אנרי הרביעי, מלך צרפת
אנרי הרביעי (בצרפתית: Henri IV de France; 13 בדצמבר 1553 – 14 במאי 1610) היה מלך צרפת בין השנים 1589–1610, ראשון המלכים משושלת בורבון. לפני הכתרתו למלך צרפת הוא היה אנרי השלישי, מלך נווארה בין השנים 1572–1610.
_-_Henri_IV,_King_of_France_(1553-1610)_-_RCIN_402972_-_Royal_Collection.jpg) | |||||||||
| אנרי הרביעי, מלך צרפת | |||||||||
| לידה |
13 בדצמבר 1553 פו, ממלכת נווארה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
14 במאי 1610 (בגיל 56) פריז, ממלכת צרפת | ||||||||
| מדינה |
ממלכת צרפת  | ||||||||
| מקום קבורה |
 בזיליקת סן-דני, סן דני | ||||||||
| בת זוג |
מרגריט דה ולואה, נסיכת צרפת מארי דה מדיצ'י | ||||||||
| שושלת בית בורבון | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
כהוגנוט, היה אנרי מעורב במלחמות הדת בצרפת לפני שהעפיל לכס המלוכה. כדי לשלוט במדינה, המיר את דתו לאחר הכתרתו והפך לקתולי. בשנת 1598 הוא פרסם את האדיקט של נאנט שהבטיח חופש דתי לפרוטסטנטים והביא לסופה של מלחמות הדת בצרפת. הוא היה אחד המלכים הפופולריים ביותר של צרפת, וגילה דאגה רבה לרווחת נתיניו וכן סובלנות דתית רחבה ובלתי אופיינית לתקופתו. הוא נרצח בידי מתנקש קתולי קנאי.
אנרי קיבל את הכינוי אנרי הגדול (Henri le Grand), ולפעמים הוא כונה אנרי המלך הטוב (le bon roi Henri), או המאהב (האביר) הירוק (le Vert galant) רמז לרדיפת השמלות שלו. סגנון אנרי הרביעי באדריכלות קרוי על שמו, היות שהוא היה פטרון של תחום זה, כמו גם של אמנויות אחרות.
ילדותו
עריכהאנרי נולד ב-13 בדצמבר 1553 בפו, בירת מחוז ביארן (Béarn) שבדרום-מערב צרפת ומושב מלכי נווארה באותה התקופה, בן לאנטואן דה בורבון, דוכס ונדום, ולז'אן השלישית, מלכת נווארה. אימו הייתה פרוטסטנטית, ואף הכריזה על הקלוויניזם כעל דתה הרשמית של נווארה; אנרי עצמו חונך על-ידיה כהוגנוט.
נישואיו הראשונים וטבח ליל ברתולומאוס הקדוש
עריכה
ערך מורחב – טבח ליל ברתולומאוס הקדוש
ב-18 באוגוסט 1572 נישא אנרי למרגריט דה ולואה (המלכה מרגו), בתה של קטרינה דה מדיצ'י, ואחותו של מלך צרפת שארל התשיעי.
נישואי אנרי למרגריט, בת למשפחת המלוכה הקתולית, היו למעשה חלק מניסיון לשכך את מלחמות הדת בצרפת. שישה ימים בלבד לאחר נישואיו החל טבח ליל ברתולומאוס הקדוש שבו נטבחו הוגנוטים רבים בידי הקתולים, ואנרי מלך נווארה נאלץ להישבע אמונים לדת הקתולית על מנת להציל את חייו.
באותה שנה, לאחר מות אימו, הפך אנרי למלך אנרי השלישי, מלך נווארה.
אנרי ומרגריט התגוררו בנפרד בחצר המלכות בפריז ולא היו להם ילדים. לעומת זאת היו להם פרשיות אהבים רבות מחוץ לנישואים.
העלייה למלוכה
עריכהלאחר מותו של שארל התשיעי ב-1574, ירש אחיו אנרי השלישי את המלוכה. אחיהם הצעיר פרנסואה, דוכס אנז'ו קשר עם אנרי מלך נווארה קשר שמטרתו הייתה לתפוס את השלטון. הקשר התגלה והם הושמו במעצר. ב-1576 נמלט אנרי באישון לילה ושב לממלכת נווארה, שם חזר לאמונתו הפרוטסטנטית.
פרנסואה דוכס אנז'ו מת ב-1584, והחוק הצרפתי באותה עת מנע מנשים את זכות ירושת השלטון. לפיכך, היות שאנרי מנווארה היה צאצא של לואי התשיעי, לאנרי השלישי לא הייתה ברירה אלא להכיר באנרי מנווארה כיורש העצר החוקי. אך צרפת לא הייתה מוכנה למלך הוגנוטי, והאפיפיור סיקסטוס החמישי נידה את אנרי מלך נווארה ושלל את זכותו לשמש כיורש עצר. זאת ועוד, ב-1585, על פי דרישתו של אנרי הראשון, דוכס גיז שהיה מנהיג הליגה הקתולית נאלץ אנרי השלישי לחתום על צו שלפיו הכפירה הפרוטסטנטית הפכה לבלתי חוקית. עקב זאת, פתח אנרי מלך נווארה במלחמה (שנודעה בשם מלחמת שלושת האנרים) נגד המלך אנרי השלישי ונגד אנרי הראשון, דוכס גיז, והביס אותם בקרב קוטרה (23 באוקטובר 1587).
הקתולים, שלא היו מרוצים מהנהגתו של המלך אנרי השלישי, הקימו ממשלה מהפכנית בפריז וקראו לפליפה השני, מלך ספרד לפלוש לאנגליה ולצרפת. אנרי הראשון, דוכס גיז, נקרא על ידי הקתולים לכבוש את פריז. ב-12 במאי 1588 נמלט המלך אנרי השלישי מפריז אחרי שדוכס גיז השתלט על העיר. המלך נאלץ למנותו למפקד העליון של הצבא הצרפתי וקרא לאספת המעמדות הצרפתית להתכנס בארמונו בבלואה. משהגיע דוכס גיז, הוא נרצח מיד בידי אנשי משמרו של המלך (23 בדצמבר 1588).
המלך אנרי השלישי כרת ברית עם אנרי מלך נווארה, מינה אותו ליורשו ושניהם עלו על פריז בראש צבא הוגנוטי. ב-1 באוגוסט 1589, בעת שהמלך הכין את צבאו למתקפה על פריז, הוא נפצע קשה בידי מתנקש ומת ביום המחרת. עם מותו של המלך הפך אנרי מלך נווארה למלך צרפת מבחינה רשמית, אולם הליגה הקתולית של צרפת (עם תמיכה מבחוץ, בעיקר ממלך ספרד) הייתה חזקה דיה כדי להכריח אותו לסגת צפונה כדי לקבל עזרה מאנגליה.
ב-21 בספטמבר 1589 הוא ניצח את צבא הליגה הקתולית בקרב ארק, שהתחולל ליד חופי התעלה. אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה שלחה לו אנשי צבא, זהב ואספקה. בתגובה, פליפה השני הפנה את חיל המשלוח הספרדי בפלנדריה לעזרת הליגה הקתולית. ב-14 במרץ 1590 התחולל קרב איברי, שבו המלך אנרי הביס שוב את צבא הליגה הקתולית. אולם, למרות ניצחונותיו אלה לא הצליח לכבוש את פריז.
בעידודה של פילגשו ואהבתו הגדולה, גבריאל ד'אסטרה, הוא הכריז ב-25 ביולי 1593 כי Paris vaut bien une messe ("פריז מצדיקה אפילו מיסה [קתולית]"), והתכחש לפרוטסטנטיות. כניסתו לחיק הכנסייה הקתולית הבטיחה לו את תמיכתם של מרבית נתיניו, והוא הוכתר כמלך צרפת בקתדרלת שארטר ב-27 בפברואר 1594. עם זאת, ב-1598 הכריז על האדיקט של נאנט, שהעניק זכויות מוגבלות להוגנוטים.
משפחתו
עריכהנישואיו הראשונים של אנרי לא היו מאושרים, והזוג נותר ללא ילדים. השניים נפרדו למעשה עוד בטרם עלה אנרי על כס המלכות.
לאחר שהוכתר למלך, הסבירו לו יועציו את חשיבותם של ילדים, כדי למנוע מלחמות ירושה. אנרי עצמו העדיף לקבל ביטול של נישואיו הראשונים, כדי שיוכל לשאת לאשה את גבריאל ד'אסטרה, שכבר ילדה לו שלושה ילדים. יועציו התנגדו בחריפות לרעיון, אולם הבעיה נפתרה באופן בלתי-צפוי עם מותה של גבריאל באפריל 1599, לאחר שילדה ולד מת בטרם סוף ההריון.
ב-17 בדצמבר 1600 הוא נישא למארי דה מדיצ'י, ממנה נולדו לו 6 ילדים:
שנות מלכותו
עריכהאנרי הרביעי התגלה במהלך שלטונו כאיש בעל חזון ואומץ. במקום לצאת למלחמה יקרה כדי לדכא אצילים יריבים, הוא פשוט שילם להם להשקיטם. כמלך, הוא אימץ מדיניות ונקט בפרויקטים שונים שנועדו לשפר את חייהם של כל נתיניו; הוא היה לאחד המלכים האהודים ביותר בימי צרפת.
יחד עם יד ימינו, הדוכס מקסימיליאן דה בתון (Maximilien de Béthune, duc de Sully), ייצב אנרי את כלכלת המדינה, קידם את החקלאות, ייבש ביצות ליצירת אדמות פוריות, החל בפרויקטים ציבוריים רבים, ועודד את החינוך (למשל, בהקמת הקולג' המלכותי בלה-פלשה). יחדיו, הם הגנו על היערות מהמשך השמדתם, בנו מערכת חדשה של כבישים ראשיים, בנו גשרים ותעלות ועודדו הקמת בתי חרושת.
אנרי חידש את מעמדה של פריז כעיר גדולה עם בניית הפון נף ("הגשר החדש", שהוא כיום הגשר העתיק ביותר בפריז), שחיבר בין הגדה השמאלית לימנית של נהר הסן. הוא גם בנה רובע חדש בעיר והוסיף אגף ענק ללובר (שהיה אז ארמון המלכות). כחובב אמנות, הוא הזמין מאות אמנים ואומנים לגור ולעבוד בקומות התחתונות של המבנה; מסורת זו נמשכה כמאתיים שנה, עד שהקיסר נפוליאון ביטלה.
חזונו של אנרי הרביעי נמשך אל מחוץ לגבולות צרפת, והוא מימן את מסעותיו של סמואל דה שמפליין לצפון אמריקה; מסעות אלה הובילו לייסוד הקולוניה הצרפתית בקנדה, שכונתה צרפת החדשה.
רציחתו
עריכהאנרי הרביעי נרצח ב-14 במאי 1610 על ידי קנאי דתי קתולי בשם פרנסואה רוואיאק. בעקבות חזיונות שחווה, הגיע רוויאק בשנה שלפני הרצח שלוש פעמים לפריז על מנת לפגוש את המלך ולשכנע אותו להמיר את ההוגנוטים לקתוליות. אחרי שנכשל הגיע לפריז פעם נוספת. הוא ארב למלך וכשמרכבתו עצרה ברחוב סדנת הברזל, הוא טיפס עליה ודקר אותו למוות.
אנרי הרביעי נטמן בבזיליקת סן-דני. אלמנתו, מארי דה מדיצ'י, שימשה כעוצרת עבור בנם בן התשע, לואי השלושה עשר, עד לשנת 1617.
מורשת ואזכורים בתרבות
עריכההסופר היינריך מאן כתב על אנרי הרביעי את הרומנים "נעורי המלך אנרי הרביעי" (1935) ו"סופו של אנרי הרביעי" (1938). ב-2010 עובדו הרומנים לסרט הקולנוע "אנרי IV" (אנ'), בבימויו של ג'ו באייר (אנ').
תקופת עלייתו לשלטון תוארה ברומן ההיסטורי "המלכה מרגו", שכתב אלכסנדר דיומא. הספר עובד לקולנוע בכמה גרסאות.
בעוד כל צרפת חוגגת את סופה של המלוכה ביום הבסטיליה, בעיר הולדתו של אנרי הרביעי, פו, חוגגים לזכר תקופת שלטונו.
אילן יוחסין
עריכה
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אנרי הרביעי, מלך צרפת, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנרי הרביעי, מלך צרפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנרי ה-4, (1553-1610), מלך צרפת, דף שער בספרייה הלאומית- כתבי אנרי הרביעי, מלך צרפת בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
