אן מקלווה

אשתו הרביעית של הנרי השמיני
(הופנה מהדף אן מקליווס)

אן מקלווהאנגלית: Anne of Cleves, בגרמנית: Anna von Kleve;‏ 22 בספטמבר 151516 ביולי 1557) הייתה אשתו הרביעית של הנרי השמיני, מלך אנגליה, בתאריכים 6 בינואר 15409 ביולי 1540.

אן מקלווה
Anna von Kleve
לידה 22 בספטמבר 1515
דיסלדורף, דוכסות ברג, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 ביולי 1557 (בגיל 41)
לונדון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הנרי השמיני, מלך אנגליה (6 בינואר 154019 ביולי 1540) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת House of La Marck
אב John III, Duke of Cleves עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Maria of Jülich-Berg עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אן נולדה ב-22 בספטמבר 1515 בדיסלדורף, גרמניה, ליוהאן השלישי, דוכס קלווה ומריה מיוליך-ברג, בתם של וילהלם הרביעי, דוכס יוליך-ברג וזיבילה מברנדנבורג. לאחר מות אביה בשנת 1538 ירש אחיה וילהלם, שכונה "העשיר", את התואר דוכס יוליך-קלווה-ברג. ב-1526 נישאה אחותה הגדולה זיבילה ליוהאן פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה וראש הקונפדרציה הפרוטסטנטית של גרמניה. למשך זמן קצר באמצע שנות השלושים, הייתה אן מאורסת לפרנסואה מלורן, בנו ויורשו של דוכס לורן. אף כי אחיה וילהלם היה קתולי, הפוליטיקה המשפחתית הפכה את משפחתה לבני ברית מתאימים עבור הנרי השמיני, מלך אנגליה, בתקופה שלאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית, ויועצו של המלך, תומאס קרומוול, האיץ את שידוכה של אן למלך (אן והנרי היו דודנים מדרגה שביעית במרחק שני דורות).

כנהוג לעיתים קרובות במקרים כאלה, הובא לקליווס צייר על מנת לצייר את דיוקנה של הכלה עבור בעלה המיועד. האמן הידוע הנס הולביין הוא שצייר את דיוקנה של אן, והנרי היה מרוצה מהתוצאה. כיוון שהיה נוהג בקרב ציירים של האצילים להחמיא בדיוקנאות שהם מציירים לאנשים חשובים, סביר להניח שהולביין העלים את העדויות לצלקותיה של אן מאבעבועות. הדיוקן מוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז.

במרץ 1539 החלו דיונים נמרצים עם בית המלוכה של קליווס. קרומוול פיקח על השיחות והסכם נישואים נחתם ב-4 באוקטובר באותה שנה. בעוד שהנרי העריך בנשים תכונות כגון חינוך ותחכום, לאן לא היו את התכונות הללו באמתחתה; כילדה, היא לא קיבלה חינוך פורמלי, ובמקום ללמוד כיצד לשיר או לנגן בכלי כלשהו, היא הייתה מיומנת בתפירה. היא למדה קרוא וכתוב, אולם רק בגרמנית. עם זאת, נחשבה אן לעדינה, מוסרית וצייתנית, ותכונות אלה העלו את קרנה בעיני המלך.

אן עשתה את דרכה באטיות לקאלה ומשם לאנגליה. הנרי, שהיה חסר סבלנות ורצה לראות את כלתו לעתיד, נסע לרוצ'סטר ביום הראשון של 1540 והגיע אל אן ללא הודעה מוקדמת. המלך התרשם לרעה מאן, ודיווח בחזרה לקרומוול שהיא כלל לא דומה לדיווחים הזוהרים שהוא קיבל אודותיה. הנרי האיץ בקרומוול למצוא דרך משפטית להימנע מהנישואים. אולם, בנקודה זו, התחמקות מהנישואים הייתה כרוכה בפגיעה בגרמנים.

השניים נישאו ב-6 בינואר 1540 בארמון המלכותי פלסנתיה בגריניץ', לונדון. את הטקס ניהל הארכיבישוף תומאס קרנמר, למרות חששותיו של הנרי. הביטוי "אלוהים שלח אותי לשמור היטב" נחרת מסביב לטבעת הנישואים של אן.

אן נצטוותה לעזוב את חצר המלך ב-24 ביוני וב-6 ביולי נודע לה על החלטתו של בעלה לשקול מחדש את הנישואים. בתוך זמן קצר, אן נתבקשה לתת את הסכמתה לביטול הנישואים והיא אכן הסכימה. הנישואים בוטלו ב-9 ביולי 1540, והסיבה לכך הייתה שהם מעולם לא מומשו – הנרי טען שהוא מוצא את אן מאוד לא מושכת עד כדי כך שהוא לא מסוגל לקיים איתה יחסים. היא קיבלה אדמות רבות, כולל טירת היבר, ביתם של חותניו לשעבר של הנרי, הבוליינים. ביתה של אן בלווס, סאסקס, הוא רק חלק מהרכוש שהיה בבעלותה; היא מעולם לא גרה שם. ניתן לה התואר נסיכת אנגליה והיא נקראה "אחות" על ידי בעלה לשעבר. אן נשארה לגור באנגליה למשך שארית חייה.

ישנן עדויות שבמהלך תקופת שלטונו של בנו של הנרי השמיני, אדוארד השישי, מלך אנגליה, סבלה אן מבעיות כספיות בעקבות סירובו של אדוארד לשלם לה קצבה. היא מכרה את טירות ריצ'מונד והיבר ועברה לגור בבית כפרי קטן בדרטפורד. מצבה השתפר בימי שלטונה של אחותו למחצה של אדוארד השישי, מרי הראשונה, שבינה לבין אן שררו יחסי ידידות. במהלך שלטונה של מרי המירה אן את דתה מאנגליקנית לקתולית ובמשך שארית חייה היה לה מקום של כבוד בחצר המלוכה. היא הייתה האחרונה מבין נשותיו של הנרי שנפטרה, ב-16 ביולי 1557, ונקברה בכנסיית וסטמינסטר לאחר הלוויה מלכותית.

בסרטים עריכה

אלסה לנקסטר גילמה את המלכה אן בסרט משנת 1933 "החיים הפרטיים של הנרי השמיני" ביחד עם צ'ארלס לוטון כהנרי השמיני. בקומדיית המצבים הזאת, אן מציירת את עצמה בכוונה כלא מושכת ונאיבית על מנת לשכנע את הנרי להתגרש ממנה, ובכך לאפשר לה למצוא אהבה במקום אחר.

בשנת 1970, כחלק מהסדרה "שש נשותיו של הנרי השמיני", השחקנית אלבי הייל שיחקה את התפקיד הראשי בדרמה הטלוויזיונית של ה-BBC "אן מקליווס" ביחד עם קית' מיצ'ל כהנרי. מולי סאגדן גילמה את נערת הלוויה הגרמנית של אן. בתיאור יחסית מדויק זה, אן מגיעה לאנגליה מלאה בתמימות נעורים ותקווה, רק כדי להיבהל מהפגישה עם בעלה לעתיד. היא מתיידדת במהירות עם בתה החורגת הצעירה, הנסיכה אליזבת.

ג'ני בוס גילמה את אן בסרט משנת 1972 בשם "הנרי השמיני ושש נשותיו".

קת'רין סיגינס גילמה את אן בסרט דוקומנטארי על נשותיו של הנרי בבימויו של דייוויד סטארקי בשנת 2001.

בשנת 2003, פיה ג'ירארד גילמה את אן מקליווס במיני סדרה "הנרי השמיני" אבל מופיעה רק פעם אחת במיטה, מחכה להנרי, ופעם נוספת בלוויית המלך, שבע שנים לאחר מכן.

זמרת הנשמה הבריטית ג'וס סטון גילמה את דמותה של אן בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "שושלת טיודור".

היסטוריוגרפיה עריכה

היה זה סר הוראס וולפול, שכתב זאת במאה ה-18, שניפץ את המיתוס שתיאר את אן בתור "האתון מפלנדריה" – סמל לכיעור. השקפה זו תקפה גם כיום, והיא עדיין סטריאוטיפ פופולרי. אולם, רוב ההיסטוריונים המודרניים חולקים עליה. נקודות השקפה מודרניות טוענות שסביר יותר להניח שאן מצאה את הנרי כבלתי מושך במידה רבה בגלל שהיה שמן, ולפיכך גרמה לו בכוונה תחילה לא לאהוב אותה.

תאוריה נוספת טוענת שהם פשוט הסכימו על כך שהם לא מסתדרים טוב ביניהם – אן גדלה בחצר מלכות פרובינציאלית וקטנה בדיסלדורף ולא הייתה בעלת אותם הטעמים במוזיקה וספרות הומניסטית כמו שהיו בחצרו של הנרי – ושהם ייפרדו ברוח ידידותית. תאוריה זו נתמכת על ידי העובדה שהיא קיבלה נחלה טובה מאוד.

אילן יוחסין עריכה

יוהאן הראשון, דוכס קלווה
 
אליזבת מנוור
 
היינריך השלישי, רוזן הסן-מרבורג
 
אנה מקצנלבוגן
 
גרהרד השביעי, דוכס יוליך-ברג
 
סופיה מסקסוניה-לאוונבורג
 
אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג
 
אנה מסקסוניה, נסיכת הבוחר מברנדנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהאן השני, דוכס קלווה
 
 
 
 
 
מתילדה מהסן
 
 
 
 
 
וילהלם הרביעי, דוכס יוליך-ברג
 
 
 
 
 
זיבילה מברנדנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהאן השלישי, דוכס קלווה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה מיוליך-ברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אן מקלווה


קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אן מקלווה בוויקישיתוף