אתרחסיס

אַתְרַחַסִס (Atra-hasis) הוא שמה של הדמות הראשית מתוך האפוס המסופוטמי על בריאת האדם והמבול אשר נכתב על שלושה לוחות בתקופה הבבלית העתיקה (במאה 18-17 לפנה"ס). משמעות שמו באכדית היא 'חכם מאוד'. האפוס מתחיל אחרי בריאת העולם, ומספר על בריאת האדם והמבול. באפוס מסופר שאתרחסיס ומשפחתו היו הניצולים היחידים מהמבול הקטלני.

עלילה עריכה

אחרי 40 שנה של עבודה קשה האלים הזוטרים, שעבדו את הארץ שעליה מלך האל אנליל, התמרדו. במקום להעניש אותם, האל אנכי (אל המים והחוכמה) הציע פתרון ליצור את בני האדם שיעבדו במקום האלים. האלה ממי (Mami) מקבלת את המשימה, ומערבבת צלמיות חרס עם בשר ודם של האל גשטו(אנ') ('אוזן' או 'חוכמה') שנרצח.

במהלך 1200 שנה בני האדם התרבו ונוצרה התפוצצות אוכלוסין. בשל התפוצצות האוכלוסין והרעש, אנליל מצווה על מגפות. אנכי עוזר לאתרחסיס ואומר לו להביא מנחה לאל המגפה נַמְתָר ולא לעבוד את שאר האלים עד שתעבור המגפה, מה שאכן מעביר את הצרה. לאחר 1200 שנה נוספות, התהליך חוזר על עצמו, אנכי מצווה על רעב ובצורת ואנכי אומר לאתרחסיס איך להנצל מהצרה על ידי הגשת מנחה לאדד. לאחר עוד 1200 שנה, כאשר התהליך חוזר בפעם השלישית, אנליל מצווה בצורת קשה אף יותר, אך גם אז אנכי עזר לבני האדם והם ניצלו. לבסוף אנליל מצווה להביא מבול על העולם ומשביע את כל האלים לא להזהיר את בני-האדם ולא לעזור להם. אנכי לא יכול להזהיר את אתרחסיס, אף על פי שהוא רוצה לעשות זאת. כדי להתגבר על מכשול זה, מספר אנכי לקירות הסוכה את העתיד להתרחש. אתרחסיס מקשיב לנאמר ובונה תיבה.^[1]

אחרי שבעה ימים תם המבול, ואתרחסיס יוצא מהתיבה ומקריב קורבן לאלים, שכבר היו רעבים וצמאים, כי אחרי שכל בני-האנוש מתו, אף אחד לא האכיל את האלים. כדי למנוע את הישנות המצב שהיה לפני המבול קובעים אנכי ונינתו שמעתה והלאה שליש מהנשים לא ילדו, ויהיו גם נזירות שייאסר עליהן ללדת.

משמעות האפוס עריכה

החלקים החשובים בסיפור הם: סיבת בריאת האדם, וסיבת הבאת המבול, שלפי האלים, אחד גרם לשני.

בריאת האדם עריכה

בְּאֶחָד בַּחֹדֶשׁ, בַּשִּבְעָה וּבַחֲמִישָּׁה-עָשָׂר,

טָהֳרָה אֲכוֹנן, רַחְצָה;

אֵל אֶחָד יִטְבְּחוּ-נָא,

וְיִטָּהֲרוּ הָאֵלִים בִּטְבִילָה.

בִּבְשָׂרוֹ וּבְדָמוֹ

נִנְתוּ לוּ תִּבְלֹל טִיט,

הָאֱל הֵלָּז וְהָאָדָם לוּ יִתְבּוֹלְלוּ

יַחְדָּו בַּטִיט.

עַד אַחֲרִית הַיָמִים '(הַלְמוּת) הַתֹּף' לוּ נִשְׁמַע,

מִבְּשַׂר הָאֵל - רוּחַ לוּ תְּהִי,

אוֹת הוּא לַחַי - יוֹדִיעֶנּוּ,

לְמַעַן לֹא יִשָּׁכַח - רוּחַ לוּ תְּהִי!^[2]

המבול עריכה

הַיּוֹם שִׁנָּה פָּנָיו,

שָׁאַג אַדַד בַּעֲנָנִים.

(...)

בָּקַע מַבּוּל [בְּכָל עֱזוּזוֹ],

כְּמוֹ קְרָב - עַל בְּנֵי-אֱנוֹשׁ בָּאָה מְשׁוֹאָה.

לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת אָחִיו,

לֹא יַכִּיר (אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ) בְּפִי-שַׁחַת.

הַמַבּוּל כְּמוֹ פַּר יִגְעֶה,

כְּמוֹ עַיִט צוֹוֵחַ,

יֵילִילוּ הָרוּחוֹת,

עָבְתָה הָעֲלָטָה, שֶׁמֶשׁ - אַיִן,

הָאֲנָשִׁים [נִסְחֲפוּ בַּמַיִם] כְּמוֹ זְבוּבִים,

[... רַעַם] הַמַּבּוּל.^[3]

סיפורי מבול אחרים בתרבות המסופוטמית עריכה

באפוס של גלגמש, לוח 11, סיפורו של אוּתְנַפִּישְׁתִים ('מצא/מצאתי חיים') דומה מאוד לאתרחסיס.^[4]
סיפור שומרי: גיבור המבול השומרי זֶיאוּסוּדְרַה (Ziusudra).^[5]^[6]
גם ברוסוס כתב על המבול המסופוטמי.^[7]

קישורים למבול אוניברסלי עריכה

ערך מורחב – מיתוסים של מבול

בתרבויות שונות בעולם מצויים סיפורי מבול, כמו הסיפור של תיבת נח מהתנ"ך.^[8]

עם זאת, יש חוקרים הסוברים שהשוואה בין הסיפורים מעלה הבדל מהותי: בעוד בסיפורו של אתרחסיס המבול נובע מתועלתם ונוחותם של האלים ששנתם מופרעת, המבול המקראי מתואר כעונש על שחיתותה המוסרית של האנושות.^[9] גם סיבת ההצלה שונה. אתרחסיס ניצל בזכות ידידותו עם האל אנכי, וכן ממניע תועלתני, כפי שאנכי מסביר בסוף הסיפור, ואילו נוח ניצל בזכות מעלתו המוסרית.^[10] גם ההסבר המקראי לעבודה הקשה ולסבל האנושי מעלה פער משמעותי: באפוס המסופוטמי העבודה הקשה היא גזירת גורל הנובעת מטבע העולם, ואף האלים כפופים לה, והאדם נועד מבריאתו לסבול במקומם. בתנ"ך לעומת זאת, האדם נידון לעבודה קשה רק באשמת חטאו בסיפור גן עדן.^[11]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

ש. שפרה, יעקב קליין, בימים ברחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, הוצאה עם עובד, 1996.
א. גבאי, המיתולוגיה הבבלית, מפה הוצאה לאור, 2003.
.Lambert and Millard, Atrahasis: The Babylonian Story of the Flood, Oxford, 1969

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא אתרחסיס בוויקישיתוף

Cuneiform tablet with the Atrahasis Epic באתר המוזיאון הבריטי

הערות שוליים עריכה

^ ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתלוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב: עם עובד, 1996, עמ' 102-121
^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, הוצאת עם עובד, 1996, 97-98.
^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים ברחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, הוצאה עם עובד, 1996, 123-124.
^ http://www.ancienttexts.org/library/mesopotamian/gilgamesh/tab11.htm
^ M. Civil, in: W.G. Lambert and A.R. Millard, Atrahasis: The Babylonian Story of the Flood, Oxford, 1969, 138-145.
^ R.M. Best, Noah's Ark And the Ziusudra Epic, Fort Myers, Enlil Press, 1999.
^ W.G. Lambert and A.R. Millard, Atrahasis: The Babylonian Story of the Flood, Oxford, 1969, 135-137.
^ A. Dundes, The Flood Myth, Berkeley/Los Angeles/London, University of California Press, 1988.
^ "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". (בראשית ו יב-יג).
^ "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה: כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז א)
^ "וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". (בראשית ג יז-יט).

[1] ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתלוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב: עם עובד, 1996, עמ' 102-121

[2] ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, הוצאת עם עובד, 1996, 97-98.

[3] ש. שפרה, יעקב קליין, בימים ברחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, הוצאה עם עובד, 1996, 123-124.

[4] ttp://www.ancienttexts.org/library/mesopotamian/gilgamesh/tab11.htm

[5] M. Civil, in: W.G. Lambert and A.R. Millard, Atrahasis: The Babylonian Story of the Flood, Oxford, 1969, 138-145.

[6] R.M. Best, Noah's Ark And the Ziusudra Epic, Fort Myers, Enlil Press, 1999.

[7] W.G. Lambert and A.R. Millard, Atrahasis: The Babylonian Story of the Flood, Oxford, 1969, 135-137.

[8] A. Dundes, The Flood Myth, Berkeley/Los Angeles/London, University of California Press, 1988.

[9] "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". (בראשית ו יב-יג).

[10] "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה: כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז א)

[11] "וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". (בראשית ג יז-יט).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]