ארתור דייוויס
ארתור בואן דייוויס (באנגלית: Arthur Bowen Davies; 26 בספטמבר 1862 – 24 באוקטובר 1928) היה אמן אמריקאי אוונגרדי, מחלוצי האמנות המודרנית בארצות הברית 1910–1928.[1]
 | |
| לידה |
26 בספטמבר 1862 יוטיקה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 1928 (בגיל 66) פירנצה, ממלכת איטליה |
| מקום לימודים |
ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק |
| תקופת הפעילות |
1888–1928 (כ־40 שנה) |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אסכולת אשקאן |
| יצירות ידועות |
Theatrical Scene |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדייוויס נולד באוטיקה, שבניו יורק, ב-26 בספטמבר 1862. בנם של דייוויד ופיבי דייוויס. הוא התעניין מאוד באיור כשהיה צעיר, בגיל חמש עשרה, השתתף בתערוכה גדולה בעיר הולדתו בנושא נוף אמריקאי, ובה הוצגו עבודות של ג'ורג' איננס וחברי אסכולת נהר ההדסון. לתערוכה הייתה השפעה עמוקה עליו. הוא התרשם במיוחד מהנופים הטונליסטיים של איננס. לאחר שבני משפחתו עברו להתגורר בשיקגו, דייוויס למד באקדמיה לעיצוב בשיקגו משנת 1879 עד 1882 לפני שעבר לעיר ניו יורק, שם למד בליגה לסטודנטים לאמנות. הוא עבד כמאייר מגזינים לפני שהתמסר לציור.
בשנת 1892 התחתן דייוויס עם וירג'יניה מריוותר, אחת הרופאות הראשונות של מדינת ניו יורק. משפחתה, שחשדה כי בתם עשויה להיות המפרנסת היחידה במשפחה אם היא תינשא לאמן מרושש, התעקשה כי החתן יחתום על הסכם ממון לפני הנישואין, תוך ויתור על כל טענה כספית לאשתו במקרה של גירושין. (דייוויס בסופו של דבר היה התעשר מאוד באמצעות מכירת ציוריו, אם כי סיכוייו בגיל שלושים לא נראו מעודדים.) הם נראו זוג קונבנציונלי, מלבד העובדה שדייוויס היה בעל אופי סוער. וירג'יניה בצעירותה רצחה את בעלה הראשון, בירח הדבש כשגילתה שהוא מכור לסמים ומהמר כפייתי, עובדה שהיא ומשפחתה הסתירו מדייוויס.
כאשר דייוויס נפטר ב-24 בספטמבר 1928, וירג'יניה גילתה שהוא הסתיר חיים נוספים עם אשה אחרת הידועה בציבור, עדנה ומשפחה. עדנה גילתה כי ארתור שילם לה דמי קיום על אף הצלחתו הכלכלית כאמן.
לעיתים רחוקות הוא היה מזמין מישהו לאולפן שלו, ובהמשך חייו, היה יוצא מגדרו כדי להימנע ממפגשים עם חברים ומכרים ותיקים. הסיבה להתרחקות של דייוויס נודעה לאחר מותו הפתאומי בעת חופשתו באיטליה בשנת 1928: כאמור, היו לו שתי נשים (אחת חוקית, ואחת ידועה בציבור) וילדים מכל אחת מהן, סוד שנשמר מאשתו וירג'יניה במשך עשרים וחמש שנים. עם וירג'יניה נולדו לו שני בנים, ניילס וארתור.[2]
קריירה
עריכהבתוך שנה מנישואיו, הציורים של דייוויס החלו למכור, לאט אך בהתמדה. באמריקה של סוף המאה ה-19, הוא מצא שוק לציורים העדינים של עולם הפנטזיה. הוא ביצע נסיעות קבועות לאירופה, שם התמקד באמנות ההולנדית שעזרה לו לחדד את חוש הצבע שלו ולעדן את עבודות המברשת שלו.
כשהיה בשנות הארבעים לחייו, דייוויס הוכיח באופן סופי את ערכו הכלכלי, ויוצג על ידי סוחר אמנות יוקרתי במנהטן, ויליאם מקבת, שמכר היטב את ציוריו. המוניטין שלו באותה תקופה, ועדיין בימינו, נשען על ציורי פנטזיה שהמפורסם שבהם הוא "החד קרן: אגדה, ים רגוע" (1906) באוסף המוזיאון המטרופוליטן לאומנות. בשנות העשרים קיבלו עבודותיו מחירים גבוהים מאוד והוא הוכר כאחד הציירים האמריקנים המוערכים והמצליחים ביותר.[3]
הוא היה פורה, עקבי ומיומן מאוד. טקסטים בהיסטוריה של האמנות ציטטו אותו באופן שגרתי כאחד הגדולים באמני אמריקה. אספנים חשובים כמו דאנקן פיליפס היו להוטים לקנות את הציורים האחרונים שלו, צבעי מים וציורי שמן.
דייוויס היה גם המארגן הראשי של תערוכת "הארמורי" המיתולוגית ב-1913 וחבר ב-The Eight, קבוצת ציירים שבשנת 1908 ערכו מחאה נגד נוהלי התערוכה המגבילים של האקדמיה הלאומית לעיצוב. חמישה חברי הקבוצה - רוברט אנרי (1865–1929), ג'ורג' בנג'מין לוקס (1867–1933), ויליאם גלקנס, (1870–1938), ג'ון סלואן, (1871–1951) ואברט שין (1876–1953) - היו ריאליסטים, ואילו דייוויס, מוריס פרנדרגסט (1859–1924) וארנסט לוסון (1873–1939) ציירו בסגנון אחר, פחות מציאותי.[4]
ידידו אלפרד שטיגליץ, פטרון אמנים מודרניים רבים, ראה בדייוויס מקור ידע רחב יותר על אמנות עכשווית. דייוויס שימש גם כיועץ לרבים מתושבי ניו יורק העשירים שרצו הדרכה לגבי רכישות לאוספי האמנות שלהם. שניים מאותם אספנים היו ממייסדי המוזיאון לאמנות מודרנית, שציוריו של דייוויס הפכו בסופו של דבר לחלק מרכזי במוזיאון זה.
דייוויס היה נדיב להפליא בתמיכתו באמנים עמיתים אחרים. הוא עזר לחלקם בקיום יומי ולאחרים במימון נסיעות לאירופה, נסיעות שהיו קריטיות לקידום מעמדם, כמו מרסדן הרטלי ב-1912. הוא המליץ על אמנים שבכישרונם האמין, כמו רוקוול קנט.
עם זאת דייוויס קנה לו גם אויבים. תפקידו בארגון תערוכת הארמורי, תצוגה מסיבית של אמנות מודרנית שאיימה על ריאליסטים אמריקאים כמו רוברט אנרי, מנהיג "השמונה", הראה צד כוחני לדמותו שרבים בעולם האמנות מעולם לא ראו.
יחד עם אמנים אחרים כמו וולט קון וולטר פאך, הוא הקדיש את עצמו לפרויקט האימוץ של האמנות האירופאית המודרנית כמו הקוביזם, הפוביזם ופוטוריזם. מי שלא תמך במיזם או הביע הסתייגות, כמו עמיתו המבוגר רוברט אנרי, זכו ליחס מזלזל. דייוויס חש לאיזה כיוון זורמת האמנות והפגין חוסר סובלנות למי שלא יכול היה לעמוד בקצב.
בהצהרה רשמית על קונטרס שנמכר בשיקגו בתערוכת "הארמורי" ואחר כך הודפס מחדש במגזין "האאוטלוק", דייוויס העמיד פנים כי היוזמים שהביאו את התערוכה של האמנות העכשווית הרדיקלית ביותר לארצות הברית, הציעו לאמריקנים הזדמנות לחוויית צפייה בלבד. במציאות, דייוויס, קון ופך ידעו שהפרויקט הנועז שלהם עשוי לשנות, באופן החלטי וקבוע, את הנוף התרבותי של אמריקה.
סגנון
עריכהארתור דייוויס הוא אנומליה בתולדות האמנות האמריקאית, אמן שניתן לתאר את עבודתו הלירית כמאופקת ושמרנית אך טעמו היה מתקדם ופתוח לניסויים יותר מכל אחד אחר בתקופתו. מעורבותו בתערוכת "הארמורי" והחשיפה הממושכת למודרניזם האירופי שינו את השקפתו לחלוטין. עבודתו ניסתה למזג צבע חזק יותר ותחושה מבנית וקוביסטית ועיסוק מתמשך בגוף הנשי, בתנועה עדינה, ובתפיסה רומנטית במהותה.[5]
עד שנת 1918, דייוויס חזר, לסגנונו הקודם. נראה כי ראה את התגובות המעורבות (ולעיתים שליליות מאוד) לנסיונותיו המודרניסטים יותר, וכך "חזר לסגנון הקודם שלו, זה שהביא לו שבחים ושגשוג." סגנון מסורתי, בעל חזון, פנטזיות אגדתיות. עם זאת נותר תומך במודרניזם.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ארתור דייוויס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Arthur Bowen Davies Online, www.artcyclopedia.com (ארכיון)
- ^ Perlman, Bennard B. The Lives, Loves, and Art of Arthur B. Davies. Albany: State University of New York Press, 1998.
- ^ Burroughs, A. "The Art of Arthur B. Davies". Print Connoisseur (January 1923), p. 196.
- ^ Kennedy, Elizabeth (ed.). The Eight and American Modernisms. Chicago: University of Chicago Press, 2009.
- ^ Arthur Bowen Davies exhibition catalogs, libmma.contentdm.oclc.org(הקישור אינו פעיל)