ארדה
ארדה היא ארץ ביצירותיו של הסופר הבריטי ג'.ר.ר. טולקין. פשר המילה הוא – הממלכה, והיא מתייחסת בזה לשלטון הוולאר ומלכם מנווה על העולם. בשונה מהרבה פנטזיות שבהן מתרחשים הסיפורים בעולם 'אחר', 'מקביל' ו'פנטסטי', אצל טולקין הגישה מיתולוגית יותר, וארדה מקבילה לכדור הארץ. בשר הטבעות מכונה לפעמים הארץ התיכונה – חלק מארדה – העולם הישן.
ארדה היא חלק מאאה – ה'עולם הגשמי' של טולקין. אאה נבראה על ידי אילובטר. לארדה באו חלק מהאיינור, וכמה מן הגדולים והחשובים שבהם, הם הוולאר, איתני ארדה, שבני האדם קראו להם 'אלים'. הוולאר, עם בני לווייתם המיאר, אף הם מהאיינור, עיצבו את ארדה בראשיתה זמן רב, ובמקביל, מלקור עמל להשחית את מלאכתם ואת ארדה. בארדה נוצרו האלפים ובני האדם בזמנים שונים, הם ילדי אילובטר, וחיו בה גם הגמדים, הם יצירי כפיו של אַוּלה שאילובאטאר נפח בהם חיים, ההוביטים, תת-גזע של בני אדם, כל בעלי החיים, פרי חזונם של האיינור באיינולינדאלה, וכל יצורי האופל של מלקור, הם עיוותים של יצירי האחרים.
מלכתחילה הייתה ארדה שטוחה. תחמו אותה חומות הלילה. במערבן הייתה דלת הלילה, ממנה השליכו הוואלאר את מלקור מחוץ לארדה בסוף העידן הראשון, ובמזרחן שערי הבוקר. דרך השערים הללו הייתה השמש חוזרת לגבולות העולם, אחרי שהייתה עוברת תחתיו בלילה. בארדה היו הארץ התיכונה, והארץ המערבית, היא אמן, הממלכה הברוכה. הן היו מוקפות באקאיה, הים החיצוני, ומופרדות על ידי בלגיר, שנקרא גם הים הגדול. היו בה גם האיים נומנור וטול ארסאה, האי הבודד.
בסוף העידן הראשון נחרבה בלריאנד, שהיוותה את רוב הארצות שממזרח להרים הכחולים בארץ התיכונה, אחרי מלחמת החרון במורגות'. בסוף העידן השני נחרבה נומנור, אחרי שאנשי נומנור ניסו בהנהגת אר פאראזון להתריס במלכות הוולאר בארדה, התעגל העולם, ואמאן והאי הבודד יצאו מגבולות העולם. מאז, הדרך אליהם היא רק על ידי הדרך המישירה, שבה אין בני תמותה יכולים לעבור.
קישורים חיצוניים עריכה
