קטסיאס

קטסיאס מקנידוסיוונית: Κτησίας) היה רופא והיסטוריון יווני, אשר שירת בחצרו של ארתחששתא השני (מופיע במקרא כאַרְתַּחְשַׁסְתְּא) מלך פרס בין השנים 404 - 397 לפנה"ס.

קטסיאס
לידה המאה ה־5 לפנה״ס
קנידוס, אסיה הקטנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־4 לפנה״ס
קנידוס, אסיה הקטנה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רופא, היסטוריון, סופר, חוקר הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פעילותו הספרותיתעריכה

הוא כתב ספר בן 23 כרכים אשר נקרא Persica. חלק הארי של ספרו הוא על פרס (חלק אחר מוקדש לאשור). ספרו אבד במהלך הדורות, אך חלקים ממנו צוטטו אצל סופרים מאוחרים יותר (למשל דיודורוס ופלוטרכוס). כמו כן נותר תמצות שנעשה על ידי פוטיוס הבישוף של קונסטנטינופול במאה התשיעית לספירה.

אמינות כתביועריכה

דיודורוס ציטט את קטסיאס, אשר טען כי הוא השתמש ברשומות מבית המלוכה. אולם הגם ששירת בחצר המלך, ספק אם הייתה לו גישה לארכיונים רשמיים (מדובר בנוכרי גמור). על כן נראה כי מקורות המידע העיקריים שלו הם שיחות בעל פה, ובעיקר שיחות שולחן ורכילות חצר. אמינותו לוקה בחסר, וחלק מהעובדות המצוינות בכתביו סותרות מידע המגיע ממקורות אחרים. למשל, לדבריו מגביזוס נשא את בתו של חשיארש הראשון (הלא הוא קסרקסס) טרם הפלישה ליוון. אולם בפועל הם התחתנו אחריה.

גם פלוטרכוס, אשר נעזר בקטסיאס ביד רחבה בספרו "חיי אישים", בפרק הנוגע לארתחששתא השני, הדגיש את אי האמינות של קטסיאס: "אף על פי שסיפורו סר תכופות מדרך האמת ופנה אל הבדיה וההזיה", או "אך ברי הוא שקטסיאס שיקר". כנגד חסרונות אלו עומד היתרון שהוא לעיתים המקור היחיד לתיאור אירוע זה או אחר.[1]

לקריאה נוספתעריכה

  • א"ד מומיליאנו, "היסטוריוגרפיה פרסית, היסטוריוגרפיה יוונית והיסטוריוגרפיה יהודית", בתוך: ד' אשרי (עורך), לא לשם שעשוע בלבד - היסטוריוגרפיה יוונית. ירושלים, מוסד ביאליק, 2005. עמ' 29-48.
  • פלוטארכוס, חיי אישים - אנשי יוון ורומי. תרגם מן המקור היווני והוסיף הערות א' א' הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ג.
  • Brown T.S., “Suggestion for Vita of Ctesias of Cnidos”. Historia 27\1 (1987) pp. 1–19.
  • Briant P., From Cyrus to Alexander – A History of the Persian Empire. Winona Lake, 2002.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פלוטרכוס, חיי אישים: ארתחשסתא, ו'; שם, י"ג.