אמסטריס
אמסטריס (Amestris, ביוונית Ámēstris, Άμηστρις -, ככל הנראה צורה של השם הפרסי Amāstrī שהוא שילוב של המילה ama – עוצמה, והמילה strī – אישה[1]) הייתה מלכה פרסית, אשתו של חשיארש הראשון שליט האימפריה הפרסית - האימפריה האח'מנית בין השנים 485 עד 465 לפנה"ס ואמו של ארתחששתא הראשון, שליט האימפריה בשנים 465 עד 425 לפנה"ס. מתה בגיל מאוחר לקראת סוף שלטונו של בנה ארתחששתא.
אמסטריס הייתה בתו של אוטאנס, שיחד עם דריווש הראשון וחמישה אצילים נוספים הפילו את שלטונו של המאגוס והעלו לשלטון את דריווש. לאחר עלייתו לשלטון חיתן דריווש את בנו חשיארש עם בתו של אוטאנס, אמסטריס, להם נולדו חמישה ילדים - ביניהם דריווש השני וארתחששתא הראשון.[2][3][4]
תיאורה ההיסטורי
עריכהבפי ההיסטוריונים היוונים, אמסטריס מתוארת כמלכה אכזרית ונקמנית, אך אצל כל היסטוריון דרך סיפורים שונים.
קטסיאס מתאר אותה דרך מספר סיפורים בו היא נוקמת על מות ילדיה. אחד הסיפורים הוא על בתה אמיטיס, אשר לפני מותה ממחלה קשה ביקשה מאמסטריס לנקום ברופא אפולונידאס אשר שידל אותה לשכב איתו בטענה שמעשה זה ירפא אותה. אמסטריס קיבלה אישור מבנה השליט דאז ארתחששתא הראשון לנקום, ואכן עשתה זאת. היא עינתה את אפולונידאס במשך חודשיים ולאחר מכן קברה אותו חי.[5]
הרודוטוס באחד מסיפוריו מתאר, שכמנחת תודה לאל היושב מתחת לאדמה קברה אמסטריס 14 נערים ממשפחות פרסיות נכבדות בעודם חיים.[6]
השפעותיה בשלטון
עריכהבכתביו של הרודוטוס, מתואר סיפור בו אמסטריס נוקמת בארטאינטה, אשתו הנוספת של חשיארש. בתמורה על התענוגות שהעניקה לו ארטאינטה, הפציר בה חשיארש שתבקש כל שתחפוץ ואף נשבע לממש כל בקשה. ארטאינטה ביקשה ללא בושה את המעיל המהודר אשר אמסטריס ארגה במיוחד לחשיארש, ולמלך לא הייתה ברירה אלה למלא אחר בקשתה. לאחר שאמסטריס גילתה את שקרה, החליטה לנקום, אך ידעה כי אסור עליה לפגוע פיזית בארטאינטה, ולכן כנקמה, היא כולאת את אמא של ארטאינטה (אשת מאסיסטס, אחיו של חשיארש) בביתה, מענה את גופה ואף עוקרת את לשונה, אפה ואוזניה, ולאחר מכן שולחת אותה מושחתת חזרה לביתה. מעשה זה כמעט ויצר מרד בשלטון כיוון שמאסיסטס תכנן נקמה בחשאריש על מעשיה של אמסטריס לאשתו, בכך שימריד את מחוז באקטריה (מחוז בו הייתה לו אהדה) כנגד המלך. חשיארש מנע את המרד בכך שהספיק להרוג את מאסיסטס אחיו טרם הספיק להגיע לארץ הבאקטרים, אך איבד את אחיו וערער את שלטונו בעקבות האירוע המצער.[7] אותו סיפור היווה דוגמה להשפעתה של זוגיות שלטונית הרסנית בה המלך והמלכה מתנהגים בצורה חסרת פרופורציות ואף מפלצתית במקרים מסוימים.[8]
בתור אמו של ארתחששתא הראשון, בתקופת שלטונו, נקמה אמסטריס את מות בנה אחאמנידאס שנהרג כאשר הוביל כוח פרסי בניצחון מול מצרים (בראשם עמד אינארוס הלובי) יחד עם שותפים מצי היוונים אשר ניסו למרוד בשלטונו של ארתחששתא. אמסטריס רצתה נקמה באינארוס והיוונים, אך, ארתחששתא לא אישר לה זאת כיוון שהייתה הבטחה מצד מגאביזיוס ,מפקד בצבאו, ליוונים ולאינארוס לחזרה בשלום הביתה. אולם אחרי 5 שנים בהם לא הרפתה מבנה ומרצונה לנקום, קיבלה אמסטריס את האישור מארתחששתא. אם האישור, כלאה אמסטריס את אינארוס ושיפדה את גופו על שלושה שיפודים, לאחר מכן ערפה את ראשם של כמה שיותר יוונים שיכלה כלוא, כ-50 סה"כ. לאחר מעשיה של אמסטריס נכנס מגאבזיוס לאבל גדול כיוון שהבטחתו הופרה. דבר זה גרם לו לפתוח במרד כנגד ארתחששתא עם כוח של 150 אלף איש.[9]
הקבלה למגילת אסתר
עריכהגם במחקרים הטוענים כי תקופת שלטונו של חשיארש הראשון בפרס היא התקופה המתוארת כשלטון אחשוורוש במגילת אסתר, אין סברה כלשהי הטוענת כי אסתר היא אמסטריס. שכן, אמסטריס היא בתו של אוטאנס, אחד משבעת האצילים שהעלו את דריווש לשלטון.[10]
הערות שוליים
עריכה- ^ The entry "amestris", encyclopaedia iranica, Vol. I, Fasc. 9, pp. 935-936
- ^ The entry "amestris", A Dictionary of Greek and Roman biography and mythology,, page 13, Ed. by William Smith
- ^ Ctesias ,Persian History, BOOKS 12-13 ,fragment 13, par. 24
- ^ הרודוטוס ,היסטוריה, מיוונית : בנימין שומרון ורחל צלניק –אברמוביץ (פפירוס: אוניברסיטת תל –אביב 1998), ספר ז'- 61.
- ^ Ctesias ,Persian History, books 16-17, fragment 14, par. 44
- ^ הרודוטוס ,היסטוריה, מיוונית : בנימין שומרון ורחל צלניק –אברמוביץ (פפירוס: אוניברסיטת תל –אביב 1998), ספר ז'– 114.
- ^ הרודוטוס ,היסטוריה, מיוונית : בנימין שומרון ורחל צלניק –אברמוביץ (פפירוס: אוניברסיטת תל –אביב 1998), ספר ט': 111-113
- ^ Norma Thompson ,"Public or Private? An artemisian answer", A Journal of Humanities and the classics, third series, vol. 7 No. 2 (fall 1999), pp.49-63, chapter 4
- ^ The Book of Esther in the Light of History, chapter 3, p. 33-35, Jacob Hoschander ,
- ^ Ctesias ,Persian History, books 16-17, fragment 14, par.36-41