ויקיפדיה

אקרית העוף האדומה

חרק טפיל

אקרית העוף האדומה[1] (שם מדעי: Dermanyssus gallinae) היא טפיל מוצץ דם של עופות. הוא נחשד כמעביר (וקטור), של מספר מחוללי מחלה.[2][3] למרות שמותיו הנפוצים, יש לו מגוון רחב של מארחים הכוללים כמה מינים של ציפורי בר ויונקים, כולל בני אדם.[4][5] הוא קרוב בגודל, במראה ובמאפייני התנהגות לאקרית העופות הצפונית, Ornithonyssus sylviarum[6] ולאקרית העופות Ornithonyssus bursa המכונה לעיתים בטעות "כינת יונים". יש להבחין בינם לבין קרציון סרקופטס סקאבי (אנ') מחולל הסקביאס, ולבין האקרית האדומה, הצמחונית.

קריאת טבלת מיוןאקרית העוף האדומה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: עכבישניים
סדרה: Mesostigmata
תת־סדרה: Monogynaspida
משפחה: Dermanyssidae
סוג: Dermanyssus
מין: אקרית העוף האדומה
שם מדעי
Dermanyssus gallinae
‏חר, 1778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאור

עריכה

האקרית מוצצת דם ובדרך כלל תתקוף את המארח שלה בלילה,[7] אך ניזונה מדי פעם גם במהלך היום.[8] הבוגרים הם באורך 0.75–1 מ"מ, עם רגליים ארוכות ובדרך כלל גוף אפרפר-לבן, שהופך לחום-אדמדם כאשר הוא לאחר הארוחה.[9] לאחר האכילה הם מתחבאים בסדקים ובקפלים הרחק ממקורות אור, שם הם מזדווגים ומטילים ביצים.[7] לאקרית חמישה שלבי חיים: ביצה, זחל, פרוטונימפה, דווטונימפה ובוגר.[10] בתנאים נוחים ניתן להשלים את מחזור החיים הזה בתוך שבעה ימים, כך שאוכלוסיות יכולות לגדול במהירות, ולגרום לאנמיה בלהקות עופות שנפגעו קשות.[11] ציפורים צעירות הן הרגישות ביותר. ייתכן שהאקרית יכולה גם להשפיע על בריאות העופות בעקיפין, שכן הן עשויות לשמש כווקטורים למחלות כמו סלמונלוזיס, ספירוצ'אטוזיס של עופות ו-Erysipelothrix rhusiopathiae.[12][3] האקרית יכול לשרוד עד 10 חודשים בלול תרנגולות ריק. טמפרטורות גבוהות מ-45°C ונמוכות מ-20°C− נמצאו קטלניות עבורו.[13]

הדבקה בתרנגולות

עריכה

סימנים וסימפטומים

עריכה

האקריות ניזונות בדרך כלל סביב החזה והרגליים של תרנגולות, וגורמים לכאב, גירוי וירידה בייצור הביצים. עלולים להתפתח פצעונים, גלדים, היפרפיגמנטציה ואובדן נוצות.

אם הם נוכחים בכמות גדולה, הם יכולים לגרום לאנמיה בתרנגולות הנצפית כחיוורון של הכרבולת והדלדל.

אבחון

עריכה

בדרך כלל ניתן להגיע לאבחנה משוערת בלהקות תרנגולות מטילות, על סמך ירידה בייצור הביצים, אנמיה ותמותה בציפורים צעירות או חולות. כתמי דם על הביצים מעידים על נגעים בתוך הקלואקה של תרנגולת נגועה. אבחנה סופית מושגת רק לאחר זיהוי האקריות עצמם, ביציהם או צואתם.

מניעה

עריכה

ישנן מספר שיטות למניעת הנגע בלולי תרנגולות, כולל:

  • חימום הלול לטמפרטורות מעל 55°C.
  • שטיפה סדירה של מערכת המגורים.
  • טיפול בקירות וברצפות באבק סיליקה או קרבולינאום לפני הכנסת תרנגולות חדשות.[14]

טיפול

עריכה

ניתן להשתמש בחומרי קוטלי אקטו-טפילים לטיפול בעופות נגועים. אם משתמשים בחומרים כימיים אלה, רצוי לעשות זאת בסבב כדי למנוע הצטברות עמידות.[15] פוספטים אורגניים,[16] קרבמטים,[16] ופירטרואידים[16][4] נמצאים בשימוש נרחב. המקרה הראשון של עמידות לפירטרואיד דווח על ידי בוגנט וחבריו ב-1997[4] ומקרים חדשים ממשיכים להיות מדווחים נכון ל-2020.[16] קוטל החרקים spinosad יעיל נגד אקרית עמיד בפני קוטלי החרקים הוותיקים ואף ניתן להשתמש בו במקום, בנוכחות התרנגולות המטילות.[17] מוצר חדש, Exzolt הוכנס לשימוש באיחוד האירופי בשנת 2017,[18] הוא מכיל פלוראלנר, איזוקסזולין, ויעיל מאוד נגד זן האקרית, כולל כאלה העמידים לקוטלי אקריות ישנים. הוא מאושר למתן דרך הפה מעורבב עם מי השתייה ובעל אופן פעולה מערכתי, כלומר הוא פועל דרך הדם של העופות המטופלים.[18] הוכח כי הלקטונים המאקרוציקליים אפרינומקטין, מוקסידקטין או איברמקטין משפיעים על רביית אקריות ועיכול ארוחות דם במחקר אחד,[19] אם כי מחקרים אחרים מצאו כי איברמקטין אינו יעיל למעט במינונים "קרובים באופן לא רצוי לאלו הגורמים לרעילות".[20]

קרדיות טורפות, כגון Androlaelaps caalis ו-Hypoaspis miles יכולות לשמש כדי לדכא אקריות.[21]

חשיפת אקרית לפחמן דו-חמצני באמצעות קרח יבש וריסוס ישיר הוצעה כטיפול חדשני.[22]

חיסונים נמצאים כיום בפיתוח פעיל לטיפול בעופות, המבקשים "לעורר תגובה הגנה" בציפורים ולהגביר את התמותה של האקריות.[23]

חלק ממוצרי שמן אתרי צמחי יכולים לשמש כדוחי חרקים.[4][16] ותוארו צמחים מסוימים שהשמנים שלהם דוחים בהצלחה אקריות.[4][16]

הנגע בבני אדם

עריכה
 
Dermanyssus gallinae חודר את העור עם הצבתות הארוכות שלו כדי להגיע לנימי העור (לא בקנה מידה).

בבני אדם, נגעי האקרית ידועים כדרמניזוסיס או גאמאזואידוזיס (gamasoidosis או dermanyssosis).[24] האקריות מסוגלים לעכל[25] ולהתרבות גם בעזרת דם אנושי בלבד, כך שההדבקות יכולות להיות מתמשכות.[5] בשל הרגלי האכלה ליליים של האקריות, אנשים נגועים עלולים לחוות גירוד ולהבחין בעקיצות כאשר הם מתעוררים בבוקר.[26] חומרת התסמינים משתנה; דרמטיטיס,[27] גרד ואורטיקריה פפולרית הם שכיחים.[24]

מניעת נגעים בבתי האנשים כוללת סילוק מעבירים אפשריים כגון סילוק קיני יונים ודרורים[28] וטיפול בעופות נגועים בחצר האחורית.[29]

בנוסף, מומלץ על צמצום מקומות מסתור (שטיחים, חפצים באי סדר); שימוש מושכל בחומרי הדברה; שמירה על לחות נמוכה; שמירה על טמפרטורת סביבה נמוכה; ניקוי יסודי תכוף; צמצום זמן הבילוי בבית; ושמירה על היגיינה טובה.[30][31]

הנגע בבעלי חיים אחרים

עריכה

האקרית ניזונה גם מיונקים, כולל חתולים, כלבים, מכרסמים, ארנבות, וסוסים.[5] הדבקה באקרית נדירה בחתולים ובכלבים; בדרך כלל בבעלי חיים אלה הן עוקצות את הגפיים והגב, מה שגורם לגרד.[32]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אקרית העוף האדומה בוויקישיתוף


הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אריק פלבסקי ואחרים, זיהוי מורפולוגי ומולקולרי של אקריות הנמצאות באסוציאציה עם אקרית העופות האדומה, כנס החברה האנטומולוגית 2016, האוניברסיטה העברית בירושלים, הוועידה ה-35, עמ' 47
  2. ^ Desloire, Sophie; Valiente Moro, Claire; Chauve, Claude; Zenner, Lionel (2006). "Comparison of four methods of extracting DNA from D. gallinae (Acari: Dermanyssidae)". Veterinary Research. 37 (5): 725–732. doi:10.1051/vetres:2006031. PMID 16820136.
  3. ^ 1 2 Schiavone, Antonella; Pugliese, Nicola; Otranto, Domenico; Samarelli, Rossella; Circella, Elena; De Virgilio, Caterina; Camarda, Antonio (2022-01-20). "Dermanyssus gallinae: the long journey of the poultry red mite to become a vector". Parasites & Vectors. 15 (1): 29. doi:10.1186/s13071-021-05142-1. ISSN 1756-3305. PMC 8772161. PMID 35057849.
  4. ^ 1 2 3 4 5 Sparagano, O.A.E.; George, D.R.; Harrington, D.W.J.; Giangaspero, A. (2014). "Significance and Control of the Poultry Red Mite, Dermanyssus gallinae". Annual Review of Entomology. 59: 447–466. doi:10.1146/annurev-ento-011613-162101. PMID 24397522.
  5. ^ 1 2 3 George DR, Finn RD, Graham KM, Mul MF, Maurer V, Moro CV, Sparagano OA (במרץ 2015). "Should the poultry red mite Dermanyssus gallinae be of wider concern for veterinary and medical science?". Parasites & Vectors. 8: 178. doi:10.1186/s13071-015-0768-7. PMC 4377040. PMID 25884317. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Weisbroth, Steven H. (1960). "The Differentiation of Dermanyssus gallinae from Ornithonyssus sylviarum". Avian Diseases. 4 (2): 133–137. doi:10.2307/1587499. JSTOR 1587499.
  7. ^ 1 2 Sokół, Rajmund; Koziatek-Sadłowska, Sylwia; Michalczyk, Maria (2019-02-01). "The influence of Dermanyssus gallinae and different lighting regimens on selected blood proteins, corticosterone levels and egg production in layer hens". Veterinary Research Communications. 43 (1): 31–36. doi:10.1007/s11259-018-9743-z. ISSN 1573-7446. PMID 30612297.
  8. ^ Haag‐Wackernagel, D. (2005). "Parasites from feral pigeons as a health hazard for humans". Annals of Applied Biology (באנגלית). 147 (2): 203–210. doi:10.1111/j.1744-7348.2005.00029.x. ISSN 1744-7348.
  9. ^ Sparagano, O.A.E.; Giangaspero, A. (2011). "Parasitism in egg production systems: The role of the red mite (Dermanyssus gallinae)". Improving the Safety and Quality of Eggs and Egg Products. pp. 394–414. doi:10.1533/9780857093912.3.394. ISBN 9781845697549.
  10. ^ Bruneau, A.; Dernburg, A.; Chauve, C.; Zenner, L. (ביוני 2001). "First in vitro cycle of the chicken mite, Dermanyssus gallinae (DeGeer 1778), utilizing an artificial feeding device". Parasitology (באנגלית). 123 (6): 583–589. doi:10.1017/S0031182001008836. ISSN 1469-8161. PMID 11814045. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Kilpinen, O.; Roepstorff, A.; Permin, A.; Nørgaard-Nielsen, G.; Lawson, L. G.; Simonsen, H. B. (2005-02-01). "Influence of Dermanyssus gallinae and Ascaridia galli infections on behaviour and health of laying hens (Gallus gallus domesticus)". British Poultry Science. 46 (1): 26–34. doi:10.1080/00071660400023839. ISSN 0007-1668. PMID 15835249.
  12. ^ Chirico, J.; Eriksson, H.; Fossum, O.; Jansson, D. (2003). "The poultry red mite, 'Dermanyssus gallinae, a potential vector of Erysipelothrix rhusiopathiae causing erysipelas in hens". Medical and Veterinary Entomology. 17 (2): 232–234. doi:10.1046/j.1365-2915.2003.00428.x. PMID 12823843.
  13. ^ Nordenfors, Helena; Höglund, Johan; Uggla, Arvid (1999). "Effects of Temperature and Humidity on Oviposition, Molting, and Longevity of Dermanyssus gallinae (Acari: Dermanyssidae)". Journal of Medical Entomology. 36 (1): 68–72. doi:10.1093/jmedent/36.1.68. PMID 10071495.
  14. ^ Mul, Monique F.; Koenraadt, Constanti~~~~ J. M. (2009). "Preventing introduction and spread of Dermanyssus gallinae in poultry facilities using the HACCP method". Experimental and Applied Acarology. 48 (1–2): 167–181. doi:10.1007/s10493-009-9250-6. PMID 19221882.
  15. ^ Chauve, Claude (1998). "The poultry red mite Dermanyssus gallinae (De Geer, 1778): Current situation and future prospects for control". Veterinary Parasitology. 79 (3): 239–245. doi:10.1016/S0304-4017(98)00167-8. PMID 9823064.
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 Soulié, Anne-Sophie; Sleeckx, Nathalie; Roy, Lise (2021-01-06). "Repellent properties of natural substances against Dermanyssus gallinae: review of knowledge and prospects for Integrated Pest Management". Acarologia. Les Amis d'Acarologia (INRA). 61 (1): 3–19. doi:10.24349/acarologia/20214412. ISSN 0044-586X. HAL Id: 03099408.
  17. ^ George, D.R.; Shiel, R.S.; Appleby, W.G.C.; Knox, A.; Guy, J.H. (2010). "In vitro and in vivo acaricidal activity and residual toxicity of spinosad to the poultry red mite, Dermanyssus gallinae". Veterinary Parasitology. 173 (3–4): 307–316. doi:10.1016/j.vetpar.2010.06.035. PMID 20655147.
  18. ^ 1 2 Brauneis, Maria D.; Zoller, Hartmut; Williams, Heike; Zschiesche, Eva; Heckeroth, Anja R. (2017). "The acaricidal speed of kill of orally administered fluralaner against poultry red mites (Dermanyssus gallinae) on laying hens and its impact on mite reproduction". Parasites & Vectors. 10 (1): 594. doi:10.1186/s13071-017-2534-5. PMC 5712167. PMID 29197422.
  19. ^ Xu, Xiaolin; Wang, Chuanwen; Zhang, Shudong; Huang, Yu; Pan, Tingting; Wang, Bohan; Pan, Baoliang (2019-07-12). "Acaricidal efficacy of orally administered macrocyclic lactones against poultry red mites (Dermanyssus gallinae) on chicks and their impacts on mite reproduction and blood-meal digestion". Parasites & Vectors. 12 (1): 345. doi:10.1186/s13071-019-3599-0. ISSN 1756-3305. PMC 6624947. PMID 31300011.
  20. ^ Zeman, P. (1987). "Systemic efficacy of ivermectin against Dermanyssus gallinae (De Geer, 1778) in fowls". Veterinary Parasitology. 23 (1–2): 141–146. doi:10.1016/0304-4017(87)90032-X. PMID 3564341.
  21. ^ Lesna, Izabela; Sabelis, Maurice W.; Van Niekerk, Thea G. C. M.; Komdeur, Jan (2012). "Laboratory tests for controlling poultry red mites (Dermanyssus gallinae) with predatory mites in small 'laying hen' cages". Experimental and Applied Acarology. 58 (4): 371–383. doi:10.1007/s10493-012-9596-z. PMC 3487000. PMID 22773110.
  22. ^ Kang, JeongWoo; Hossain, Md Akil; Jeong, Jiyeon; Park, Haechul; Kim, Jin-Hyun; Kang, Min-Su; Kwon, Yong-Kuk; Kim, Yong-Sang; Park, Sung-Won (2020-03-18). "Application of carbon dioxide as a novel approach to eradicate poultry red mites". Journal of Veterinary Science (באנגלית). 21 (2): e37. doi:10.4142/jvs.2020.21.e37. ISSN 1976-555X. PMC 7113580. PMID 32233140.
  23. ^ Harrington, David; Canales, Mario; de la Fuente, José; De Luna, Carlos; Robinson, Karen; Guy, Jonathan; Sparagano, Olivier (2009). "Immunisation with recombinant proteins subolesin and Bm86 for the control of Dermanyssus gallinae in poultry". Vaccine. 27 (30): 4056–4063. doi:10.1016/j.vaccine.2009.04.014. PMID 19501789.
  24. ^ 1 2 James WD, Berger T, Elston D (2015). "Parasitic infestations, stings and bites: Gamasoidosis". Andrews' Diseases of the Skin: Clinical Dermatology (12 ed.). Elsevier Health Sciences. p. 446. ISBN 9780323319690.
  25. ^ Williams, R. W. (1958). "An infestation of a human habitation by Dermanyssus gallinae (Degeer, 1778) (Acarina: Dermanyssidae) in New York City resulting in sanguisugent attacks upon the occupants". The American Journal of Tropical Medicine and Hygiene. 7 (6): 627–629. doi:10.4269/ajtmh.1958.7.627. ISSN 0002-9637. PMID 13595207.
  26. ^ Kos L, Galbraith S (2011). "Infections and infestations". In Schachner LA, Hansen RC (eds.). Pediatric dermatology (4th ed.). St. Louis, Mo.: Mosby/Elsevier. pp. 1576–1578. ISBN 9780723436652.
  27. ^ Rosen, S.; Yeruham, I.; Braverman, Y. (2002). "Dermatitis in humans associated with the mites Pyemotes tritici, Dermanyssus gallinae, Ornithonyssus bacoti and Androlaelaps casalis in Israel". Medical and Veterinary Entomology. 16 (4): 442–444. doi:10.1046/j.1365-2915.2002.00386.x. PMID 12510897.
  28. ^ Bellanger, A. P.; Bories, C.; Foulet, F.; Bretagne, S.; Botterel, F. (2008). "Nosocomial Dermatitis Caused by Dermanyssus gallinae". Infection Control & Hospital Epidemiology. 29 (3): 282–283. doi:10.1086/528815. PMID 18205530.
  29. ^ Whitehead, M. L.; Roberts, V. (2014). "Backyard poultry: Legislation, zoonoses and disease prevention". Journal of Small Animal Practice. 55 (10): 487–496. doi:10.1111/jsap.12254. PMID 25109514.
  30. ^ "Bird mites - prevention and treatment". www.sahealth.sa.gov.au. נבדק ב-2020-02-24.
  31. ^ Cafiero, Maria Assunta; Barlaam, Alessandra; Camarda, Antonio; Radeski, Miroslav; Mul, Monique; Sparagano, Olivier; Giangaspero, Annunziata (2019-09-13). "Dermanysuss gallinae attacks humans. Mind the gap!". Avian Pathology. 48 (sup1): S22–S34. doi:10.1080/03079457.2019.1633010. ISSN 0307-9457. PMID 31264450.
  32. ^ Paterson S (2009). "Dermanyssus gallinae". Manual of skin diseases of the dog and cat (2nd ed.). Chichester: John Wiley & Sons. pp. 118–119. ISBN 9781444309324.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אקרית_העוף_האדומה&oldid=39358697"