אנדרס סגוביה

אנדרס סגוביה, מרקיז דה סאלוברניה (בספרדית: Andrés Segovia, Marqués de Salobreña‏ 21 בפברואר 1893 – 3 ביוני 1987) היה גיטריסט קלאסי ספרדי שנחשב לאחד האבות המייסדים של הנגינה בגיטרה הקלאסית כפי שזו מוכרת כיום.

אנדרס סגוביה
Andrés Segovia

לידה	21 בפברואר 1893 Linares, ספרד
פטירה	3 ביוני 1987 (בגיל 94) מדריד, ספרד
שם לידה	Andrés Segovia Torres
מוקד פעילות	ספרד
תקופת הפעילות	מ-1908
מקום לימודים	Real Conservatorio Superior de Música de Granada
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	ספרדית
כלי נגינה	גיטרה קלאסית
בן או בת זוג	Francesca Madriguera i Rodon
צאצאים	Carlos Andrés Segovia
פרסים והוקרה	הצלב הגדול של מסדר התועלת האזרחי (1970) הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (1953) Medal of Work Merit (1962) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גרנדה (1981) מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1971) פרס ארנסט פון סימנס (1985) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (1987) מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1986) Medal of Work Merit (1967) פרס גראמי למפעל חיים (1986) פרס לאוני סונינג למוזיקה (1974) הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה Hijo Predilecto de Andalucía דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קדיס מפקד מסדר האמנויות והספרות
פרופיל ב-IMDb

המוניטין של סגוביה מבוססים על הרפרטואר המודרני-רומנטי שלו, בעיקר באמצעות יצירות שהקדישו לו מלחינים בני-זמננו, אבל הוא גם יצר לו עיבודים משלו ליצירות קלאסיות, שנכתבו במקור לכלים אחרים. סגוביה זכור בנגינתו האקספרסיבית: הצליל האופייני לו הצטיין בקשת גוונים רחבה ואישיותו המוזיקלית הייחודית באה לביטוי בטון, בפיסוק ובסגנון בולטים וקלים לזיהוי.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

פאקו דה לוסנה

סגוביה נולד בלינארס שבספרד. הוא החל לנגן בגיל צעיר כגיטריסט פלמנקו. הגיטרה הראשונה שלו הייתה לפני כן בבעלותו של פאקו דה לוסנה, שמת כשסגוביה היה בן חמש. בהמשך קיבל הדרכה מסוימת מאגסטיניו, נגן פלמנקו חובב, מחסידיו של פאקו דה לוסנה. עם זאת, סגוביה לא היה לנגן פלמנקו אלא העדיף מוזיקה אמנותית אקספרסיבית, כדוגמת זו של פדריקו מורנו טורובה וחידש את העניין בכלי זה כאמצעי ביטוי לביצוע מוזיקה קלאסית.

סגוביה שאף להעלות את קרנה של הגיטרה למעמדם של הפסנתר והכינור. חלומו היה לראות את הגיטרה מנוגנת ונלמדת בכל ארץ ובכל אוניברסיטה בעולם ולהעביר את אהבתו לגיטרה לדורות הבאים.

כנער מתבגר, עבר סגוביה לגרנדה, שם למד לנגן בגיטרה וספג את אווירת העולם האחר של ארמון אלהמברה - שריד מורי החולש על העיר מעל גבעה נישאה, שהיווה עבורו מקור השראה רוחנית.

קריירה

הופעתו הפומבית הראשונה של סגוביה הייתה בספרד, בגיל שש-עשרה. כמה שנים אחר כך קיים את הקונצרט המקצועי הראשון שלו במדריד, בנגינת עיבודים לגיטרה של פרנסיסקו טארגה וכמה יצירות משל יוהאן סבסטיאן באך, שעיבד בעצמו. אף כי משפחתו ריפתה את ידיו ורבים מתלמידי טארגה התייחסו אליו בזלזול, הוא המשיך בשלו. לימוד וחקר הגיטרה היה עניינו העיקרי כל ימי חייו.

סגוביה הופיע במדריד בשנת 1912, בקונסרבטואר של פריז בשנת 1915 ובברצלונה ב-1916. בשנת 1919 נחל הצלחה בסיור בדרום אמריקה. מעמדה של הגיטרה הקלאסית הידרדר בראשית המאה ה-20 ורק בברצלונה ובאזור ריו דה לה פלטה של דרום אמריקה אפשר היה לראותה ככלי נגינה משמעותי. כשסגוביה הופיע בזירה, היו ניצני שינוי במצב, במידה רבה הודות למאמציו של לובט. באווירת השינוי הזו הצליח סגוביה, בזכות השילוב של עוצמת אישיותו ואמנותו עם חידושי הטכנולוגיה - הקלטות, רדיו ומסעות בדרך האוויר - להשיב את הגיטרה לפופולריות שידעה בעבר.

בשנת 1916 פגש סגוביה בפריז את אלכסנדר טנסמן, שכתב בהמשך מספר יצירות לגיטרה לסגוביה, בהן קאוואטינה, שזכתה בפרס בתחרות ההלחנה הבינלאומית של סיינה בשנת 1952.

בגרנדה, בשנת 1922, היה סגוביה לחבר ב"קונקורסו דה קנטה חונדו", שקידם המלחין הספרדי מנואל דה פאיה. מטרת ה"קונקורסו" ב"קלאסיציזציה" שנקט הייתה לשמר את טוהר הפלמנקו מפני עיוות של מוזיקה פופולרית חדישה. הכיוון שנקט סגוביה בגיטרת הפלמנקו היה עכשיו קלאסי. בפתיחת ה"קונקורסו" באלהמברה ניגן סגוביה "הוקרה לדביסי עלי גיטרה" מאת פאיה.

חידושים בטכניקת הנגינה ובמבנה הגיטרה

הטכניקה של סגוביה הייתה שונה מזו של טארגה וממשיכי דרכו, אמיליו פוחול. הן סגוביה והן מיגל לובט פרטו על המיתרים בשילוב של הציפורניים וקצות האצבעות וכך הפיקו צליל חד יותר מזה של בני זמנם. לובט נודע כמי שהשתמש בטכניקה זו הרבה לפני סגוביה. בטכניקה זו (אפויאנדו), שהמציא טארגה, אפשר היה ליצור מגוון רחב יותר של צלילים מאשר בשימוש בקצות האצבעות או בציפורניים בלבד. גיטריסטים קלאסיים חלוקים זה מכבר בשאלה, מהי הגישה הטובה ביותר, ואף כי רובם מנגנים כיום בטכניקה המשולבת, יש שמעדיפים עדיין את הנוחות והצליל הרך יותר של קצות האצבעות בלבד.

רבים מחשובי המוזיקאים סברו, שלגיטרה של סגוביה אין מקום בקהיליית המוזיקה הרצינית, משום שלא ראו את הגיטרה כמתאימה לנגינת מוזיקה קלאסית. אבל הטכניקה המצוינת של סגוביה והמגע הייחודי שלו הדהימו את מאזיניו. כתוצאה מכך חדלה הגיטרה מלהיחשב לכלי פופולרי מובהק והתקבלה ככלי שווה זכויות גם באולמות הקונצרטים. סגוביה אף טען, כי הודות לו מצאה הגיטרה את מקומה לא רק בקרב רקדני הפלמנקו והצוענים אלא גם ברפרטואר הקלאסי, המקצה לה מקום באולמות הקונצרטים.

ככל שסגוביה התקדם בקריירה שלו והופיע לפני קהל מאזינים גדל והולך, התברר לו, שהגיטרות הקיימות אינן עונות על דרישות הנגינה באולמות קונצרטים גדולים, משום שהווליום שלהן איננו מספיק. סגוביה פנה איפוא לחקור אפשרויות טכנולוגיות מתקדמות לשיפור יכולת ההגברה הטבעית של הגיטרה.

בעבודה משותפת עם בונה כלי קשת, עזר לעצב את מה שמוכר כיום כגיטרה הקלאסית, הבנויה מעץ משובח יותר וממיתרי ניילון. גם צורת הגיטרה השתנתה לשיפור האקוסטיקה. הגיטרה החדשה הזאת יכולה להפיק צלילים חזקים יותר מדגמי גיטרות קודמים, שהיו בשימוש בספרד ובמקומות אחרים בעולם. את העיצוב הבסיסי הזה פיתח טורז 50 שנה לפני הולדת סגוביה.

מוניטין כווירטואוז וכמורה

אחרי מסע קונצרטים באמריקה בשנת 1928, התפרסם שמו כ"נגן הגיטרה", ומלחינים כמו הייטור וילה לובוס התחילו לכתוב יצירות לגיטרה עבורו. הוא גם עיבד מספר רב של יצירות קלאסיות בעצמו והחזיר לביצוע עיבודים של אחרים, כדוגמת טארגה. עם זאת, נגנים רבים בשתי האמריקות כבר ניגנו יצירות אלה עוד לפני בוא סגוביה.

לסגוביה היו תלמידים רבים במהלך הקריירה שלו, ביניהם כמה גיטריסטים מפורסמים כמו אבל קארלווארו, בן בולט, כריסטופר פארקנינג, פיליפ דה פרמרי, ג'ון ויליאמס, אליוט פיסק ואסטבן. התלמידים האלה, עם עוד רבים אחרים, ממשיכים בדרכו של סגוביה ועושים להגדלת נוכחותה של הגיטרה הקלאסית, להפצתה ולהרחבת הרפרטואר שלה.

כאות הוקרה על תרומתו העצומה לתרבות, ניתן לסגוביה תואר האצולה מרקיז דה סאלוברניה בשנת 1981.

אנדרס סגוביה המשיך להופיע עד גיל מתקדם וחי בפרישה למחצה בשנות ה-70 וה-80 לחייו בקוסטה דל סול. שני סרטים, שהם בבחינת ציוני דרך, נוצרו על חיי סגוביה ועבודתו - אחד כשהיה בן 75 והשני כשהיה בן 84. את הסרטים אפשר להשיג ב-DVD, בשם "אנדרס סגוביה - פורטרט".

סגוביה מת במדריד מהתקף לב בגיל 94, אחרי שהשיג את שאיפת חייו, לרומם את הגיטרה מכלי פופולרי-פולקלוריסטי לכלי נגינה קונצרטי, שאיננו נופל מן הפסנתר או הכינור.

לקריאה נוספת

• Alberto López Poveda: Andrés Segovia - Vida y Obra (אורכב 06.04.2010 בארכיון Wayback Machine) (2010; Tome1: 864 pages; Tome2: 408 pages) (1, 2), 2009
• Alfredo Escande: Don Andrés y Paquita - La vida de Segovia en Montevideo
• The Segovia-Ponce Letters
• Andrés Segovia. Un secolo di storia nella musica del grande chitarrista spagnolo (2005)
• Graham Wade: Traditions of the Classical Guitar(John Calder, London, 1980)
• Graham Wade: Segovia - A Celebration of the Man and his Music (Allison & Busby, London, 1983)
• Graham Wade: Maestro Segovia (Robson, London, 1986)
• Graham Wade and Gerard Garno: A New Look at Segovia, His Life, His Music, Volumes 1 & 2 (Mel Bay Publications Inc., Pacific, Missouri, 1997)
• Graham Wade: A Concise History of the Classic Guitar (Mel Bay Publications Inc., Pacific, Missouri,2001)
• Machilis, Joseph. The Enjoyment of Music: An Introduction to Perceptive Listening. New York: W.W Norton and Company, 1977, Pages 107-109

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדרס סגוביה בוויקישיתוף

• אנדרס סגוביה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנדרס סגוביה, באתר ספוטיפיי
• אנדרס סגוביה, באתר Last.fm (באנגלית)
• אנדרס סגוביה, באתר AllMusic (באנגלית)
• אנדרס סגוביה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנדרס סגוביה, באתר דיזר
• אנדרס סגוביה, באתר Discogs (באנגלית)
• אנדרס סגוביה, באתר Songkick (באנגלית)
• מוזיאון אנדרס סגוביה
• אנדרס סגוביה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנדרס סגוביה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Andrés Segovia by Mark Small (Acoustic Guitar, November 2010)
• Cronología de la Vida y Obra de Andrés Segovia (1893-1987)
• Segovia's life before he left Spain for the first time (1920) info by Angelo Gilardino (3 June 2007, rec.music.classical.guitar)
• Andrés Segovia. Síntesis biográfica. Honores y distinciones. by Alberto López Poveda (Real Academia de Bellas Artes de San Fernando, Boletín de la Real Academia de Bellas Artes de San Fernando. Segundo semestre de 1986. Número 63.) ref.
• Andrés Segovia y Federico Mompou ante el centenario de su nacimiento. by Antonio Iglesias (Boletín de la Real Academia de Bellas Artes de San Fernando. Segundo semestre de 1992. Número 75.) ref
• In Memory of Andres Segovia by Vasilios Avraam (www.guitarramagazine.com)