פתיחת התפריט הראשי

אֶסְטָאש לה סוארצרפתית: Eustache Le Sueur;‏ 19 בנובמבר 1617 - 30 באפריל 1655) היה צייר צרפתי, ממייסדי הבארוק הצרפתי וחבר המורים המייסדים של האקדמיה המלכותית לציור ופיסול בפריז.

אסטאש לה סואר
Eustache Le Sueur
Eustache le sueur.jpg
לידה 19 בנובמבר 1616
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 1655 (בגיל 38)
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי סימון וואה עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על Thomas_Goussé
יצירות ידועות Madonna and Child with Saint John the Baptist, Death of St Bruno
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

חייועריכה

אֶסְטָאש לה סואר, נולד בפריז. הוא התגורר בה לאורך כל חייו, ולא עזב אותה לפלנדריה או איטליה, כפי שעשו בני דורו, בחיפוש אחר השראה וידע אמנותי. זאת כנראה הסיבה שיצירתו הייתה ל"צרפתית". בהמשך התפתחות הציור התגלה כאבן ייסוד בבניית תרבותית חדשה: הברוק הצרפתי. סגנון ציור חדש שקם בפריז והשפיע על מרחב הציור בעולם הישן כולל על ערש הברוק פלנדריה ואיטליה.

בשנת 1632 ככל הנראה החל אֶסְטָאש, את לימודי הציור, בהיותו בן 15, אצל מבשר הברוק האיטלקי בפריז סימון וואה. וואה חזר מאיטליה לפריז בהזמנת מלך צרפת (1627) כשהוא מושפע מאמני הצפון דוגמת טינטורטו. ההשראה הוונציאנית עברה אליו דרך מורו שפעל באיטליה קודם בואו לפריז. עבודתו הראשונה כצייר הייתה מרשימה. לה סואר היה בן 19 לערך, כשהגיעה הזמנה לציור אל מורו וואה (איור ספר מתקופת הרנסאנס שנושאו אהבה אבירית בשם "החלום של פוליפילוס"). כישרונו כצייר בלט והראה סימנים אמתיים למקוריות. "החלום של פוליפילוס" יצא לאור בין השנים 1636–1645.

בגיל 31, ב-1648, לאחר שהוקמה האקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בפריז (אנ') במטרה למקצע ולזכות אמנים בהכשרה לשירות הממלכה והתארגנות בגילדה של ציירים, מונה אֶסְטָאש לה סואר לאחד הפרופסורים הראשונים שלה, מעמד נכבד שהביא לו תלמידים רבי כשרון והשפעה על אמני המדינה. באקדמיה זו פעל אֶסְטָאש, לצד אמנים גדולים כשארל לה בּרַן.

יצירתועריכה

חייו של ברונו הקדושעריכה

בין השנים 1645 - 1648 עמל על יצירתו השנייה (אחרי "החלום של פוליפילוס"), הפעם הנושא דתי: "חיי הקדוש ברונו"[1]. ההזמנה הגיעה בשנת 1645 מהמנזר הקרתוסיאנים של פריז (צר'), סדרה של עשרים ושניים ציורים המעלים את חייו של ברונו הקדוש, מייסד מסדרם. פרויקט אדיר של ציורים לקירות המנזר. חיי הקדוש ברונו הביאו את לה סואר להצלחה ומעמד רם וזהה לזה של ניקולא פוסן, גדול ציירי התקופה. יצירה זו פתחה לו, בשנת 1648, את הדלת להשתתף בהקמתה של האקדמיה המלכותית לציור ופיסול בפריז בהזמנת רישלייה, קרדינל שמילא תפקיד מאוד מרכזי בניהול ענייני המדינה ויריבה של המלכה האם מארי דה מדיצ'י הפטרונית הגדולה של האמנויות. לה סואר הוגדר כ"רפאל של הצרפתים" - ביטוי לכבוד והערצה, אבל ההשפעה של פּוּסָן על חלוקת הצבעים של הקומפוזיציה בלטה יותר והעלתה חשדות ליחסי קרבה בין האמנים ולהגדרתו כתלמידו של פוסן[2]. "הזיעה" (LE SUEUR) ציור מסדרה זו ובו מתוארים המלאכים שמגלים לקדוש היכן יש לבנות את המנזר הקטן של הקרתוסיאנים בפריז וכן "בואו של הקדוש ב' לרוג"[3] נמצאים כיום במוזיאון הלובר] בפריז. זאת לאחר שבשנת 1776 הוצעו כמתנה על ידי הקרתוסיאנים למלך לואי השישה עשר.

מלון למברטעריכה

בשנת 1646 הוזמן לה סואר ביחד עם שארל לה ברן שהוזכר למעלה לקשט את חללי מלון למברט (אנ') האחוזה המפוארת שממוקמת ברובע ה 4 של פריז (ברחוב איל סן לואי, מס 2). מלון למברט הוא אחת האטרקציות המרשימות עד היום של פריז. "הולדתו של קופידון"[4] שהייתה אחת מעבודותיו למלון למברט מוצגת כיום במוזיאון הלובר.


אֶסְטָאש, לה סואר הקדיש את זמנו לציור של תמונות מיתולוגיות והתפרסם בתמונותיו הדתיות. הוא נמנה עם מייסדי הסגנון הברוק הקלאסי הצרפתי כש"אלכסנדר ורופאו"[5], "הולדתו של קופידון" ו"התכנסות של חברים"[6]הם אחד משיאי יצירתו. בן עבודותיו: "הגר וישמעאל", "יעקב שולח את יוסף לחפש את אחיו בשכם", המוזות: קליאו (המספרת) המוזה הממונה על רישום ההיסטוריה ועל שירת הגבורה, אוטרפה (עונג) פטרונית המוזיקה, השירה הלירית והנגינה בחליל ותליה (עליזות) מוזת הקומדיה ושירת הרועים הפסטורלית - אוחזת במסכה, נושאים דתיים נוספים כ"הצגת הבתולה בבית המקדש", "הבשורה", "צְנִיעוּת", ועוד נושאי חולין כגון "התכנסות של חברים" שהוזכר לעיל, בהשראת הסעודה האחרונה של טינטורטו בנוסף לציורי דיוקן. אחת מעבודותיו הגדולות ביותר היא ״אונס תמר״ על-פי הנושא מספר שמואל ב' שמוצגת בניו יורק.

אונס תמרעריכה

 
אונס תמר, אֶסְטָאש לה סואר - 1640

בגיל 23, בשנת 1640 אֶסְטָאש, לה סואר התמודד עם נושא כבד של תככים, מזימות וכיבוש של נבל הנכון לעשות כול שביכולתו על-מנת להשיג את יעדו. בספר שמואל ב' מתוארת עלילת התחזות בה אמנון מציג עצמו כחולה חלש הזקוק לעזרה. הוא מנצל את מיטת חוליו ותמימותה של אחותו למחצה הבאה לעזרתו, כדי לאנוס אותה.

בציור "אונס תמר" מתאר לה סואר את הנסיכה העברייה שעה שהיא פוגשת בכוחו של נבל ותדהמה מציפה אותה. היא מנסיגה עצמה בבת אחת מפניו. הצייר מוסיף לאירוע אווירה דחוסה של חדר עמוס באווירה של ארמון קלסי, עם וילאות בצבע בורדו, כבדים שמונחים כמי שעברו תזזית ועמודים יווניים דוממים ברקע. מאחור נערה נסה על נפשה כשגבה מופנה לאחור. "אונס תמר" מוצג כיום במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

מיצירותיועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה