ויקיפדיה

אפולוגטיקה

העיסוק האנושי בהגנה שיטתית על עמדה מסוימת

אָפּוֹלוֹגֶטִיקָה היא העיסוק האנושי בהגנה שיטתית על עמדה מסוימת, ספרותית, דתית, אמונית, או עקרונית. מקור המילה הוא ביוונית - ἀπολογία, שמשמעותה תגובת הנאשם לקטגוריה אותה הוא מביע בעצמו (ולא באמצעות בא כוח כגון עורך דין).[1]

המושג השתרש בהשאלה בעיקר בענף התאולוגיה, ובעיקר זו הנוצרית (Christian apologetics), במשמעות של הגנה אינטלקטואלית על עיקרי האמונה והוכחת אמיתותה.[1] מבחינים בין אפולוגטיקה לבין ספרות פולמוס שהיא לא הגנתית אלא אגרסיבית. המונח משמש להביע צידוק אינטלקטואלי-לוגי, באמצעים רטוריים, לתפיסה, אמונה, מערכת ערכים ותורה פילוסופית.

עמדות אפולוגטיות

עריכה

אמונת הבהאיים

עריכה

הספרות בהאית כוללת כתבים רבים בעלי אופי אפולוגטי, שנועדו להגן על ההיסטוריה, הדוקטרינה והתוקף הדתי של הדת הבהאית. מייסדי הדת, ובהם הבאאב (עלי מוחמד שיראזי) ובהאא אללה, חיברו חיבורים מרכזיים כגון שבע ההוכחות (Dalá'il-i Sab'ih) ו-כתאב-י איקאן ("ספר האמונה"), שנועדו לבסס את טענותיהם מבחינה רוחנית והיסטורית. בהמשך, חיברו גם תלמידיהם ופרשניהם טקסטים אפולוגטיים חשובים, ובהם ההוכחה המבריקה מאת אבו אל-פצ'ל גולפאיגאני ו-ליישר את העקום מאת אודו שייפר ואחרים.[2]

בודהיזם

עריכה

מהחיבורים האפולוגטיים הבודהיסטיים הקדומים ביותר ניתן למנות את שאלותיו של המלך מילינדה, העוסק בסוגיות מטאפיזיות כמו טבע ה"לא-עצמי" (Anattā) וניתוח מושגים כמו תודעה, רצון, רגש ותפיסה. בתקופת מייג'י ביפן (1868–1912), בעקבות מגעים גוברים עם מדינות נוצריות, התפתח שיח תאולוגי בין בודהיסטים לנוצרים, אשר תרם להולדתו של זרם ה"בודהיזם החדש" במדינה.[3] במסגרת זו יצא לאור כתב עת אפולוגטי בשם שין בוקיו (新仏教 – "בודהיזם חדש").[4]

בעידן המודרני, דמויות כגון איי. אל. דה סילבה, שהמיר את דתו לבודהיזם, פרסמו חיבורים אפולוגטיים – כדוגמת ספרו Beyond Belief ("מעבר לאמונה") – בהם הגן על עקרונות בודהיסטיים וביקר את הדוקטרינה הנוצרית הפונדמנטליסטית.[5] גם החוקר גונפאלה דהרמאסירי פרסם ניתוח בודהיסטי ביקורתי של תפיסת האל באמונה הנוצרית, מנקודת מבט של הבודהיזם הטהרוואדי.[6]

נצרות

עריכה
 
מגן השילוש, דיאגרמה המשמשת לעיתים קרובות על ידי אפולוגטים נוצרים להסבר השילוש הקדוש

האפולוגטיקה הנוצרית משלבת בין תאולוגיה נוצרית, תאולוגיה טבעית[7] ופילוסופיה, במטרה להציג תשתית רציונלית לאמונה הנוצרית. היא מבקשת להגן על עקרונות הדת מפני התנגדויות, ביקורת או עיוותים, ולהדגיש כי עולמה הרעיוני של הנצרות הוא עקבי, נטול סתירות, ומתכתב עם הידע האנושי והשאלות הקיומיות הבסיסיות.

לאורך ההיסטוריה, האפולוגטיקה הנוצרית הופיעה בצורות שונות. בתקופת האימפריה הרומית, כאשר נוצרים נרדפו והופנו כלפיהם אישומים קשים, הופיעו הגנות תאולוגיות בולטות – כדוגמת נאומו של השליח פאולוס בפני האתונאים באראופגוס. ההיסטוריון הרומי טקיטוס תיעד כי נירון קיסר ייחס לנוצרים את השרפה הגדולה של רומא[8][9], על אף שמדובר היה באשמה חסרת בסיס. אישומים נוספים שהופנו כלפי נוצרים כללו קניבליזם – בשל פרשנות מילולית של טקס האוכריסטיה – וגילוי עריות, עקב השימוש בכינויים "אח" ו"אחות" בין חברי הקהילה. שליחים והוגים כמו פאולוס, יוסטינוס מרטיר, אירנאיוס ואחרים, נטלו על עצמם את מלאכת ההגנה על הדת והפרכת טענות אלה.[10]

בהמשך, אפולוגטים התמקדו במתן סיבות לקבלת היבטים שונים של האמונה הנוצרית. אפולוגטים נוצרים ממסורות רבות, בדומה ליהודים, מוסלמים ואחרים, טוענים לקיומו של אל יחיד ואישי. תאודיציה היא היבט חשוב בטיעונים אלה, וטיעוניו של אלווין פלנטינגה השפיעו רבות בתחום זה. אפולוגטים נוצרים בולטים רבים הם פילוסופים או תאולוגים מלומדים, לעיתים עם עבודה דוקטורטית נוספת בתחומים כמו פיזיקה, קוסמולוגיה, דתות השוואתיות ועוד. אחרים נוקטים בגישה עממית או פסטורלית יותר. בין האפולוגטים המודרניים הבולטים נמנים ג'ון לנוקס, דינש ד'סוזה, ג. ק. צ'סטרטון, ויליאם ליין קרייג וג'יי פי מורלנד[11]

במהלך הדורות, האפולוגטיקה התרחבה גם להצגת טעמים תאולוגיים לקבלת עקרונות האמונה הנוצרית, ובייחוד קיומו של אל אחד, אישי ומוסרי – טענה שמשותפת גם למסורות דתיות נוספות, כמו היהדות והאסלאם. תחום התאודיציה (הצדקת האל מול קיומו של רע בעולם) הוא נדבך מרכזי בשיח האפולוגטי, כשאחד מהוגיו המרכזיים הוא אלווין פלנטינגה, שהשפיע רבות על ההתפתחות הפילוסופית של התחום. אפולוגטים נוצרים בולטים רבים הם פילוסופים ותאולוגים בעלי רקע אקדמי רחב, לעיתים גם במדעים מדויקים, דתות השוואתיות ועוד. לצידם, פועלים גם אפולוגטים בגישה עממית ופסטורלית.

בקרב האפולוגטים המודרניים ניתן למנות את ג'ון לנוקס, דינש ד'סוזה, ג'. ק. צ'סטרטון, ויליאם ליין קרייג וג'יי. פי. מורלנד. בכנסייה הקתולית בולטים דמויות כמו הבישוף רוברט בארון, ד"ר סקוט האן, טרנט הורן, ג'ימי אייקין, פטריק מדריד, קנת' הנסלי[12], קרל קיטינג, רונלד נוקס ופיטר קריפט. גם ג'. ק. צ'סטרטון עצמו נחשב לדמות מפתח בזירה זו.

דמות מפתח נוספת היא ג'ון הנרי ניומן (1890–1801), שהחל את דרכו בכנסייה האנגליקנית והיה ממובילי "תנועת אוקספורד", אשר ביקשה להשיב את הכנסייה האנגלית לשורשיה הקתוליים. לבסוף, בעקבות מחקריו בהיסטוריה הכנסייתית, ניומן המיר את דתו והצטרף לכנסייה הקתולית הרומית, מונה לחשמן ואף הוכרז כמבורך בשנת 2010. את האוטוביוגרפיה הרוחנית שלו כינה Apologia Pro Vita Sua ("הגנה על חיי"), תוך שהוא משחק עם המשמעות הדו-משמעית של המונח – הן כהגנה עיונית והן כהבעת חרטה.

האפולוגטיקה הנוצרית עושה שימוש במגוון גישות פילוסופיות קלאסיות – כגון הטיעון האונטולוגי, הקוסמולוגי והטלאולוגי[13] – ובמאה ה-20 וה-21 נוספו לה גם גישות אפיסטמולוגיות חדשות, ביניהן הגישה הפרה-סופוזיציונלית, המשתמשת בטיעון הטרנסצנדנטלי כדי להוכיח את קיומו של אלוהים.[14]

מן הדמויות המכוננות בתחום נמנה טרטוליאנוס, מהוגי הדעות הראשונים של הכנסייה הלטינית, שפעל בקרתגו. הוא היה הראשון שטבע את המונח "השילוש הקדוש" (Trinitas) – מושג מרכזי בתאולוגיה הנוצרית עד היום.[15]

דאיזם

עריכה

הדאיזם הוא ענף של התאיזם, השולל את רעיון ההתערבות האלוהית בעולם לאחר בריאתו. לפי הדאיזם, אלוהים ברא את היקום וקבע בו חוקים מוסריים וטבעיים, אך לאחר מכן חדל מלהתערב בו. הדאיזם נתפס כ"דת טבעית", שכן עיקריה נסמכים על התבונה ועל תצפית בטבע, ללא צורך בהתגלות על-טבעית. מסדר העולם של הדאיסטים, גוף הפועל כיום, מציג טיעונים אפולוגטיים לקיומו של אלוהים מתוך ראיות לוגיות ותצפיות מדעיות – מבלי להישען על מסורות דתיות או טקסטים קדושים.

הינדואיזם

עריכה

האפולוגטיקה ההינדית החלה להתגבש בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי, כתגובה לביקורת ולאדישות שהפגינו הבריטים כלפי המסורת הדתית ההינדית. אינטלקטואלים הודים החלו לערער על תפיסות אלו, ובשיתוף פעולה עם מספר אינדולוגים בריטים, פנו לבחינה מחודשת של שורשי הדת ההינדית. במסגרת מאמץ זה נערכו מחקרים מקיפים על הספרות ההינדית, ובייחוד על כתבי הקודש בסנסקריט. הפעילות הזו תרמה לשימור השפה הסנסקריטית ולתרגום נרחב של טקסטים דתיים, מה שאפשר נגישות רחבה יותר למסורת ההינדית בקרב קהלים מגוונים.

כבר בראשית המאה ה-18, המיסיונר הנוצרי ברתולומאוס זיגנבלג ניהל שיחות תאולוגיות עם כוהנים הינדים דוברי טמיל באזור מלבאר. הוא תיעד את טיעוניהם של האפולוגטים ההינדים, והעבירם לדפוס בדוחות בשפה הגרמנית שנשלחו למטה הלותרני בעיר האלה. כמו כן, קיבל מהם 99 מכתבים שתורגמו ופורסמו מאוחר יותר בשם Malabarische Korrespondenz (משנת 1718 ואילך).[16]

בין השנים 1830–1831 התקיימו בבומביי סדרת עימותים פומביים בין המיסיונר ג'ון וילסון לבין אפולוגטים הינדים.[17] בשנת 1830 אף התקיים עימות בין רם צ'נדרה, הינדי לשעבר שהתנצר, לבין מספר חכמים ברהמינים. אחד המשתתפים, הפאנדיט מורובאהט דנדקר, תיעד את עמדותיו ביצירה בשפה המראטית בשם Shri-Hindu-dharma-sthapana[18], שנכתבה בעקבות העימות עם וילסון. אפולוגט נוסף, נאראיאנה ראו, השיב לוילסון ביצירה אחרת בשם Svadesha-dharma-abhimani.[19]

במהלך המאה ה-19 וה-20, פילוסופים הודים כגון סוואמי ויווקאננדה ושרי אורובינדו ניסחו הגות רציונלית שנועדה להסביר ולהצדיק את עקרונות הדת ההינדית בפני העולם המערבי. הוגים מודרניים יותר, דוגמת מהרישי מהש יוגי, חיפשו נקודות השקה בין רעיונות מן המסורת הוודית לבין ממצאים עדכניים בפיזיקה קוונטית ובחקר התודעה. גם הדמות הנוצרית ההודית, הכומר פאנדוראנג שסטרי אתוואלה, הקדיש רבות להרצאות שעסקו בהסבר סמלי ולקסיקלי של יסודות המסורת הוודית. בספרו ערש התרבות, תיאר דייוויד פרולי – חוקר אמריקאי שאימץ את הדרך הוודית – את כתבי הקודש ההינדיים כ"פירמידות של הרוח", ביטוי להערכתו העמוקה לעושר הרוחני של התרבות ההינדית.

אסלאם

עריכה

המונח עִלְם אל-כַּלַאם שפירושו המילולי הוא "מדע הדיבור"[20], מתאר את התאולוגיה הסכולסטית האסלאמית. תחום זה התפתח מתוך צורך להגן על עיקרי האמונה האסלאמית מפני ספקנות, התנגדויות והשפעות זרות.[21] עוסקי הקלאם, המכונים מותַכַּלִּמוּן (יחיד: מותַכַּלִּם), נבדלים מהפילוסופים, המשפטנים והמדענים המוסלמים, שכן הם עוסקים בניסוח שיטתי של עקרונות האמונה באמצעות כלים לוגיים ודיאלקטיים.[22]

יהדות

עריכה

שורשיה של הספרות האפולוגטית היהודית ניכרים כבר בכתביו של אריסטובולוס מאלכסנדריה, אם כי יש המזהים את ראשיתה אף מוקדם יותר – ביצירותיו של דמטריוס הכרונוגרף מן המאה ה-3 לפנה"ס, שבולטות בהן תבניות של "שאלות ותשובות" המאפיינות את הז'אנר. אריסטובולוס, פילוסוף יהודי שפעל באלכסנדריה, חיבר חיבור הגותי שמטרתו להגן על היהדות ונועד להציג את עמדתה בפני תלמי השישי. גם חיבורו של יוסף בן מתתיהו נגד אפיון מהווה כתב הגנה מקיף כנגד טענות והאשמות שהופנו כלפי היהדות בזמנו. בדומה לכך, ניתן למצוא יסודות אפולוגטיים גם בחלק מכתביו של פילון האלכסנדרוני.[23][24]

במענה לפעילות מיסיונרית נוצרית מודרנית ולקבוצות המתחזות ליהודיות – אך למעשה הן כנסיות נוצריות פונדמנטליסטיות המשתמשות בסמלים יהודיים מסורתיים כדי למשוך קהלים פגיעים מקרב הציבור היהודי – קמו ארגונים יהודיים שנועדו להתמודד עם תופעות אלה.[25] הבולט שבהם הוא "יהודים למען יהדות", הארגון המרכזי כיום במאבק נגד המיסיון. לצידו פועלים גם ארגון "קירוב" שהוקם על ידי הרב יוסף מזרחי, ו"יהדות להמונים", בראשות הרב טוביה זינגר. ארגונים אלו פועלים בזירה הבינלאומית ומוקדשים למענה ישיר לטענות שמעלים מיסיונרים וכתות, תוך עיון והשוואה מעמיקים בין עקרונות היהדות לבין הנצרות הפונדמנטליסטית.[26][27]

פנתאיזם

עריכה

חלק מתומכי הפנתאיזם – ההשקפה לפיה האלוהות מזוהה עם הטבע כולו – ייסדו ארגונים ייעודיים לקידום ולהגנה על אמונתם, כגון "התנועה הפנתאיסטית העולמית" ו"החברה הפנתאיסטית האוניברסלית". גופים אלו עוסקים בהפצת רעיונות פנתאיסטיים ובהצגת בסיס רציונלי להשקפת עולמם.[28]

מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: אפולוגטיקה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 רוברט מקינטוש, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, ערך Apologetics
  2. ^ "Making the Crooked Straight, by Udo Schaefer, Nicola Towfigh, and Ulrich Gollmer". bahai-library.com.
  3. ^ Walters, Michael (2007). NONE BUT "WE HEATHEN": SHAKU SŌEN AT THE WORLD'S PARLIAMENT OF RELIGIONS (PDF) (Master of Arts). University of Pittsburgh. נבדק ב-30 במאי 2022. {{cite thesis}}: (עזרה)
  4. ^ Shields, James Mark (27 ביולי 2017). "Immanent Frames: Meiji New Buddhism, Pantheism, and the "Religious Secular"" (PDF). Japan Review. 30 (Special Issue (2017)): 82. doi:10.15055/00006734. נבדק ב-30 במאי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ De Silva, A. L. (1994). Beyond Belief, a Buddhist Critique of Fundamentalist Christianity (PDF). Three Gems Publications, ebook link at Buddha Dharma Education Association Incorporated, also. ISBN 978-0-6462-1211-1.
  6. ^ Dharmasiri, Gunapala (1974). A Buddhist critique of the Christian concept of God: a critique of the concept of God in contemporary Christian theology and philosophy of religion from the point of view of early Buddhism. Colombo: Lake House Investments – via WorldCat.
  7. ^ Brent, James. "Natural Theology". Internet Encyclopedia of Philosophy. נבדק ב-10 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Tacitus, Annals XV.44
  9. ^ J. David Cassel. "Defending the Cannibals: How Christians responded to the sometimes strange accusations of their critics." "Defending the Cannibals". אורכב מ-המקור ב-2011-08-21. נבדק ב-2012-09-08.
  10. ^ "Why Early Christians Were Despised". Christianity Today (Church history timeline). נבדק ב-21 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Catholic Education Resource Center: The Scott Hahn Conversion Story". אורכב מ-המקור ב-18 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Kenneth Hensley".
  13. ^ Coulter, Paul (2011-05-10). "An Introduction to Christian Apologetics". Bethinking. נבדק ב-21 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Apologetics: A Justification of Christian Belief. John Frame-Joseph Torres - P&R Publishing - 2015 p. 67f
  15. ^ A History of Christian Thought, Paul Tillich, Touchstone Books, 1972. ISBN 0-671-21426-8 (p. 43)
  16. ^ Richard F. Young 1981, pp. 22-23.
  17. ^ Richard F. Young 1981, p. 25.
  18. ^ Richard F. Young 1981, p. 26.
  19. ^ Richard F. Young 1981, p. 28.
  20. ^ Winter, Tim J. "Introduction." Introduction. The Cambridge Companion to Classical Islamic Theology. Cambridge: Cambridge UP, 2008. 4–5. Print.
  21. ^ Madeleine Pelner Cosman, Linda Gale Jones, Handbook to Life in the Medieval World, p 391. ISBN 1438109075
  22. ^ Clinton Bennett, The Bloomsbury Companion to Islamic Studies, p 119. ISBN 1441127887.
  23. ^ John Granger Cook (2000) The Interpretation of the New Testament in Greco-Roman paganism p.4., Mohr Siebeck Verlag, Tuebingen, Germany
  24. ^ "APOLOGISTS". Jewish Encyclopedia. 1906.
  25. ^ Simon Schoon, "Noachides and Converts to Judaism", in Jan N. Bremmer, Wout Jac. van Bekkum, Arie L. Molendijk. Cultures of Conversions, Peeters Publishers, 2006, ISBN 978-90-429-1753-8, p. 125.
  26. ^ About Us, Outreach Judaism website. Accessed January 9, 2011.
  27. ^ J. Gordon Melton, "The Modern Anti-Cult Movement in Historical Perspective", in Jeffrey Kaplan, Heléne Lööw. The Cultic Milieu: Oppositional Subcultures in an Age of Globalization, Rowman Altamira, 2002, ISBN 978-0-7591-0204-0, p. 285, note 4.
  28. ^ "The Pantheist Credo". World Pantheist Movement.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אפולוגטיקה&oldid=40839044"