בגד ים הוא בגד שנוהגים ללבוש בעת השהייה והרחצה בים או בבריכת שחייה.

ציור בסגנון אנימה של ילדים בבגדי ים וכובעי ים
זוג בבגדי ים בחוף בונדי בסידני, אוסטרליה
גבר בבגד ים
אישה בבגד ים ביקיני

מטרה עריכה

בגד הים מיועד לכסוי האזורים האינטימיים של הגברים והנשים. בגדי ים של גברים הם בדרך כלל מכנסים קצרים, או בגדי ים כדוגמת ספידו (בגד ים קצר ביותר וצמוד) העשויים מחומרים המותאמים למטרה זו. בגדי ים של נשים הם בדרך כלל בגדי ים מלאים או בגדי ים בשני חלקים המכונה ביקיני.

בגדי ים המיועדים לשחייה תחרותית מיועדים להקטין את החיכוך בין העור והמים.

בחופי הרחצה יש המעדיפים להתרחץ בבגדים מלאים ויש רבים המתרחצים בלובשם חולצת טי על מנת להתגונן מקרני השמש.

היסטוריה עריכה

העת העתיקה עריכה

בעת העתיקה השוחים בים ובבריכות והרוחצים בבריכות שחייה ובמרחצאות היו לרוב בעירום מלא. ברומא העתיקה, כפי שניתן ללמוד מציורי קיר שהתגלו בפומפיי, נהגו נשים ללבוש בגדי ים בשני חלקים, הדומים לבגד הים מסוג ביקיני שהפכו נפוצים החל מ-1960. בתקופה שלאחר נפילת האימפריה הרומית ובימי הביניים פסק הנוהג של רחצה בבגדי ים, ותושבי אירופה רחצו בעירום או בבגדיהם. בתרבויות מזרחיות נהגו לרחוץ בבגדים, אולם ביפן לבשו הגברים המתרחצים בגד הדומה לבגד הים המודרני הנקרא פונדושי.

המאה ה-18 עריכה

החל מהמאה ה-18 החלה תרבות התיירות האירופאית להשפיע גם על לבוש הרחצה. בתקופה זו התפתחו חופי הרחצה כאתרי נופש ופנאי. הנשים שהגיעו לחופים לבשו "בגדי רחצה" שמטרתם הייתה לשמור על צניעותן של המתרחצות. גלימות אלה נתפרו כך שלא יהפכו שקופות כשהן רטובות, וכן הוכנסו משקולות לתפרים התחתונים של השמלות על מנת שהשמלות לא יצופו במים.

בגדי הגברים באותה עת היו בגדי צמר בעלי שרוולים ארוכים בידיים וברגליים, הדומים מאוד בצורתם לחליפות הצלילה של ימינו.

המאה ה-19 עריכה

במהלך המאה ה-19 נשים החלו ללבוש בגדי ים המורכבים משני חלקים - גלימה שכיסתה את גופן מהכתפיים ועד הברכיים, ומכנסיים שכיסו את הרגליים עד כפות הרגליים.

בעידן הוויקטוריאני, שבו היו חופי הרחצה פופולריים ביותר, ובשל האווירה הצנועה ששררה אז, נחשבה שחייה בגוף חשוף לבלתי צנועה, ובגדי ים מלאים ואף קרונות רחצה היו נפוצים.

המאה ה-20 עריכה

בשנת 1907 ביקרה השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן בארצות הברית, והופיעה כ"רקדנית תת-מימית" - במופע של שחייה אומנותית שבו צללה לתוך אקווריום מזכוכית. בגדי הים שלה היו בגדי גוף מלאים, אולם היו לה שרוולים קצרים ובמהלך הרחצה ראו את רגליה. קלרמן נעצרה על "התנהגות בלתי הולמת" ונאלצה לשנות את בגד הים שלה לכזה הכולל כיסוי מלא של הידיים והרגלים וצווארון.

בעקבות אירוע זה החלו בגדי הים להיות פחות ופחות שמרניים - קודם הופיעו בגדי ים לנשים עם שרוולים קצרים ובהמשך בגדי ים המגיעים עד הקרסוליים.

בשל העובדה שבגדי הים חשפו את גוף האדם, ונלבשו לרוב על ידי שחיינים, הפכו בגדים אלה לחלק בלתי נפרד מעולם האופנה, והופיעו בצילומי האופנה, תצוגות האופנה ועיתוני אופנה רבים (ואף החלו לצאת עיתוני אופנה ייעודיים לבגדי ים).

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ללבוש בגדי ים מסוג ביקיני. בגדי ים אלו החלו להתפתח מבגדי הים המלאים של שנות ה-20. בתחילה היה מרווח צר באזור הבטן ובהמשך המרווח גדל והלך.

עד שנות ה-50, מטעמי צניעות, חלקו התחתון של הביקיני היה גבוה מספיק על מנת להסתיר את הטבור. רק בשנות ה-60 החל החלק התחתון לקטון עד שכיסה רק את אזור אברי המין.

המונוקיני שהופיע בשנות ה-60 הוא גרסה של הביקיני בלי החלק העליון. בגד ים זה, שעוצב על ידי רודי גרנרייך, לא זכה להצלחה מסחרית.

בשנות ה-80 הופיעו בגדי ים מסוג חוטיני ו"טנגה" בברזיל - בגדי ים אלה התפתחו בהשראת בגדי היומיום של השבטים האינדיאנים של אזור האמזונאס.

בעוד שבמדינות אירופה ואמריקה גדלה הפופולריות של בגדי הים החשופים וחופי נודיסטים הפכו פופולריים, במדינות מוסלמיות עדיין מקובלת שחייה בלבוש מלא.

בדומה לבגדי הים של הנשים, גם בגדי הים של הגברים הלכו וקטנו מבגדי גוף מלאים ועד הספידו הדומה לחלקו התחתון של הביקיני. החל משנות ה-90 החלו בגדי ים מלאים יותר לשוב לאופנה, ובסוף המאה ה-20 בגדי ים הדומים למכנסיים קצרים או מכנסיים המגיעים עד הברכיים הם הפופולריים ביותר.

תמונות בגדי ים במשך ההיסטוריה עריכה

עיצוב בגדי ים עריכה

עיצוב בגדי ים הוא התמחות בתוך ענף עיצוב האופנה. מספר בעלי מקצוע נוטלים חלק בתהליך של עיצוב וייצור בגדי ים :

  • מעצבי בגדי הים, שתפקידם הוא לחפש ולזהות את הטרנדים החדשים בעולם האופנה, לבחור את שילובי הצבעים, הטקסטורות והבדים שיתאימו לדגם ולגזרה, ויגבשו רעיון עיצובי שלם, חדשני ומקורי. מעצב טוב של בגדי ים ידע לספר סיפור מקורי שיימכר במחיר רווחי ובכמויות גדולות[1].
  • התדמיתנים, שמתמחים בבניית הגזרות שיתאימו לקונספט שבנו מעצבי בגדי הים. בדומה לעולם עיצוב האופנה, גם התדמיתנות מתחלקת להתמחויות שונות: בגדי נשים, ילדים, גברים, בגדי ים וכו׳. התדמן יבנה גזרה לפי הסקיצה שגיבשו המעצבים במידת בסיס, על פי מתיחות הבדים השונים שבהם נעשה שימוש בתחום בגדי הים. בהמשך התהליך, התדמנים יהיו אחראים להגדיל ולהקטין את הגזרה ממידת הבסיס שלה, לשלל המידות השונות בקולקציה[2].
  • התופרים, שתפקידם לייצר דגם ראשון תפור במידת בסיס לקראת סיבוב מדידות ראשון על דוגמנית, ולאחר מכן לתקן את הנדרש בגזרה.

סגנונות בגדי ים עריכה

בגדי ים יוניסקס עריכה

בגדי ים לנשים עריכה

שם תמונה תיאור
בגד ים מלא   עשוי חלק אחד ומכסה את הגוף מהחזה ועד המפשעה.
ביקיני   מורכב משני חלקים- האחד מכסה את החזה, והאחר את המפשעה והישבן.
בגד ים גיטרה (מונוקיני)   מלפנים נראה כמו בגד ים מלא, אולם מאחור נראה כמו ביקיני.
בגד ים שני חלקים (טנקיני)   בגד ים המורכב משני חלקים, כך שהחלק העליון מכסה את הגוף מהחזה ועד הטבור,

ואילו החלק השני מכסה את המפשעה והעכוז. בגד הים מעוצב בצורה כזו שקיים רווח בין החלק העליון לזה התחתון, אולם הוא קטן ביותר.

בורקיני   בגד ים המכסה את כל הגוף פרט לפנים.

בגדי ים לגברים עריכה

שם תמונה תיאור
מכנסי רחצה   בגד ים הדומה למכנסיים קצרים.
בגד ים דמוי תחתונים   בגד ים הנראה כזוג תחתונים. לעיתים קרוי "ספידו", על שם אחת החברות המייצרות אותו.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דלית כרמי, ״בואו נדבר על... קולקציה וייצור דגמים!״, באתר סטודיו דלית כרמי לעיצוב בגדי ים
  2. ^ דלית כרמי, ״בואו נדבר על... תדמנות!״, באתר סטודיו דלית כרמי לעיצוב בגדי ים