חיים יבין

חיים יבין
	חיים יבין באירוע לזכרה של חנה זמר בתערוכתה של זוקי קריסטל - "פנים". 3 בינואר 2013
לידה	10 בספטמבר 1932 (בן 92); ט' באלול ה'תרצ"ב; בויטן, רפובליקת ויימאר
כינוי	"מר טלוויזיה"
תאריך עלייה	1933
שם לידה	היינץ קלוגר
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת חיפה ;
תקופת הפעילות	מ-1956
עיסוק	עיתונאי, במאי טלוויזיה, מפיק טלוויזיה, עורך, קריין טלוויזיה ורדיו
מעסיק	הערוץ הראשון; קול ישראל; רדיו ללא הפסקה
סוג כתב	מגיש טלוויזיה
בת זוג	יוספה יבין
צאצאים	יונתן יבין, מיכאל יבין, דפנה יבין, חגי יבין
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1997)

חיים יבין (נולד ב־10 בספטמבר 1932) הוא עיתונאי, במאי טלוויזיה, מפיק, עורך וקריין טלוויזיה ורדיו ישראלי. מאנשי התקשורת המובילים בישראל וחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשנ"ז (1997). כיהן בעבר כמנהל הטלוויזיה הישראלית.

יבין שימש כמגיש מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון, "מבט לחדשות", מאז שנכנסו שידורי הטלוויזיה לישראל בשנת 1968 ועד לשנת 2008. הוא מזוהה עם הערוץ הממלכתי של הטלוויזיה הישראלית יותר מכל אדם אחר ולכן זכה לכינוי "מר טלוויזיה".

ביוגרפיה

יבין נולד בבויטן שבגרמניה (כיום חלק מפולין) בשם היינץ קלוגר^[1]. הוא עלה לישראל ב-1933, וגדל והתחנך בקריית בנימין, שכונה שאוחדה לימים עם קריית אתא. למד בבית ספר תיכון בקריית מוצקין, אך נשר מהלימודים, ועבד במסגריה של בית החרושת "פניציה" בחיפה^[1]. בצבא שירת בנח"ל, עבר קורס חובשים וקורס מד"סים, ובתקופת השל"ת היה בקיבוץ גונן^[1]. הוא השלים בגרויות לאחר שירותו הצבאי. לאחר מכן למד באוניברסיטה העברית בירושלים ועבד במקביל במספר עבודות מזדמנות^[1]. ליבין תואר ראשון בספרות עברית ובספרות אנגלית, והוא למד לתואר שני בספרות השוואתית.

בצעירתו שיחק כחלוץ מרכזי בקבוצת הכדורגל הפועל קריית אתא ואחר כך, במהלך לימודיו כסטודנט, שיחק בקבוצת הפועל ירושלים^[2].

בשנת 1956, עוד בהיותו סטודנט, החל יבין לעבוד בקול ישראל, תחילה כמגיש חדשות ומגיש תוכניות בידור ומוזיקה. ב-1962 פתח את שידורי "הגל הקל", שלימים הפך לרשת ב'. בהמשך עבר למחלקה הדוקומנטרית של קול ישראל כעורך, כמפיק וכמגיש משדרי תעודה. בין הבולטים בשידוריו היה ריאיון שקיים יעקב בן-הרצל במסגרת התוכנית "יום ביישוב" עם הילדה יפה לוי מבית שאן. אמירתה של לוי: "אני רעבה!" על כך שאין למשפחתה כסף מספיק לאוכל, גרמה לתהודה ציבורית נרחבת בישראל.

יבין נמנה עם צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית (לימים - "הערוץ הראשון"), במסגרתה הגיש את מהדורת "מבט לחדשות" הראשונה ב-23 ביולי 1968, שנושאה המרכזי היה מטוס אל על שנחטף לאלג'יריה. מאז הופיעה דמותו על המסך יותר מכל אדם אחר בישראל, זאת במסגרת מהדורות "מבט לחדשות", "יומן השבוע", "מבט שני" ועוד. מלבד הגשה, שימש יבין גם כשליח רשות השידור בארצות הברית בין השנים 1970–1975 ובהמשך כעורך "מבט", מנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה, עורך ומגיש "מבט שני", ועורך סרטי תעודה רבים. בשנים 1986–1990 היה מנהל הטלוויזיה הישראלית ובתפקידו זה היה אחראי ליצירת התוכניות "רואים עולם", "בשידור חוקר", "סיבה למסיבה" ו"שבשבת"^[3]. ב-1993 שימש תקופה קצרה ככתב רדיו וטלוויזיה בגרמניה, שם עמל על סרטו התיעודי "ברלין - ירושלים וחזרה"^{[דרושה הבהרה]}.

לצד הכינוי "מר טלוויזיה" שהפך למזוהה עמו, טבע יבין את המונח "מהפך" שהפך למטבע לשון, במשדר הטלוויזיה שליווה את ליל הבחירות לכנסת התשיעית ב-17 במאי 1977, שבהן ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך. במשדר זה נעשה לראשונה שימוש במדגם, ועם סגירת הקלפיות שודרו תוצאות הסקר שלפיו תם עידן שלטון מפא"י הוותיק, שהוביל להקמת המדינה ומשל בה מאז. מספר חודשים מאוחר יותר, לאחר שידור אחד הראיונות עם ראש הממשלה, מנחם בגין, יבין הרים גבה, ובגין עורר פולמוס ציבורי כשאמר בתגובה "פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן". בעקבות דבריו התעוררה סערה ציבורית, וחבר הכנסת יוסי שריד אף הגיש שאילתא בכנסת: "האם מר בגין יעקם בעצמו את פרצופו של יבין, או שמא ישלח את בריוני הליכוד?". זמן קצר לאחר מכן נפגשו יבין ובגין באירוע של סיעת חרות ובגין ליטף את לחיו של יבין ואמר: "הם איבדו לגמרי את חוש ההומור?"^[4]^[5].

ישראל גלילי בבסיס צה"ל משתתף בתוכנית "קלידוסקופ" עם חיים יבין מהטלוויזיה הישראלית, 1969.אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית.

במקביל לעבודתו בטלוויזיה, הנחה יבין קורסים לכתבי טלוויזיה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, באוניברסיטה הפתוחה ובמוסדות נוספים. ב-1997 עבר לתקופה קצרה לערוץ 2, שם יצר, ערך והגיש את תוכנית התחקירים "הערב החמישי" בזכיינית קשת^[6]. לאחר עונה אחת בלבד שוחרר מהחוזה ב"קשת" ובספטמבר 1998 שב להגיש את מהדורת מבט בערוץ הראשון^[7]. שכרו הגבוה בשידור הציבורי עלה מעת לעת לדיון ציבורי בישראל^[8].

בנוסף לעיסוקיו, הקליט בשנות השבעים אלבומי סיפורים לילדים: "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" מאת איאן פלמינג, "סיפורי באבאר הפילון" (עם דליה פרידלנד) מאת ז'אן דה ברונוף, "ג'ק ושיח האפונים", "אלאדין", "מר שמח וידידיו" מאת רוג'ר הרגריבס (עם אסתר סופר) ועוד. בתקליטים אלה שימש כקריין וגם שיחק דמויות וביצע שירים. כמו כן הופיע תחת שמו משחק קופסה ושמו "חידון טלוויזיה".

ב-10 במאי 2007 הודיע חיים יבין כי בכוונתו לפרוש מהגשת מהדורת "מבט" לאחר כ-40 שנה בהן הגיש אותה. ב-4 בפברואר 2008 הגיש יבין את מהדורת "מבט" בפעם האחרונה שלו^[9]. בסיום אותה המהדורה פוצל המסך לארבעה חלקים, כשמגישי החדשות בשני הערוצים המתחרים מיקי חיימוביץ', יעקב אילון וכן דני קושמרו, הופיעו כדי לברך את יבין לרגל פרישתו, יחד עם מחליפיו בערוץ הראשון מרב מילר וינון מגל.

ב-2008 הגיש תוכנית אישית ברדיו ללא הפסקה.

סרטי התעודה

בין פועליו של יבין בטלוויזיה היו סדרות התעודה אותן ערך והגיש, ביניהן הסדרה "גחלת לוחשת" (1991) על מצבה של יהדות ברית המועצות לאחר נפילת הקומוניזם^[10], סדרות על מערכות הבחירות לכנסת "הנבחרים" (1981), "המהפך השני" (1993) ו"בין המהפכים" (2001) אשר סקרו את הפוליטיקה ואת החברה הישראלית באותה עת^[11]^[12], וסדרה על ערביי ישראל בשם "תעודה כחולה" (2008)^[13].

ב-2005 ביים יבין את הסדרה הדוקומנטרית ארץ המתנחלים בערוץ 2^[14]. הסדרה עסקה בסקירת המצב בשטחי יהודה ושומרון, על פי נקודת מבטו. התוכנית הציגה את המתנחלים כאנשים שפטורים מחוקי מדינת ישראל, וחשפה תופעות נפוצות של לאומנות אגרסיבית^[15]. גורמים בימין טענו שהסדרה מכפישה ציבור גדול של מתנחלים, ערב ההתנתקות מרצועת עזה^[16]. כמו כן נטען, כי לא עולה על הדעת שמגיש חדשות בערוץ הציבורי ינקוט עמדה פוליטית מובהקת^[17]. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו דחתה את התלונות ומסרה כי כי יבין נקט גישה "עניינית וישרה", וכי הסדרה משרטטת בבהירות את המחלוקות בנושא ההתנחלויות, תוך מתן ביטוי הולם לכל הדעות^[18] עם זאת, לאחר התלונות הרבות על חוסר איזון, נעתרה הזכיינית טלעד וקיימה בסופה של כל תוכנית דיון באולפן^[19]. יבין טען כי הוא מקפיד על איזון במשדרי החדשות, אך בסדרה דוקומנטרית ניתן לנקוט עמדה אישית, וכי הוא נתן בה פתחון פה נרחב לנציגי המתנחלים^[20]. הסדרה זכתה בפרס הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי לשנת 2006 לסדרת התעודה הטובה ביותר^[21].

ב-2011 ביים יבין את הסדרה הדוקומנטרית "צבא העם", סדרה בת שלושה חלקים, שבוחנת את האתוס הצבאי ובודקת האם מחלוקות פוליטיות מפוררות את צה"ל^[22].

ב-29 בדצמבר 2016 הוקרן בשידור קשת בערוץ 2 סרטו התיעודי האחרון עד כה, "ירושלים - עיר של חלומות שבורים"^[23].

חיים אישיים

ב-1967 נישא יבין ליוספה לבית קרונפלד. יוספה עבדה בבנק ישראל במשך 25 שנים בתפקידים שונים בנושאי כלכלה ומחשוב, וכיום היא עורכת דין העוסקת בגישור עסקי. לזוג ארבעה ילדים: העיתונאי והסופר יונתן יבין, דפנה ומיכאל - עורכי דין, וחגי - רופא פנימי וקרדיולוג^[24].

במשך עשרות שנים התגוררה המשפחה בירושלים. בשנת 1999 העתיקו בני הזוג יבין את מגוריהם לתל אביב.

טענות להטרדה מינית

בדצמבר 2016 שתי נשים טענו כי הטריד אותן מינית^[25]. יבין הכחיש את הטענות. בנובמבר 2017 בעיצומה של פעולת תנועת Me Too, העיתונאית נרי ליבנה טענה בריאיון כי חיים יבין אמר לה: "אם נהיה חברים ממש טובים - אז תהיה לי עבודה טובה בשבילך"^[26]. יבין הגיב לטענה כי "מדובר בשטויות"^[27].

פרסים והוקרה

ביום העצמאות (1997), זכה יבין בפרס ישראל בתחום התקשורת^[28].
ביוני 2003 קיבל פרס על מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, על עריכת חדשות והגשתן, עריכת סדרות וסרטי תעודה ותפקידיו השונים בטלוויזיה^[29]
בנובמבר 2008 זכה בפרס על מפעל חיים, במסגרת כנס אילת לעיתונות של אגודת העיתונאים בתל אביב^[30].
בנובמבר 2009 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב^[31].

ספריו

גחלת לוחשת, עם העיתונאי גדעון לוי, תל אביב: הוצאת דביר, 1992.
כתב טלוויזיה, ספר לימוד תקשורת אלקטרונית לסטודנטים לתקשורת, 1993^[32].
עובר מסך – אוטוביוגרפיה, בהוצאת ידיעות ספרים, 2010^[33].

קישורים חיצוניים

חיים יבין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
חיים יבין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
חיים יבין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
חיים יבין, דף שער בספרייה הלאומית
אלי אשד‏, חיים בלי יבין, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 6 בפברואר 2008
ערן בר-און, "אני הכוכב הנולד של לפני 50 שנה", באתר ynet, 30 ביוני 2010
יערה יעקב, חוגגים 80 לחיים יבין: "מוצג היסטורי חי ובועט", באתר ynet, 10 בספטמבר 2012
אור הלר, חיים יבין חוגג 90: "קשה לי להאמין שעברתי את כל הדברים האלה", באתר חדשות 13, 11 באוקטובר 2022

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ נרי ליבנה, היקה האחרון - אחרי שנים של אילוף עצמי מתקשה מר טלוויזיה ממלכתית להיות משהו אחר, חדשות, 5 בינואר 1990
^ יהודה גורן, כאשר מכבי היפה ביקשה לרכוש את חיים יבין..., מעריב, 23 באוגוסט 1978
^ מיכל אייזקס, חיים יבין, מנהל הטלוויזיה החדש, הודיע על מינויים חדשים בחטיבת־החדשות, כל העיר, 11 באפריל 1986
^ חיים יבין, "עובר מסך- אוטוביוגרפיה", ידיעות ספרים, 2010
^ כרמית ספיר ויץ, ‏40 שנה למהפך: חזרה אל מאחורי הקלעים של המשדר ההיסטורי, באתר מעריב אונליין, 18 במאי 2017
^ אביבה קרול, ‏במקום "הערב החמישי" חמישה ערבים, באתר גלובס, 27 ביולי 1998
^ אביבה קרול, ‏החיים חוזרים לערוץ הראשון?, באתר גלובס, 14 באפריל 1998
^ אביבה קרול, ‏יבין מסרב לשנות את הסכם השכר שלו, באתר גלובס, 16 באוגוסט 1998
750 אלף שקל בשנה לחיים יבין, באתר וואלה, 20 באוקטובר 2004
^ עכבר העיר, חיים יבין יודע את מלאכתו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2008
^ יגאל מוסקו, יבין יתעד את גל העלייה - מנהל הטלוויזיה לשעבר, חיים יבין, ייצא בחודש הבא לברית־המועצות כדי להכין סדרת סרטי תעודה על "יציאת רוסיה" ועל יהדות ברית־המועצות בכלל, כל העיר, 6 באפריל 1990
^ שאול ביבי, אני פה של האנשים, חדשות, 7 בפברואר 1993
^ סדרה דוקומנטרית חדשה של חיים יבין - "בין המהפכים", באתר הארץ, 10 במאי 2001
רוגל אלפר, פרשנות סטנדרטית- בין המהפכים, 21:30, ערוץ 1, באתר הארץ, 11 במאי 2001
^ רותה קופפר, המלצה יומית: חיים יבין בסדרה חדשה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
^ עכבר העיר, עניין בינלאומי בחיים יבין, יוצר "ארץ המתנחלים", באתר הארץ, 2 ביוני 2005
^ אורי קליין, אירוע רב חשיבות - ארץ המתנחלים, 21:25, ערוץ 2, באתר הארץ, 29 ביוני 2005
רענן שקד, ביקורת טלוויזיה על הפרק האחרון של הסדרה "ארץ המתנחלים", באתר ynet, 29 ביוני 2005
^ ענת באלינט, "ארץ המתנחלים" העלתה את מספר התלונות על טלעד, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2005
^ רועי הולר, עשרות תלונות ברשות השנייה נגד חיים יבין, באתר ynet, 1 ביוני 2005
^ הרשות השנייה: "אין מניפולציה בתוכניתו של יבין על המתנחלים", באתר הארץ, 7 ביוני 2005
^ אהוד אשרי, סינדרום ירושלים, באתר הארץ, 7 ביוני 2005
^ נועם יורן, ‏יבין: "אני כבר התנתקתי", באתר גלובס, 19 ביולי 2005
^ אבנר שפירא, פרס לסדרת "ארץ המתנחלים" של חיים יבין, באתר הארץ, 8 במאי 2006
^ אלעד בילו, עכבר העיר, חוקר צבאי: סדרה חדשה של חיים יבין תתמקד בצה"ל, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2011
ניב שטנדל, עכבר העיר, "צבא העם": השיעור בדמוקרטיה של חיים יבין, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011
^ איתי שטרן, ג'ולי שלז וחיים יבין חוזרים לירושלים ומגלים שהעתיד מפחיד, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016
"עמדנו לקבל מכות מהחרדים, ופלסטיני החביא אותנו", באתר חדשות 13, 29 בדצמבר 2016
^ עמית בן-ארויה, מבט שיפוטי: הסכסוך המשפטי של משפחת יבין, באתר הארץ, 7 ביולי 2010
^ שגיא בן נון‏, עובדת רשות השידור: "חיים יבין חפן את שדיי בידיו בניגוד לרצוני", באתר וואלה, 25 בדצמבר 2016
עכבר העיר, שתי נשים: חיים יבין נגע בנו בניגוד לרצוננו, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2016
^ חדשות 2, ‏"קיבלתי הצעה מגונה מחיים יבין", באתר ‏מאקו‏, 7 בנובמבר 2017
^ ניר גונטז', חיים יבין, למה אתה טוען "לא היה ולא נברא"? באמת יש קנוניה נגדך?, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016
^ ידיעות אחרונות, ‏חיים יבין דרש 1,000 דולר עבור ראיון אצל מני פאר, באתר גלובס, 6 באפריל 1997
^ עכבר העיר, פרסי הוקרה של האקדמיה לקולנוע לחיים יבין ולמערכות החדשות של ערוצי הטלוויזיה, באתר הארץ, 26 במאי 2003
אביבה קרול, ‏האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה תעניק פרס על מפעל חיים לחיים יבין, באתר גלובס, 26 במאי 2003
^ גילי איזיקוביץ, פרסי מפעל חיים של אגודת העיתונאים לרון בן ישי, חיים יבין ויוסף לפיד, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2008
^ מתן שירם, ‏אוניברסיטת בן-גוריון תעניק לחיים יבין תואר ד"ר של כבוד, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2009
^ רון מיברג, חיים יבין מוציא ספר חדש: "כתב טלוויזיה – מבוא לעיתונאות אלקטרונית", ניסיון לנסח ספר לימוד מקצועי בעברית, חדשות, 6 במאי 1993
^ יוסי שריד, "עובר מסך" מאת חיים יבין | שמאלן בעל כורחו, באתר הארץ, 2 ביוני 2010

[ליבנה-1] ¹ ² ³ ⁴ נרי ליבנה, היקה האחרון - אחרי שנים של אילוף עצמי מתקשה מר טלוויזיה ממלכתית להיות משהו אחר, חדשות, 5 בינואר 1990

[2] יהודה גורן, כאשר מכבי היפה ביקשה לרכוש את חיים יבין..., מעריב, 23 באוגוסט 1978

[3] מיכל אייזקס, חיים יבין, מנהל הטלוויזיה החדש, הודיע על מינויים חדשים בחטיבת־החדשות, כל העיר, 11 באפריל 1986

[4] חיים יבין, "עובר מסך- אוטוביוגרפיה", ידיעות ספרים, 2010

[5] כרמית ספיר ויץ, ‏40 שנה למהפך: חזרה אל מאחורי הקלעים של המשדר ההיסטורי, באתר מעריב אונליין, 18 במאי 2017

[6] אביבה קרול, ‏במקום "הערב החמישי" חמישה ערבים, באתר גלובס, 27 ביולי 1998

[7] אביבה קרול, ‏החיים חוזרים לערוץ הראשון?, באתר גלובס, 14 באפריל 1998

[8] אביבה קרול, ‏יבין מסרב לשנות את הסכם השכר שלו, באתר גלובס, 16 באוגוסט 1998
750 אלף שקל בשנה לחיים יבין, באתר וואלה, 20 באוקטובר 2004

[9] עכבר העיר, חיים יבין יודע את מלאכתו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2008

[10] יגאל מוסקו, יבין יתעד את גל העלייה - מנהל הטלוויזיה לשעבר, חיים יבין, ייצא בחודש הבא לברית־המועצות כדי להכין סדרת סרטי תעודה על "יציאת רוסיה" ועל יהדות ברית־המועצות בכלל, כל העיר, 6 באפריל 1990

[11] שאול ביבי, אני פה של האנשים, חדשות, 7 בפברואר 1993

[12] סדרה דוקומנטרית חדשה של חיים יבין - "בין המהפכים", באתר הארץ, 10 במאי 2001
רוגל אלפר, פרשנות סטנדרטית- בין המהפכים, 21:30, ערוץ 1, באתר הארץ, 11 במאי 2001

[13] רותה קופפר, המלצה יומית: חיים יבין בסדרה חדשה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008

[14] עכבר העיר, עניין בינלאומי בחיים יבין, יוצר "ארץ המתנחלים", באתר הארץ, 2 ביוני 2005

[15] אורי קליין, אירוע רב חשיבות - ארץ המתנחלים, 21:25, ערוץ 2, באתר הארץ, 29 ביוני 2005
רענן שקד, ביקורת טלוויזיה על הפרק האחרון של הסדרה "ארץ המתנחלים", באתר ynet, 29 ביוני 2005

[16] ענת באלינט, "ארץ המתנחלים" העלתה את מספר התלונות על טלעד, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2005

[17] רועי הולר, עשרות תלונות ברשות השנייה נגד חיים יבין, באתר ynet, 1 ביוני 2005

[18] הרשות השנייה: "אין מניפולציה בתוכניתו של יבין על המתנחלים", באתר הארץ, 7 ביוני 2005

[19] אהוד אשרי, סינדרום ירושלים, באתר הארץ, 7 ביוני 2005

[20] נועם יורן, ‏יבין: "אני כבר התנתקתי", באתר גלובס, 19 ביולי 2005

[21] אבנר שפירא, פרס לסדרת "ארץ המתנחלים" של חיים יבין, באתר הארץ, 8 במאי 2006

[22] אלעד בילו, עכבר העיר, חוקר צבאי: סדרה חדשה של חיים יבין תתמקד בצה"ל, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2011
ניב שטנדל, עכבר העיר, "צבא העם": השיעור בדמוקרטיה של חיים יבין, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011

[23] איתי שטרן, ג'ולי שלז וחיים יבין חוזרים לירושלים ומגלים שהעתיד מפחיד, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016
"עמדנו לקבל מכות מהחרדים, ופלסטיני החביא אותנו", באתר חדשות 13, 29 בדצמבר 2016

[24] עמית בן-ארויה, מבט שיפוטי: הסכסוך המשפטי של משפחת יבין, באתר הארץ, 7 ביולי 2010

[25] שגיא בן נון‏, עובדת רשות השידור: "חיים יבין חפן את שדיי בידיו בניגוד לרצוני", באתר וואלה, 25 בדצמבר 2016
עכבר העיר, שתי נשים: חיים יבין נגע בנו בניגוד לרצוננו, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2016

[26] חדשות 2, ‏"קיבלתי הצעה מגונה מחיים יבין", באתר ‏מאקו‏, 7 בנובמבר 2017

[27] ניר גונטז', חיים יבין, למה אתה טוען "לא היה ולא נברא"? באמת יש קנוניה נגדך?, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016

[28] ידיעות אחרונות, ‏חיים יבין דרש 1,000 דולר עבור ראיון אצל מני פאר, באתר גלובס, 6 באפריל 1997

[29] עכבר העיר, פרסי הוקרה של האקדמיה לקולנוע לחיים יבין ולמערכות החדשות של ערוצי הטלוויזיה, באתר הארץ, 26 במאי 2003
אביבה קרול, ‏האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה תעניק פרס על מפעל חיים לחיים יבין, באתר גלובס, 26 במאי 2003

[30] גילי איזיקוביץ, פרסי מפעל חיים של אגודת העיתונאים לרון בן ישי, חיים יבין ויוסף לפיד, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2008

[31] מתן שירם, ‏אוניברסיטת בן-גוריון תעניק לחיים יבין תואר ד"ר של כבוד, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2009

[32] רון מיברג, חיים יבין מוציא ספר חדש: "כתב טלוויזיה – מבוא לעיתונאות אלקטרונית", ניסיון לנסח ספר לימוד מקצועי בעברית, חדשות, 6 במאי 1993

[33] יוסי שריד, "עובר מסך" מאת חיים יבין | שמאלן בעל כורחו, באתר הארץ, 2 ביוני 2010

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]


חיים יבין באירוע לזכרה של חנה זמר בתערוכתה של זוקי קריסטל - "פנים". 3 בינואר 2013
לידה	10 בספטמבר 1932 (בן 92) ט' באלול ה'תרצ"ב רפובליקת ויימאר בויטן, רפובליקת ויימאר
כינוי	"מר טלוויזיה"
תאריך עלייה	1933
שם לידה	היינץ קלוגר
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת חיפה
תקופת הפעילות	מ-1956
עיסוק	עיתונאי, במאי טלוויזיה, מפיק טלוויזיה, עורך, קריין טלוויזיה ורדיו
מעסיק	הערוץ הראשון קול ישראל רדיו ללא הפסקה
סוג כתב	מגיש טלוויזיה
בת זוג	יוספה יבין
צאצאים	יונתן יבין, מיכאל יבין, דפנה יבין, חגי יבין
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1997)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חיים יבין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיים יבין