אל-מנסור

עבדאללה בן מחמד אל-מנצורערבית: عبد الله بن محمد المنصور, 712-אוקטובר 775), שנודע גם בכוניה אבו ג'עפר (أبو جعفر) הח'ליף השני לבית עבאס, שלט בין 754 ו-775. אל-מנצור היה אחיו של הח'ליף הראשון לשושלת בית עבאס, א-ספאח וירש את השלטון.

אל-מנסור
Abu Jaafar al-Mansur (cropped).jpg
לידה 714
בלאד אל-שאם, Caliphate עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוקטובר 775 (בגיל 61 בערך)
בגדאד, Caliphate עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אום מוסא אל-חמיריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת עבאס
אב מוחמד בן עלי בן אל-עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אל-מהדי
ג'עפר אבן אל-מנסור עריכת הנתון בוויקינתונים
ח'ליפה
10 ביוני 754 – 6 באוקטובר 775
(21 שנים)
חליף עבאסי
10 ביוני 754 – 6 באוקטובר 775
(21 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עם מותו של א-ספאח, החליט אל-מנצור לייצב את שלטונו באמצעות חיסול מנהיגים כריזמטיים אחרים של כוחות בית עבאס. אבו מוסלם, אחד מראשי הצבא אשר הוביל את בית עבאס לניצחון על בית אומיה, היה השליט הבלתי מעורער באזור איראן וטראנסאוקסאניה. אל-מנצור ביקש תחילה למנותו למושל מצרים על מנת לנטרלו מכוחו. לאחר סירובו של הלה לעזוב את בסיס כוחו באיראן, הוצא אבו מוסלם להורג ב-755. מותו של אבו מוסלם אכן הבטיח את שליטתה של השושלת העבאסית באזור.

שלטונו של אל-מנצור העמיק את האכזבה והתסכול בקרב הציבור השיעי, אשר חש כי תקוותיו, כי חיסול בית אומייה בידי בית עבאס יחזיר את הח'ליפות לאמאמים, נכזבו. אל-מנצור אף פעל לדיכוי שאיפות השיעים בדרום עיראק ובחצי האי ערב. מקורות שיעים אף טוענים, כי אל-מנצור אחראי למותו של האימאם ג'עפר א-צאדק. מבחינת מדיניות דתית, שאף להכליל ולאסלם כמות רבה ככל האפשר מתושבי האימפריה. זאת, בניגוד למדיניות בית אומייה, אשר העדיף ליהנות ממס הגולגולת שהוטל על "בני חסות" לא-מוסלמים (ד'ימי). ב-750, רק 8% מתושביה היו מוסלמים. עם מותו, המספר הוכפל.

תקופתו של אל-מנצור מאופיינת בשגשוג תרבותי. הסובלנות שהפגין בית עבאס כלפי הפרסים וקבוצות אחרות שדוכאו על ידי בית אומייה תרמה לכך. למרות שהח'ליף השאם אבן עבד אלמלכ אימץ מנהגי חצר פרסיים, ספרות ומחקר פרסי לא זכו להערכה בעולם האסלאמי עד לתקופתו של אל-מנסור. ללבלוב בתרבות הפרסית היה גם ביטוי פוליטי: תנועת השעוביה (الشعوبية), אשר טענה כי התרבות הפרסית עליונה על זו של הערבים.

אל-מנצור היה מעורב גם בפיתוח בגדאד כבירת האימפריה האסלאמית. ב-1 באוגוסט 762, הוא ייסד את בגדאד והקים את ארמון הח'ליף החדש, "מדינת א-סלאם", סביבו התפתחה העיר. בנוסף, הוא הקים בעיר את בית אלחכמה, ספרייה ומרכז מחקר והגות שהיוותה מרכז לתור הזהב של האסלאם. באותה שנה, ב 25 בספטמבר פרץ מרד של קבוצה מתוך השיעים נגד אל-מנצור והח'ליפות העבאסית באזור חג'אז ודרום עיראק בעקבותיו נהרג מנהיג המרד מוחמד אל נפס אל זכייה.

בשנת 765 החלו להירקם קשרים בין הממלכה הפרנקית לח'ליפות העבאסית. על פי מחבר ההמשך לכרוניקה המיוחסת לפרדגאריוס (אנ'), המלך הפרנקי פיפין הגוץ שלח משלחת לחצרו של אל-מנצור בבגדאד, וכעבור 3 שנים היא שבה לאירופה עם מתנות מהח'ליפה ומלווה במשלחת גומלין מוסלמית. פיפין נפגש עם שליחיו של אל-מנצור, ולאחר מכן ליווה אותם בעצמו לנמל במרסיי ושלח עמם מתנות רבות. ייתכן שחילופי המשלחות הללו התקיימו על רקע יחסי האיבה ששררו בין הממלכה הפרנקית לבין האימפריה הביזנטית, ותהליך ההתקרבות שחלה בין הממלכה הפרנקית והאפיפיורות. ייתכן שהמוסלמים תפסו את הפרנקים כנציגי העולם הנוצרי, וזה הצדיק יצירת קשרים דיפלומטיים עמם.[1]

אל-מנצור נפטר ב-775 בדרכו למכה, לקיים את מצוות החג'. הוא נקבר לאורך הדרך למכה - קברו אינו מסומן (בשל הרצון להסתיר את גופתו מאנשי בית אומיה). בנו, אל-מהדי ירש אותו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אל-מנסור בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איינהרד, חיי קרל הגדול, תרגום יצחק חן, נספח א: קרל הגדול והמזרח, עמ' 108–109.



הקודם:
א-ספאח
הח'ליפים לבית עבאס
754775
הבא:
אל-מהדי (ח'ליף עבאסי)