אנטוניו קאניוני

מלחין איטלקי

אנטוניו קאניוניאיטלקית: Antonio Cagnoni; ‏8 בפברואר 1828 - 30 באפריל 1896) היה מלחין איטלקי.

אנטוניו קאניוני
לידה 8 בפברואר 1828
גודיאסקו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 1896 (בגיל 68)
ברגמו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה ליטורגית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אנטוניו קאניוני

חייו

עריכה

קאניוני נולד בגודיאסקו, סמוך לווגרה. את לימודי המוזיקה החל בווגרה ומשנת 1842 עד 1847 המשיך את לימודיו בקונסרבטוריון של מילאנו. בתקופת לימודיו שם כתב את האופרה "דון בוצ'פאלו", שהוצגה בקונסרבטוריון בשנת 1847 והתגלתה כהצלחה רבת שנים. האופרה, המושפעת בעליל מדוניצטי, מצטיינת בכושר המצאה מלודי ובליצנות אלגנטית, המלגלגת בין השאר על סגנונו המוקדם של ורדי. זמר הבסו-בופו המפורסם אלסנדרו בוטרו ביצע אופרה זו, שהייתה מן החביבות עליו, ברחבי איטליה.

קאניוני לא הצליח להלהיב את הקהל באופרות שכתב בשנות ה-50', אבל נהנה מביקורת אוהדת. בשנת 1856 התמנה למאסטרו די קאפלה בויג'וואנו ובשנת 1863 התמנה למנהל המכון למוזיקה בנובארה. בשנת 1886 החליף את אמילקארה פונקיילי, שהלך לעולמו, כמאסטרו די קאפלה של סנטה מריה מאג'ורה בברגאמו. מחויבותו הגדלה והולכת למוזיקה כנסייתית לא ניתקה אותו כליל מן הכתיבה לבימה. האופרה "מיקלה פרין" מ-1864, שנכתבה עם הופעת הרעיונות של וגנר באיטליה, התקבלה כ"מבשרת המוזיקה של העתיד", אך "קלאודיה" מ-1866 הייתה תערובת של וריזמו מוקדם ומלודרמה רומנטית סנטימנטלית ונחשבה למאומצת וחסרת מקוריות. ארבע האופרות הבאות נהנו מקבלת פנים חיובית יותר. ב"פרנצ'סקה דה רימיני" משנת 1878 נפרד סופית מן התיאטרון.

יצירתו הדתית החשובה ביותר היא רקוויאם משנת 1888. בתחום זה הוכיח קודם את יכולתו כשהוזמן לכתוב פרק לרקוויאם לזכרו של רוסיני ב-1869. הוא תרם גם שיר לאלבום רומנסות שיצא כתרומה למען הלבריתן פיאווה, שנפל קורבן לאירוע מוחי. קאניוני היה בין הנהנים האחרונים משירותיו של פיאווה כלבריתן.

קאניוני התקשה לשחזר את הקלילות והרהיטות שאפיינו את "דון בוצ'פלו", אבל באופרות הרציניות שלו פיתח סגנון אופייני לו, שבישר את לאונקוואלו. ב"קלאודיה" וב"פרנצ'סקה דה רימיני" הוא מקדים את ורדי בשימוש בלייטמוטיב ואילו הנבל באופרה זו מזכיר לא מעט את יאגו באותלו של ורדי.

מקורות

עריכה
  • ג'וליאן באדן, מילון גרוב החדש למוזיקה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אנטוניו קאניוני בוויקישיתוף