הבשורה למרים

ההודעה שהביא המלאך גבריאל למרים כי היא הרה ושאביו של בנה הוא האל
(הופנה מהדף הבשורה)
המונח "הבשורה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו הבשורה (פירושונים).

"הבשורה" היא, על פי הנצרות, ההודעה שהביא המלאך גבריאל למרים, אם ישו מאת האל, ובה נמסר לה כי היא הרה, וכי בעוד תשעה חודשים היא תלד בן, שאביו הוא האל. חלק מן הכנסיות הנוצרים חוגג אירוע זה ב-25 במרץ, הנקרא "חג הבשורה". התאריך מציין גם את תשעה החודשים שלפני לידת ישו, המצוינת על ידי חג המולד. במקומות שונים נתפש האירוע כמציין תחילת שנה חדשה, כמו באנגליה עד שנת 1752, שם נקרא החג "חג הבשורה". "הבשורה" היא המועד בו מתחילה ספירת השנים בלוח השנה האתיופי.

הבשורה, בפרט מחזית קתדרלת אמיין
הבשורה (1313 - 1342), מאת סימונה מרטיני
הבשורה (1430–1432), מאת פרה אנג'ליקו
הבשורה מאת לאונרדו דה וינצ'י
הבשורה למרים מאת ג'ובאני ד'אמברוג'ו במוזיאון הדואומו
מערת הבשורה בקריפטה שבבזיליקת הבשורה בנצרת
באר מרים

הברית החדשה עריכה

הבשורה מתוארת בברית החדשה בבשורה על-פי לוקס, פרק א'. על פי המתואר הופיע המלאך גבריאל בפני מרים בעיר נצרת, אשר הייתה מאורסת באותו זמן ליוסף הקדוש. גבריאל מבשר לה על הולדת ישו וכן על העובדה כי אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, אף היא בהיריון:

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת-גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל-עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת׃ אֶל-בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר-שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם׃ וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת-חֵן ה' עִמָּךְ בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים׃ וְהִיא בִּרְאוֹתָהּ נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת׃ וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל-תִּירְאִי מִרְיָם כִּי-מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת-שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ׃ וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַ-ה' אֱלֹהִים יִתֶּן-לוֹ אֶת-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ וּמָלַךְ עַל-בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃ וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל-הַמַּלְאָךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃ וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל-כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן-הָאֱלֹהִים׃ וְהִנֵּה אֱלִישֶׁבַע קְרוֹבָתֵךְ אֲשֶׁר קָרְאוּ-לָהּ עֲקָרָה גַּם-הִיא הָרָה לָלֶדֶת בֵּן בְּזִקְנָתָהּ וְזֶה לָּהּ הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי׃ כִּי לֹא-יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל-דָּבָר׃ וַתֹּאמֶר מִרְיָם הִנְנִי שִׁפְחַת ה' יְהִי-לִי כִּדְבָרֶךָ וַיֵּצֵא מֵאִתָּהּ הַמַּלְאָךְ׃

הבשורה על-פי מתי מציינת מלאך אשר מופיע בפני יוסף ומניא אותו מגירושה של מרים ההרה. המלאך מצטט נבואה הלקוחה מספר ישעיהו (פרק ז', פסוק י"ד): ”כי הנה העלמה הרה ויולדת בן קראת שמו עמנואל”.

המקום עריכה

המסורת הנוצרית ממקמת את הבשורה בנצרת, עיר מגוריהם של מרים ויוסף הקדוש. הקתולים ממקמים את האירוע בביתם של מרים ויוסף, שלפי המסורת שכן במקום בו ניצבת בזיליקת הבשורה במרכז העיר; ואילו האורתודוקסים מעדיפים הגרסה לפיה התרחשה הבשורה במעיין מרים שבצפון העיר במקום בו הוקמה לימים כנסיית גבריאל הקדוש.

גוף ואלוהות בבשורה ובעיבור עריכה

רגע הבשורה נתפש לעיתים גם כרגע העיבור או ההתעברות. ייתכן כי התפיסה הזו הושפעה מן המסורת האריסטוטלית, אשר תארה את היחס שבין הגבר, המעניק את הרוח, לבין האישה, המעניקה את המימוש הגופני והחומרי בתהליך הרבייה. תפיסה פוסט-מודרנית של רעיון זה משתקפת גם בסרט "שלום עליך מרים" (Je vous salue, Marie, 1984), שבו מרמז במאי הקולנוע ז'אן-לוק גודאר על תפיסה על פיה גופה של מריה, באפשרו את הלידה, גם הופך באמצעותה לנראה.[1]

הבשורה היא תחילת המימוש של ישו בגוף אנושי. בנצרות הקדומה נתפשת מרים כ"אם האלוהים או "יולדת האל" (ביוונית: Θεοτόκος; בתעתיק לטיני: Theotokos). תפיסה זו כוננה על רקע של דיונים על מעמדו של ישו אל מול האלוהים האב. נושא זה הוכרע בוועידת ניקיאה אשר קבעה את ה"קְרֶדוֹ", היא הצהרת האמונה הנוצרית, ובוועידת כלקדון, אשר דנה במחצית המאה ה-5 בסוגיית אלוהותו של ישו ובשאלה אם היה בעל טבע אלוהי בלבד, או שהיה בעל טבע כפול - אלוהי ואנושי. ועידת כלקדון קבעה בהחלטתה כי: ”לפי אלוהותו נולד מן האב לפני העולמות, לפי אנושותו [נולד] בימים האחרונים בעבורנו ובעבור ישועתו ממרים הבתולה, אם האלוהים.”

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו: דאמיש, איבר, זיכרון ילדות על ידי פיירו דלה פרנצ'סקה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2008, עמ' 80.