פתיחת התפריט הראשי

אריה אורגד

שדרן רדיו, קריין טלוויזיה ובמאי טלוויזיה ישראלי

אריה אוֹרגַּד (וֶסטפריד) (נולד ב-17 בדצמבר 1939[1]) הוא שדרן רדיו, מגיש טלוויזיה ובמאי טלוויזיה ישראלי, ממקימי הטלוויזיה הישראלית.

אריה אורגד
Aryeh Orgad.png
לידה 17 בדצמבר 1939 (בן 79)
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק שדרן רדיו, קריין טלוויזיה ובמאי טלוויזיה
מעסיק לוגו קול ישראל.png  קול ישראל
Channel 1 (Israel) Logo SVG.svg  הטלוויזיה הישראלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אריה אורגד נולד בגרמניה בשם "אריה וסטפריד", לבטי והוגו וסטפריד. אביו היה פקיד באוצר ואמו מורה לתפירה. הזוג וסטפריד עלה לארץ ישראל בשנת 1936, לאחר שבברלין היו השניים פעילים בתנועה הציונית "החלוץ". לאחר העלייה, השתלב אביו של אריה כמנהל מס רכוש וקרן פיצויים במשרד האוצר בירושלים, והאם מצאה את מקומה בתחום ההוראה למקצועות האופנה בבתי ספר מקצועיים לנערות. במסגרת זו בין היתר לימדה אותן תפירה.

את הקריירה הרדיופונית החל אריה בהיותו בן ארבע-עשרה, עת נבחן והתקבל לאולפן הילדים החלוצי של קול ישראל, בהדרכת הבמאי אלף-ארי וולף. את שירותו הצבאי עשה בחיל הקשר ובגלי צה"ל. בסיום השרות הצבאי, בחודש מאי 1960, התקבל אורגד לעבודה ב"קול ישראל" כקריין, כתב וכמגיש תוכניות.

בין השנים 19621964 עבר אורגד השתלמויות שונות מטעם ראשות השידור, לקראת הקמתה של הטלוויזיה הישראלית. בשנת 1965 זכה אריה מטעם ממשלות ישראל וצרפת במלגת השתלמות ללימודי מקצוע הטלוויזיה, שאפשרה לו לצאת להשתלמות בת שמונה חודשים בטלוויזיה הצרפתית, במטרה לצבור ניסיון מעשי ולהמשיך ולהתפתח בתחום. בשובו ארצה, הקים יחד עם פרופסור אליהוא כ"ץ, עם חיים יבין, עם טוביה סער ועם אחרים את הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. עם הקמתו של ערוץ פורץ דרך זה, תפקד אורגד במקביל לעבודתו כבמאי גם כמנהל מחלקת ההגשה וההכשרה של מגישים חדשים:[2].

הופעתו הראשונה של אריה אורגד מול מצלמה נערכה ב-12 בינואר 1969 במסגרת עבודתו כמגיש מהדורת "מבט לחדשות". באותו הערב, יום ראשון, מגיש המהדורה חיים יבין איחר להגיע לאולפנים עקב תאונת דרכים ולא נותר מגיש פנוי להגיש את המהדורה. מנהל מחלקת החדשות שכיהן באותה תקופה, יורם רונן, הזעיק את אורגד ממיטת חוליו בביתו והאחרון ביצע כל מאמץ אפשרי על מנת להגיע בזמן מועד הגשת המהדורה, שנותרה יתומה ממגיש בהיעדרו של יבין.

ב-1 בדצמבר 1970 הממונה על הטלוויזיה נקדימון רוגל הוציא מכתב שבו נאמר שאין לשבץ את אורגד ברשימת מגישי מהדורת "מבט לחדשות, בנימוק שלא זכה בתפקיד במכרז[3].

במהלך שביתת עובדי רשות השידור באוקטובר–נובמבר 1987 נרשמו שיחות יוצאות רק מהטלפון בחדרו של אורגד, הוא הואשם על ידי המנכ"ל אורי פורת בגניבת שיחות טלפון ונאלץ לשלם כסף לרשות השידור. תגובת אורגד: "התקשרתי למערכות עיתונים והצעתי מאמרים התומכים בהנהלה"[4].

עד לשנת 1992, תפקד כמגיש בכיר במחלקת החדשות. במהלך השנים, עסק אורגד גם בבימוי תוכניות אולפן, ולצד זאת בסרטי תעודה שצולמו מחוץ לאולפנים. אורגד אף הפיק וביים סדרת סרטי דרמות שחזור פשעים לתוכנית "בשידור חוקר". מעת לעת מילא את מקומם של עורכי ומגישי תוכנית "כלבוטק". כמו כן, הפיק אורגד, ואף ביים ויצר סדרת תוכניות מצלמה נסתרת בערוץ הראשון בשנות ה-70, ה-80 ואף שימש כקריין חדשות בקול ישראל.

לאחר לימודי פסיכולוגיה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, לצד כל פעילותו, מצא אורגד את מקומו כבמאי בכיר בערוץ הראשון, ולצד זאת הוא מתפקד כקריין בטקסים ממלכתיים. בזמנו החופשי מתנדב אריה ב- משמר האזרחי וזאת לאחר שסיים בהצטיינות קורס קציני משטרה מתנדבים. בנוסף לכך, הנ"ל בעל רישיון הפעלה לתחנת חובבי רדיו בדרגה ב', עד היום. לבסוף, בשנת 1993 חדל אורגד מהגשת מהדורות חדשות ועבודתו התמקדה בבימוי. כבר בשנות ה-70 וגם במהלך שנות ה-80 וה-90 יזם, הפיק וביים סרטי מתיחות במצלמה נסתרת.


אריה אורגד נשוי למטי, עורכת סרטים, ואב לשלושה: יניב, עיתונאי ספורט, יעל, מומחית ברפואה אלטרנטיבית, ומיכל, פיזיולוגית של המאמץ.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אריה אורגד, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית.
  2. ^ יעקב בר-און, ‏אריה אורגד נזכר בקריירה המפוארת וחרד לשלומו של ערוץ 1, באתר מעריב השבוע, 19 בנובמבר 2014
  3. ^ צבי לביא, אריה אורגד סולק מרשימת מגישי "מבט להרשות", מעריב, 2 בדצמבר 1970
  4. ^ אילנה באום, כאילו יש ביננו בוגד, מעריב, 12 בדצמבר 1989