצרו בידי מנהלי מסע הבחירות. במהלך החודשיים לאחר היבחרו לתפקיד המועמד, הוא לא הופיע בכלל בציבור.
לנדון כיבד והעריץ את רוזוולט, וקיבל את רוב הרפורמות בניו דיל, אולם לטענתו הניו דיל היה עוין מדי כלפי העסקים, בזבז יותר מדי כספים וקידם חוסר יעילות. לקראת סוף מסע הבחירות, האשים את רוזוולט בשחיתות- בהשגת כוח רב מדי כנגד החוקה, ובפגיעה בחירות הכלכלית.
בבחירות הפסיד לנדון לפרנקלין דלאנו רוזוולט בהפסד מוחץ. אף על פי שזכה לתמיכתו של האצן ג'סי אוונס, והשיג כמעט 17 מיליון קולות, הוא הפסיד לרוזוולט בהפרש של מעל 10 מיליון קולות[6]. בחבר האלקטורים קיבל 8 קולות בלבד, של מדינות ורמונט ומיין. בנוסף, קנזס, שתמכה ברוזוולט, החליטה למנות דמוקרט לתפקיד המושל. ניצחונו של רוזוולט היה אחד מהגדולים בתולדות המדינה.
לאחר תבוסתו, סיים לנדון את כהונתו כמושל קנזס וחזר לתעשיית הנפט.
התבוסות הרפובליקניות ב-1932 וב-1936 גרמו לוויכוח פנימי במפלגה. לנדון עזר לפייס בין הפלגים ב-1938, וטיפח קבוצת מנהיגים חדשה לקראת 1940, שניסתה לפשר בין הבדלנים וחסידי ההתערבות הבינלאומית. לנדון סירב להצטרף לקבינט של רוזוולט כיוון שרוזוולט החליט לכהן כהונה שלישית.
לאחר פרוץ המלחמה באירופה ב-1939, לחם לנדון מול הבדלנים שתמכו בנייטרליות. הוא חשש שגרמניה הנאצית תחשוב שארצות הברית לא רוצה להילחם. ב-1941, העדיף לתמוך בבדלנים והתנגד למדיניות השאל-החכר, אף על פי שהעדיף להעביר לבריטניה חמישה מיליארד דולרים. לאחר המלחמה, תמך בתוכנית מרשל, והתנגד להוצאה תקציבית גבוהה. לאחר המהפכה הקומוניסטית בסין, היה בין הראשונים שדרשו הכרה בממשלה הקומוניסטית של מאו דזה-דונג, ובצירופה של סין העממית לאו"ם, כשרוב הציבור התנגד לכך.
ב-1961, תמך בהצטרפות ארצות הברית לשוק האירופי המשותף. בנובמבר 1962, תיאר את השקפתו הפוליטית כ"פרוגרסיבית-פרקטית", בטענה שעל המפלגה הרפובליקנית להכיר בבעיות של התרבות המתועשת הגדלה. בשנות השישים, תמך בנשיא לינדון ג'ונסון בנושא המדיקר ותוכניות אחרות של "החברה הגדולה".
ב-13 בדצמבר 1966, הרצה לראשונה באוניברסיטה בקנזס, על אתגרים חדשים ביחסים בינלאומיים. מנהיגים עולמיים רבים, ואף נשיאים לשעבר, ממשיכים להרצות בנושא.
לנדון נאם בוועידה הרפובליקנית הלאומית של 1976.
יום הולדתו המאה ומותו
עריכההנשיא רונלד רייגן וננסי רייגן נכחו במסיבת יום הולדתו המאה של לנדון בביתו בקנזס. רייגן תיאר אותו כ"נשמתה החיה של קנזס". בנוסף, התבדח רייגן, המבוגר מבין הנשיאים באותה התקופה, שלנדון הוא בין האנשים היחידים שיכולים לקרוא לו "ילד".
לנדון נפטר ב-12 באוקטובר 1987, כחודש לאחר יום הולדתו המאה, בעיר טופיקה שבקנזס. שנים לאחר מותו הוא עוד היה נחשב למועמד הנשיאותי היחיד שהגיע לגיל מאה, עד 2024.
ב-2024 למעשה "הצטרף אליו" לתואר זה, מי שהיה נשיא ארצות הברית בין 1977-1981, ג'ימי קרטר .
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלף לנדון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלף לנדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 אלפרד מ. לנדון, באתר קנזספדיה (באנגלית)
- ^ 1 2 אלפרד מ. לנדון (1887–1987), באתר Eleanor Roosevelt Papers Project (באנגלית)
- ^ ננסי קסבאום והווארד בייקר, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית)
- ^ התחילה מלחמת הבחירות בארה"ב, דואר היום, 26 במאי 1936
- ^ מי יהיה מועמד הרפובליקנים, דבר, 10 ביוני 1936
- ^ אלפרד מ. לנדון, באתר US History (באנגלית)