ארצן

ארצן
Herland
מידע כללי
מאת	שרלוט פרקינס גילמן
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	Forerunner, Pantheon Books
תאריך הוצאה	1915
סדרה
ספר קודם	Moving the Mountain
הספר הבא	With Her in Ourland
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-394-73665-5
הספרייה הלאומית	002296937

"ארצן" הוא רומן אוטופי משנת 1915, מאת הסופרת והפעילה הפמיניסטית שרלוט פרקינס גילמן. הספר מתאר חברה מבודדת ובה נשים בלבד, אשר מתרבות באמצעות רבייה א-מינית. כתוצאה מהעדר יחסי מין ויחסי כוח מגדריים, נוצר סדר חברתי אידיאלי: נעדר מלחמה, סכסוכים, וכיבוש. הספר פורסם לראשונה בפרקים בכתב העת The Forerunner, מגזין שנערך ונכתב על ידי גילמן בין 1909 ל-1916. הספר הוא הכרך השני בטרילוגיה האוטופית של גילמן; קדם לו Moving the Mountain ‏(1911), ואחריו בא, With Her in Ourland ‏ (1916). "ארצן" לא יצא לאור כספר עד 1979.

תקציר העלילה עריכה

הסיפור מסופר מנקודת המבט של ונדיק "ואן" ג'נינגס, סטודנט לסוציולוגיה, אשר יחד עם שני חברים (טרי או. ניקולסון וג'ף מרגרייב), יוצא למסע כדי לחקור את אחד האזורים האחרונים בעולם שלא נחקרו, אזור שמיקומו נותר מעורפל במהלך הספר. במהלך מסעותיהם, השלושה שומעים שמועות על ארץ שחבויה בין ההרים, המאוכלסת כולה על ידי נשים. שלושת החברים לא לגמרי מאמינים לשמועות כי הם לא מסוגלים לתאר כיצד חברה אנושית יכולה להמשיך להתרבות ללא זכרים, אך הם נרגשים מתחושת ההרפתקנות שניצתה בהם למחשבת תגלית חדשה כזו. מעבר לריגוש המדעי שלהם, הגברים גם מפתחים פנטזיות לגבי ארץ הנשים. הם מעלים השערות לגבי טבעה של חברה כזו, וכל אחד מנחש משהו שונה בהתבסס על הסטריאוטיפ הנשי החביב עליו: ג'ף חושב שנשים הן אובייקטים שנועדו לשרת ושיש להגן עליהן; טרי רואה בהן אובייקטים שמטרתן להיכבש.

שלושת הגברים יוצאים במטוס קטן לסקור את השטח, ואכן רואים סימנים של תרבות מתקדמת. הם מסיקים מהדיוק ההנדסי של הכבישים והעיבוד החקלאי המתקדם שבכל זאת ישנם בסביבה גברים.

השלושה נוחתים, ומתחילים לבדוק את השטח, בזהירות, כאשר הם משתדלים להסתתר בין עצי יער העבות המקיף את חבל הארץ. בהתחלה, אין הם מוצאים רמז לנפש חיה. אך עד מהרה, הם מגלים ששלוש נערות צופות בהם מצמרות העצים. לאחר ניסיון כושל לתפוס את הנערות בתחבולות, הגברים רודפים אחריהן לכיוון עיירה קטנה או כפר. הנשים נמלטות מהם בקלות ונעלמות בין הבתים, אשר, כפי שוואן מציין, יפים ובנויים היטב. לאחר מפגשם הראשון עם תושבות הארץ החדשה (אשר ואן מכנה "ארצן" (Herland)), הגברים מתנהלים ביתר זהירות, כשהם מבינים שהנשים שפגשו הן חזקות, זריזות, ונטולות כל פחד. אך כשהם באים אל בין הבתים, הם מוצאים עצמם מוקפים בנשות היישוב, נשים שלא ידעו כמותן: בטוחות בעצמן, אינטליגנטיות, וללא כל סימן לכניעות אל מול הגברים. הנשים מסמנות לגברים לבוא איתן, אך הם חוששים להישבות בידיהן, ומנסים להימלט. הנשים תופסות אותם בנקל, ומשקות אותם בסם הרדמה.

כשהגברים מתעוררים, הם אכן שבויים אך שלמים. הנשים מתייחסות אליהם יפה, מספקות להם ביגוד, אוכל ודיור נוח, אך לא מרשות להם להסתובב חופשיים. הן ממנות להם מורות שמלמדות אותם את השפה המקומית, ובינתיים ואן ממשיך לרשום את תצפיותיו לגבי הארץ ותושבותיה, ומציין שכל חפץ ומבנה בארצן עשוי על בסיס שני עקרונות שווים של פרגמטיזם ואסתטיקה. הנשים עצמן, הוא מציין, הן סבלניות, חכמות ובלתי-אגרסיביות. הן סקרניות לשמוע על העולם בחוץ, ושואלות את השבויים שאלות רבות. ואן מוצא את עצמו מתקשה, לעיתים קרובות, להצדיק פרקטיקות שהוא מתאר להן, כמו חליבת פרות והחזקת רכוש פרטי, כשהוא רואה את החברה האוטופית שהנשים יצרו, שהוא כל כך בלתי אלים שאפילו חתולים הפסיקו לצוד ציפורים.

ככל שעובר הזמן, הגברים, ובמיוחד טרי, מאבדים סבלנות ומתכננים בריחה. הם מייצרים מעין חבל מחומרים שהצליחו למצוא, ויוצאים בעזרתו מחלון חדרם. כשהם מגיעים למקום בו הסתירו את המטוס, הם מוצאים שהוא מכוסה ביריעת בד תפורה, מה שמעכב אותם. בינתיים, הגיעו למקום שלוש הנערות שראו ביומם הראשון בארצן, סליס, עלימה ואלדור. הם מפתחים עמן שיחה, בה הם למדים שהם נצפו כל הזמן ושהנשים צפו את ניסיון הבריחה, כאשר התוצאה הסופית היא שהם נשבים מחדש. הנשים ממשיכות להתייחס אליהם באופן ידידותי, והם לומדים שיינתן להם חופש מוגבר ברגע שילמדו את שפת הנשים ויראו שניתן לבטוח בהם. ואן מציין כי טרי במיוחד מתקשה להתמודד עם הנשים, אשר לא עונות על הציפיות שלו לגבי האופן בו נשים אמורות להיות ולהתנהג, ואילו ג'ף מוקסם לחלוטין מהנשים ומטוב ליבן.

לאט-לאט, ואן לומד פרטים נוספים על החברה הנשית, ומגלה שרוב הגברים נהרגו כאלפיים שנה קודם לכן בהתפרצות הר געש, ואלה שנשארו היו לרוב עבדים שקמו והרגו את בני בעליהם ואת כל הנשים הזקנות, כאשר בכוונתם להשתלט על הארץ ולשלוט בנשים הצעירות שנותרו בה. אך הנשים נלחמו על חירותן, והרגו את העבדים המורדים. הנשים נאלצו ללמוד להתמודד בתנאים קשים, מאחר שנותרו מעט מהן והגישה שלהן לאזורים אחרים נחסמה מהתפרצות הר הגעש. הן הבינו שהדרך היחידה לשרוד היא בשיתוף פעולה בין כל החברות בחברה החדשה. ולאחר תקופה של פחד וייאוש מכך שהן כנראה הדור האחרון של עמן, כי לא יוכלו להתרבות ללא גברים, באופן בלתי מוסבר אחת הנשים הצעירות מצאה את עצמה הרה, וצאצאותיה (כולן נקבות), הן תושבות ארצן הנוכחיות, כאשר כל אחת מהן ירשה את יכולת הרבייה הא-מינית. כתוצאה מהתפתחות זו, החלו הנשים לסגוד לאמהות, וראו בה כבוד וכן חובה חברתית. עם הזמן, פיתחו הנשים חברה יעילה המבוססת על עקרונות של שלום, ובה אין תחרותיות, פשע, או התנהגויות אנטי-סוציאליות אחרות. למעשה, המבנה החברתי של ארצן הוא של משפחה גדולה מאוחדת, בה הרכוש מוחזק בשיתוף וכולן פועלות לטובת הכלל. מבנה בלתי פורמלי ובלתי מחייב של סמכות קיים בהתבסס על ניסיון וידע, ורוב המאמץ החברתי מכוון לחינוך, התפתחות שכלית, ובריאות הילדות.

כמו שהגברים למדים על החברה הנשית, כך גם הנשים לומדות על הגברים והחברה ממנה באו. הגברים התחילו בתהליך בהנחה ברורה שכל השוואה בין "העולם המתורבת" לארצן תהיה לטובת עולם מוצאם—ארצות הברית והתרבות האירופית. אך עד מהרה ואן וג'ף מבינים שבעצם המקום שהגיעו אליו הוא סוג של גן עדן. הנשים של ארצן מזועזעות לשמע קיום עוני, מחלות, ניצול, ואלימות בעולמם של הגברים. עד כדי כך שהגברים חווים בושה ופתאום מוצאים עצמם מסתירים פרטים על טבע החברה ממנה באו. אך הנשים מצליחות לפענח את טבע החברה, ומבינות את הניצול של העולם רודף-הממון התחרותי, ובמיוחד את ניצול הנשים בו, כאשר תפקידי הרבייה והאמהות משמשים ככלי להדחת הנשים למעמד כפוף לגברים. ככל שוואן וג'ף משתתפים בחילופי הרעיונות עם הנשים, הם משוכנעים יותר ויותר לגבי טוב ארצן והחולי של החברה שלהם. טרי, לעומת זאת, מסרב לראות כל דבר טוב בארצן, חוץ מיופיין הפיזי של תושבותיה. טרי ממשיך להיות משוכנע כי נשים כפופות לגברים באופן טבעי, ולמעשה כל מאווייהן הן להישלט על ידי גברים. עצם הקיום של ארצן הוא פצע חשוף בנפשו של טרי, וככל שהוא לומד יותר, הוא מפתח טינה גדולה יותר לגבי "המצב הלא טבעי" הקיים בה.

לאחר הכרותן של נשות ארצן עם הגברים, הן מתחילות לחשוב שייתכן ותרומה גברית תיטיב עם החברה שלהן. לפיכך, שלוש הצעירות פותחות ביחסים עם שלושת הגברים, שבינתיים גם זוכים לחופש מוגבר: אלדור עם ואן, סליס עם ג'ף, ועלימה עם טרי. הזוגות הטריים חווים בעיות מיידיות—מצידן של הנשים, הן חיו אלפיים שנה ללא מעורבות גברית ואין להן שום חוויה תרבותית הקשורה לאהבה רומנטית או משגל; מהצד של הגברים, הם יוצאים מהנחה שתפקידם להיות דומיננטיים בקשר. אך הנשים הצעירות רואות את עצמן כשוות בין שווים, ולא מבינות את המצוקה שזה גורם לגברים. ג'ף, הרומנטיקן, מלא באבירות דרומית, ונוטה להאדיר את סליס כאובייקט, אך מתנשא עליה מאותה סיבה. אך הוא גם אופטימי, מכיוון שהוא המשוכנע ביותר מבין הגברים לגבי טיב המקום. טרי, לעומתו, מחזר אחרי עלימה באופן אגרסיבי, משוכנע שהיא צריכה גבר שולט, כמו שכל גבר זקוק לבת זוג נשלטת. היא מעוניינת בטרי ומוקסמת משהו, אך לא משתפת פעולה עם נקודת מבטו. טרי מתקשה להתנהל מול אישה שאינה "אישה" בעיניו, והשניים רבים תכופות. ואן ואלדור הם הזוג המצליח ביותר, מכיוון שניגשו ליחסים באופן הפרגמטי ביותר, עם מינימום דעות קדומות, והם הופכים באמת לחברים טובים ביותר ומאהבים. כל החברה של ארצן מתבוננת בעניין, כי תוצאת הניסוי יכולות להשפיע על עתיד כל החברה כולה, ולהחזיר אותן למצב של חברה "דו-מינית".

לאחר זמן מה, הגברים מתעקשים על "חתונות", אף על פי שהנשים של ארצן לא מבינות מה מטרת הטקס, והטקס עצמו לא מתואם למה שהגברים מכירים, מכיוון שאין דת בארצן, וכך הטקס נראה להם פגאני, ולא נוצרי. לאחר שנישאו, פערים בציפיות שוב סוחפים בעיות בין הזוגות. הנשים לא מבינות למה הן פתאום מצופות לחיות "חיים פרטיים" ורוצות להמשיך לחיות כחלק מהקהילה הרחבה. הן גם לא מבינות את הציפיות מצד הגברים להיות "נשיות" ו"רעיות" על פי סטנדרטים של העולם החיצון, וגם הרעיון של סקס שלא נועד לרבייה מבלבל אותן. כל אחד מהגברים מגיב אחרת לאתגרים שמתפתחים: ג'ף ממשיך להאמין בעליונותה של ארצן; ואן מתקשה וחווה תסכול, אך בסופו של דבר הוא מעריך את הקשר העמוק שנוצר בינו לבין אלדור, והוא מנסה למצוא את עמק השווה, בו תהיה גם אהבה רומנטית, אך עדיין טובת הכלל תהיה בראש מעייניהם. אלדור אכן מפתחת כלפיו אהבה רומנטית, אך רוצה להרות וללדת למען החברה. ואולם טרי לא מצליח להשתלט על זעמו מכך שעלימה מתעקשת על האוטונומיה שלה, והוא מנסה לאנוס אותה.

כתוצאה, הנשים שוב מרסנות את טרי, ומסממות אותו. הוא עומד למשפט בפניהן, והן מצוות עליו לחזור למולדתו. הגברים האחרים לא מבינים למה מתייחסות הנשים למעשיו של טרי כה בחומרה, הם רואים בזה מעשה סר טעם, אך לא פלילי. כפי שוואן מסביר לאלדור, "פשע זו מילה קשה. אחרי הכל, עלימה היא אשתו...".

ואן מבין שעליו ללוות את טרי חזרה לעולם החיצוני, ואלדור מסרבת לתת לו לעזוב בלעדיה. בינתיים, סליס מגלה שהיא בהריון, לשמחתן הרבה של תושבות ארצן, וג'ף מחליט להישאר שם עמה. טרי שמח לעזוב, ומאיים לשוב עם כוח גדול, אך בסופו של דבר מבטיח לשמור את מיקום ארצן בסוד. אלדור מבטיחה לנשים שתחזור ותדווח להן על העולם בחוץ. ואן מנסה להכין אותה למה שתמצא שם, בעולמו, אך לא מצליח לשכך את פחדיו שלו. טרי, ואן ואלדור ממריאים במטוס הקטן וטסים לכיוון העולם הסוער שם למטה.

הדמויות עריכה

עלימה: אחת משלוש הנשים הצעירות שפוגשות את החוקרים בהגיעם לארצן. עלימה נישאת לטרי, עמו יש לה יחסים סוערים, שנגמרים כאשר הוא מנסה לאנוס אותה.
סליס: אחת משלוש הצעירות שפוגשות את החוקרים ביער. היא נישאת לג'ף, זה שאוהד ביותר את ארצן מבין הגברים. היא מבולבלת מהתעקשותו של ג'ף להתייחס אליה כאילו היא חלשה ממה שהיא. היא האישה הראשונה להרות בעזרת גבר מאז נעלמו הגברים מארצן.
אלדור: הצעירה השלישית שפגשה את הגברים ביער. היא מתאהבת בוואן, המספר, ולהם גם היחסים המוצלחים ביותר מבין הזוגות. היא מסכימה לעזוב את ארצן כשוואן מרגיש מחויב ללוות את טרי, שהוגלה, ומבטיחה לנשות ארצן לדווח על העלום בחוץ.
ונדיק "ואן" ג'נינגס: אחד משלושת החוקרים שמוצאים את ארצן, שהוא גם המספר. ואן הוא סוציולוג, וגם הפילוסוף של הקבוצה, המגלה את ההבנה הגדולה ביותר מבין הגברים לגבי אופייה וטיבה של ארצן. למרות קשיי ההסתגלות שלו לחברה בה נשים הן לא "נקבות" או "המין החלש", אלא בנות אדם עצמאיות ומצליחות, הוא משוכנע שיש לעולם ממנו בא הרבה מה ללמוד מחברת הנשים.
ג'ף מרגרייב: חברו של ואן ושותפו למסע, ג'ף הוא רופא ובוטנאי, וכן ג'נטלמן דרומי מהדור הישן, הרואה בנשים אובייקטים לסגידה והגנה. רעיונות אלו מאותגרים על ידי הנשים של ארצן, וכשהוא מתאהב בסליס, הוא מתקשה להתייחס אליה כאל שווה. עם זאת, ג'ף הופך לאוהד נלהב של ארץ הנשים, ובוחר להישאר בה, במיוחד לאחר שהוא מגלה שסליס הרה.
טרי ניקולסון: טרי הוא הכוח המניע של מסע גילוי הארצות אליו יצאו השלושה, ובעל האופי הדומיננטי ביותר. הוא רואה בעצמו כובש לבבות, ומתגאה בהתמחותו בהבנת "המוח הנשי". טרי הוא שוביניסט קלאסי, הסבור כי נשים נועדו להיות כפופות לגברים, ושבסתר ליבה כל אישה מחפשת להישלט על ידי גבר. המפגש עם נשות ארצן, שכלל אינן זקוקות לגברים, מוציא אותו משיווי משקל, והוא מגיב בצורה אלימה, ומנסה לאנוס את עלימה, בת זוגו.
מואדין, סומל, וזאבה: נשים מבוגרות וחכמות, שממונות ללמד את הגברים את שפתן ואורח חייהן. מואדין אחראית על טרי, ונוהגת בו בסבלנות גדולה. טרי סבור שהוא מצליח להערים על מואדין, אך מגלה שכל הזמן היא הייתה מודעת לכל תחבולותיו, ושהיא מתייחסת אליו בסובלנות כמו לילד, ושהיא משועשעת מההתנשאות שלו עליה. סומל אחראית ללמד את ואן, ואף על פי שהוא מנסה להסתיר ממנה עובדות רבות לגבי העולם שלו, היא מצליחה לראות מבעד לעשן ומקבלת תמונה מדויקת של העולם המודרני. זאבה מלמדת את ג'ף, אשר כהרגלו מנסה לשבץ אותה בתפקיד מוכר לו, ואומר שהיא מזכירה לו את דודתו.

תמות עריכה

התמה המרכזית של "ארצן" הוא הגדרת מגדר—תפקידי מגדר, הבנייה מגדרית, וכיצד מגדר נחווה כטבעי או מובנה. הרעיון של הגדרת מגדר מתגלה כשהגברים פוגשים לראשונה את נשות ארצן. בהשוואה לנשים של העולם שלהם, הנשים של ארצן נראות להם בעלת מאפיינים גבריים: למשל, הן בעלות שיער קצר פונקציונלי, חסרות קימורים מובלטים, וחזקות פיזית. בניגוד אליהן—ג'ף מוצג כבעל מאפיינים נשיים, מכיוון שהוא מזדהה עם גישתן של הנשים של ארצן, ומגיב למצבים בהפגנות רגש, שבשלב מסוים גורמים לוואן להרגיש נבגד.

תמה מרכזית נוספת ב"ארצן" הוא אימהות. חיי החברה הכלל-נשית סובבים את תהליך גידול הילדות. הנשים אפילו פיתחו ושינו את השפה שלהן לאורך השנים כדי להקל ככל האפשר על הילדות ללמוד, וחינוך הוא אחד ההיבטים החשובים ביותר בתרבות שלהן. כל אם מרעיפה את מיטב אהבתה ואהבת הקהילה על ילדתה האחת למשך שתי שנותיה הראשונות, ולאחר מכן הילדה מועברת למתמחות בחינוך להמשך גידולה. אחד החוקרים הגברים מופתע לשמוע כי נשים מוכנות למסור את ילדותיהן לטיפולה של מישהי אחרת, אך הנשים מסבירות שהילדות הן האחריות של כל הקהילה כולה ולא רק של האם הביולוגית.^[1]

הספר מתמקד גם באינדיבידואליות נשית, כאשר לכל ילדה יש שם ייחודי לה, ואין שמות משפחה. נשות ארצן שומרות ארכיון היסטורי מפורט של השושלות שלהן, ואינן רואות צורך לתבוע בעלות הילדות שלהן על ידי החלת השמות שלהן עליהן, כפי שמקובל בחברה הגברית. הנשים מצלחות להביע אהבה גלויה ללא כפיפות והיררכיה, כולל לצאצאותיהן.

ג'ף הוא דוגמה לייצוג קול פמיניסטי על ידי גילמן. דרכו, גילמן מרעיפה שבחים על עצמאותן של הנשים של ארצן, ומעבירה ביקורת על תפקידן של נשים בזמנה שלה. דרך טרי, היא מציירת את האיום שגברים מרגישים לנוכח נשים לא-משועבדות, כאשר לעומתו הנשים הן טובות לב ובעלות מסוגלות, ואילו עובדה זו גורמת לגברים—ובמיוחד לו—להרגיש נחותים. ואן עצמו הוא הקול הרציונלי שמוצא את עמק השווה: הוא מתאר את הנשים כחכמות יותר מהגברים, ומעביר את המסרים על החברה שבנו.

הספר מדגיש את הנושא של קהילתיות ושיתוף פעולה. הנשים בארצן מצליחות לשמר זהות אינדיבידואליות תוך כדי ניהול חברה על ידי קונצנזוס וערכי טובת הכלל. הגישה שלהן לרבייה מהדהדת את גישת האאוגניקה שהייתה פופולרית בזמנה של גילמן.^[2] הנשים משביחות את הטבע סביבן כשהוא הופך למעמסה על חייהן (וכך נפטרות מחקלאות חיות), וכן משביחות את עצמן דרך העלמת שושלות של מי שנחשבות לא כשירות או אנטי-סוציאליות.

הטקסט שגילמן יצרה היה פמיניסטי במכוון, אף על פי שגישתה לא הייתה פופולרית בתקופתה. הספר כן הכה הדים בשנות ה-70 כאשר התגלה מחדש על ידי פמיניסטיות, פורסם, והפך לרב מכר. התמות של גילמון מצאו תהודה גם בפמיניזם המודרני, כמו למשל החופש מהתערבות גברית בנושאי רבייה והערכת תפקיד האמהות.^[3] עם זאת, עד כמה שהחברה בארצן היא אוטופית ומתפקדת, הגעת הגברים באופן אינהרנטי נחווה כדבר טוב, כמו רעיון החזרת החברה לרבייה מינית במקום הא-מינית, אף על פי שקודם לכן הוסבר שחוסר התלות במין ובגברים הם בין הסיבות העיקריות לפריחתה של ארצן.

בארצן, חינוך הוא ערך עליון, והוא הסיבה לשגשוגה. על חינוך אמונות הנשים החכמות והסבלניות ביותר, והחינוך המתואר מתבסס על עקרונות שיטת מונטסורי, כאשר חינוך אינו מועבר בכפייה כפי שנעשה בעולם הגברים.

במהלך הספר גילמן יוצרת היפוך מגדרי במספר דרכים. למשל, בזמן ששלושת הגברים נמצאים בשבי, השיער שלהם מתארך, דבר שבאופן סמלי (בחברה של גילמן) משייך אותם לנשיות, כאשר שיערן של הנשים בארצן הוא קצר. בנוסף, הנשים הן המלמדות והגברים הלומדים, וכן הנשים חזקות יותר פיזית מאשר הגברים.

תמות חבויות בספר כוללות גזענות ואאוגניקה. בספרה של גילמן יש רק גברים ונשים לבנים, וגילמן באופן עקבי מתייחסת לאנשים שהם פרו-מלחמה כ"פראים", התייחסות שיכולה להיחשב כגזענית. לגבי אאוגניקה, גילמן מקדמת את הרעיון שאפשר להשביח את האוכלוסייה על ידי רבייה מגמתית שתיפטר מ"פגמים", ובעולמה המדומיין רק הנשים הנעלות ביותר זוכות למתנת הרבייה.

ניתוח פמיניסטי עריכה

עיינו גם בפורטל:
	פורטל פמיניזם

"ארצן" הוא ספר משמעותי לפמיניזם במספר רבדים. אחד מהם הוא התוויית פילוסופיה כלכלית—שהורחבה בספר העיון שפרסמה גילמן מאוחר יותר, "נשים וכלכלה"—שדוחה את התלות "הבלתי טבעית" של נשים על מפרנסים גברים.^[4] רובד נוסף הוא הארת זרקור על כך שהנשים חוות לא רק חופש כלכלי אלא פריחה תרבותית וקוגניטיבית עם הסרתם של גברים מחייהן. גילמן עצמה תיארה חברה נטולת גברים כהדגמה של תמות אלו, אך הרעיון של פמיניזם בדלני, שצמח החל משנות ה-60 בגל השני של הפמיניזם, נשען על רעיונות דומים לאלו של גילמן.

כמו העולם האוטופי שדמיינה גילמן, גם זרמים רבים של פמיניזם נשענים על רעיונות של שיתופיות ואי-אלימות, אף על פי שהיעדר גזע בעולמה של גילמן אינו עולה בקנה עם אותם זרמים. ^[5] בעולם זה היא מדגישה כיצד הבדלים מגדריים הם בעיקר עניין של חיברות, ומבקרת במיוחד את נושא תפקידי המגדר בחברה, ובנישואים בפרט.^[6]

בביקורת פמיניסטית מודרנית, חוקרות מציינות שבעולמה, גילמן החליפה סוג אחד של דיכוי בסוג אחר, כאשר היא מאדירה אמהות ברמה שמכפיפה נשים אליה, ואף מתנגדת בתוקף להפלות. גישות אלה, וכן מרכוז חיי החברה סביב ילדים, עדיין קושרת נשים לתפקידים ביולוגיים ללא זכות החלטה מצידן.^[7] ^[8]

הוצאה לאור עריכה

December 1915, The Forerunner (magazine)
April 1979, United States, Pantheon Books, ISBN 0-394-73665-6 (trade paperback)
March 1986, Great Britain, The Women's Press, ISBN 0-7043-3840-8 (paperback)
May 1992, Great Britain, The Women's Press, ISBN 0-7043-3840-8 (trade paperback)
July 1992, United States, Signet Books, ISBN 0-451-52562-0 (paperback) collection: Herland and Selected Stories
September 1998, United States, Dover Publications, ISBN 0-486-40429-3 (trade paperback)
November 2001, Great Britain, The Women's Press, ISBN 0-7043-4700-8 (trade paperback)
June 2008, Canada, LibriVox, audio (MP3)
June 2008, United States, Project Gutenberg, #32, (ebook)
November 2012, Canada, Broadview Press, ISBN 9781551119878

הוצאה לאור בעברית: הוצאת אסטרולוג, שנת 2002. תרגום: הדס וייס

קישורים חיצוניים עריכה

Feminist community uses "Herland" novel as manifesto for a new society
Facebook group of over 3000 people trying to physically build Herland
Audio book of Herland can be found here(הקישור אינו פעיל)

הערות שוליים עריכה

^ Herland: the forgotten feminist classic about a civilisation without men, Lindy West, The Guardian, March 30 1015
^ Egan, Kristen R. (2011). "Conservation and Cleanliness: Racial and Environmental Purity in Ellen Richards and Charlotte Perkins Gilman". Women's Studies Quarterly. 39 (3): 77–92. נבדק ב-2017-07-01.
^ Weinbaum, Alys (2001). "Writing Feminist Genealogy: Charlotte Perkins Gilman, Racial Nationalism, and the Reproduction of Maternalist Feminism". Feminist Studies. 27: 271–302.
^ Gilman, Charlotte Perkins (1998). Women and Economics: A Study of the Economic Relation between Men and Women as a Factor in Social Evolution. Boston, MA.
^ FUSCO, KATHERINE (2009). "SYSTEMS, NOT MEN: PRODUCING PEOPLE IN CHARLOTTE PERKINS GILMAN'S "HERLAND"". Studies in the Novel. 41 (4): 418–434.
^ Gender Equality in Gilman’s Herland, AMERICAN FUTURES, February 14' 2013
^ Evans, Lynne (2014).
^ Evans, Lynne (2014). ""You See, Children Were the—the Raison D'être": The Reproductive Futurism of Charlotte Perkins Gilman's Herland". Project Muse.

[1] Herland: the forgotten feminist classic about a civilisation without men, Lindy West, The Guardian, March 30 1015

[2] Egan, Kristen R. (2011). "Conservation and Cleanliness: Racial and Environmental Purity in Ellen Richards and Charlotte Perkins Gilman". Women's Studies Quarterly. 39 (3): 77–92. נבדק ב-2017-07-01.

[3] Weinbaum, Alys (2001). "Writing Feminist Genealogy: Charlotte Perkins Gilman, Racial Nationalism, and the Reproduction of Maternalist Feminism". Feminist Studies. 27: 271–302.

[4] Gilman, Charlotte Perkins (1998). Women and Economics: A Study of the Economic Relation between Men and Women as a Factor in Social Evolution. Boston, MA.

[5] FUSCO, KATHERINE (2009). "SYSTEMS, NOT MEN: PRODUCING PEOPLE IN CHARLOTTE PERKINS GILMAN'S "HERLAND"". Studies in the Novel. 41 (4): 418–434.

[6] Gender Equality in Gilman’s Herland, AMERICAN FUTURES, February 14' 2013

[7] Evans, Lynne (2014).

[8] Evans, Lynne (2014). ""You See, Children Were the—the Raison D'être": The Reproductive Futurism of Charlotte Perkins Gilman's Herland". Project Muse.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]