אמצעי תקשורת

(הופנה מהדף אמצעי התקשורת)

אמצעי תקשורת הם ערוצים שונים המשמשים לתקשורת המונים, ובאמצעותם מועבר מידע לציבור הרחב. כינוי מקובל נוסף לאמצעי התקשורת הוא מדיה, כינוי שהגיע לשפה העברית מלטינית דרך האנגלית, צורת הרבים של מדיום.

אמצעי התקשורת כוללים את האמצעים הבאים:

בהתייחסות לכל אחד מאמצעים אלה יש להבחין בין האמצעי, כלומר התשתית הטכנולוגית, לבין התוכן המועבר באמצעות האמצעי. תפעול התשתית הטכנולוגית הוא עיסוק נפרד לחלוטין מיצירת התוכן, אם כי מובן שמתקיימת אינטראקציה בין השניים.

מודל היסטורי נפוץ להתפתחות של אמצעי תקשורת כולל ארבעה שלבים. בשלב הראשון, שלב הפריצה, מופיע מדיום חדש למשל הקולנוע. בשלב השני, שלב ההתמסדות האופן בו הוא מאורגן הופך לקבוע ולחלק בלתי נפרד מחייו של הקהל. כפועל יוצא, החברה מפתחת תלות במדיום. בשלב השלישי, שלב ההתגוננות מופיע אמצעי תקשורת חדש, למשל, הטלוויזיה, המאיים על אמצעי התקשורת הממוסד. אמצעי חדש זה מפר את האיזון הקיים, ומושך אליו חלק מהקהל. בשלב הרביעי, שלב ההסתגלות, אמצעי התקשורת הוותיק משתנה, ומנסה לבסס חלוקת תפקידים בין השניים. כך, למשל, לאחר הופעת הטלוויזיה, תעשיית הקולנוע שיפרה את אולמות הקולנוע ובייחוד את ציוד ההקרנה והחלה להפיק ולהקרין סרטים בצבע כדי לייחד את חוויית הצפייה בסרטים מהצפייה בטלוויזיה בבית.

הבחנה בין אמצעי תקשורת עריכה

בעבר, כל אמצעי תקשורת התאפיין בייחודיות בחוויית השימוש בו. כלומר, אמצעי התקשורת נבדלו זה מזה מבחינת ממדי השימוש בהם כמו שימוש פרטי או ציבורי, חוויה אישית או משותפת ושימוש בתוך הבית או מחוצה לו. לאורך הזמן, נוצר קושי גובר להבדיל בין אמצעי התקשורת השונים וההבחנות ביניהם נותרו פחות יציבות. הסיבות לכך נובעות מתהליכים טכנולוגיים דוגמת דיגיטציה, מגמות גלובליזציה, וכן מיזוג של תאגידי תקשורת לאומיים וגלובליים. תהליכים אלו הובילו להתלכדות המדיה אשר מעלה את אי-הוודאות לגבי ייחודיות אמצעי תקשורת והדרך בה אנו צורכים אותם, דבר הבא לידי ביטוי באפשרויות כגון לקרוא עיתון באופן מקוון דרך האינטרנט ולהאזין לרדיו באמצעות הטלוויזיה.

אף על פי שינויים אלה, קיימים ממדים נוספים אשר באמצעותם ניתן להבחין בין אמצעי התקשורת כמו מידת האינטראקטיביות שלהם. כלומר, אמצעי התקשורת האינטראקטיביים ביותר הם אלה המאפשרים למשתמשים כמה שיותר הזדמנויות בחירה, תגובה ואספקה של תוכן. בנוסף, אמצעי התקשורת נבדלים במידה בה הם נתפסים כאמינים ומשפיעים עבור הצרכנים, במידה בה הם נתפסים כמספקים לפרט צרכים פסיכו-חברתיים (כמו צורך בהתבדרות, שייכות או שיפור ידע), וכן במידת הפיקוח והשליטה של המדינה על הפצתם. כך למשל, קל יותר לפקח על הפצת שידורי טלוויזיה ורדיו כלל-ארציים, וקשה יותר לפקח על הפצת ספרים ודברי דפוס.[1]

ניתן למיין אמצעי תקשורת לפי מידת האינטראקטיביות שלהם, ומקובל להבחין בשלוש רמות אינטראקטיביות. הסוג הראשון מתייחס לאמצעים, המאפשרים הודעות חד כיווניות בין שולח ומקבל ומתאפיין בתקשורת הצהרתית ברמת אינטראקטיביות נמוכה. כל משתתף עשוי להיות שולח או מקבל הודעה בתורו, אך ההודעה היא תמיד חד- כיוונית. העיתון הוא דוגמה לאמצעי בעל רמת אינטראקטיביות נמוכה. בעיתון מתפרסמת כתבה על נושא מסוים, אך אין ביכולת הקורא להגיב לכתבה זו. הסוג השני, בעל רמת אינטראקטיביות בינונית, מתאפיין בתקשורת תגובתית במסגרתה יכולים שני הצדדים לאינטראקציה לשלוח מסרים באופן דו- כיווני, וכך מקבל ההודעה הופך לשולח ומגיב להודעות קודמות. למרות זאת, ההודעות מתמקדות רק במידע המבוקש ולא מעבר לו. הטלוויזיה היא דוגמה לאמצעי תקשורת ברמת אינטראקטיביות בינונית. דו-שיח נוצר בטלוויזיה כאשר המשתתפים בבית יכולים להצביע עבור המתמודד האהוב עליהם בתוכנית הריאליטי והתוכנית לפי הצבעות הקהל מגיבה בהתאם תוך כדי השידור. הסוג השלישי הוא תקשורת אינטראקטיבית מלאה. בתקשורת כזו יש זרימה דו-כיוונית של הודעות בין שולח למקבל, כל אחד בתורו. בנוסף, ההודעות מתייחסות לא רק לפנייה האחרונה אלא גם לפניות קודמות ומעודדות המשך אינטראקציה. סוג זה לדוגמה מתקיים בזירות שונות באינטרנט, בהן מתאפשר שיח בין אנשים באמצעות ה'טוקבקים' שבהם אפשר להגיב למשתמש ולקבל תגובה חזרה וגם לראות תגובות קודמות. ככלל, חוקרים נוטים לייחס אינטראקטיביות גבוהה לרשתות תקשורת דיגיטליות (אליהם ניגשים באמצעות סמארטפונים, מחשבים וטאבלטים), ולעומת זאת, אינטראקטיביות נמוכה למדיה מסורתית (טלוויזיה ורדיו).[2]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אמצעי תקשורת בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מקוויל, ד', 2, מבוא לתקשורת המונים, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014, עמ' 26-51
  2. ^ Yaron Ariel, Ruth Avidar, Information, Interactivity, and Social Media, Atlantic Journal of Communication 23, 2015-01-01, עמ' 19–30 doi: 10.1080/15456870.2015.972404