פאניקה מוסרית
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון בעייתי. | |
פאניקה מוסרית היא תופעה סוציולוגית שבה עסק החוקר הבריטי סטנלי כהן, ואותה תיאר לראשונה בספרו Folk Devils and Moral Panics [1].
על פי כהן, מדובר בפאניקה רחבת היקף אשר מתפשטת בחברה, ולפיה קיימת בעיה מוסרית אשר עלולה לאיים על המוסר הקולקטיבי. הבעיה מוצגת, לעיתים תוך שימוש בדמגוגיה או דמוניזציה, על ידי אמצעי תקשורת מסורתיים או אחרים, כמו גם לעיתים על ידי בעלי אינטרס שונים (אותם מכנה כהן "יזמים מוסריים") והטיפול בה מועלה על ידם לראש סדר העדיפויות. הפאניקה יכולה להתרחש הן עקב תופעה חדשה, או תופעה קיימת אשר אירוע מסוים שקשור בה הצית את אמצעי התקשורת, לדוגמה הטפה נגד אלכוהוליזם בעקבות תאונת דרכים קטלנית שבה היו מעורבים נהגים שיכורים.
כהן טוען כי לעיתים ניתן להבחין בגורמים אשר יוזמים תופעה זו כדי לצבור רווח אישי כלשהו בעקבות הפאניקה. מנגד, לעיתים ה"יזמים מוסריים" מאמינים באופן שלם ולא ציני בהצדקה המוסרית לפאניקה[2].
התאוריה מסבירה כי לא אחת, הבעיה המוסרית מדווחת בצורה שאינה פרופורציונלית לממדיה המציאותיים של הבעיה, ולעיתים אף מוצגים נתונים מוגזמים כדי להגדיל את הפאניקה המוסרית שמתפשטת בחברה[3].
מאפייני הפאניקה המוסרית עריכה
- דאגה רחבת היקף בקרב כלל שכבות האוכלוסייה.
- תחושת עוינות כלפי קבוצות נון-קונפורמיסטיות.
- תפיסה מוגזמת של ממדי האיום.
- מעורבות של שומרי הסף המוסריים (עורכי עיתון, אנשי דת, פוליטיקאים) וסימונם של התופעה כ"איום על החברה"[4].
- תופעה בלתי יציבה שאינה ניתנת לחיזוי - הפאניקה יכולה להוביל לקמפיינים חברתיים או מהלכים חקיקתיים נרחבים, או להיעלם כלעומת שבאה.
כאמור, כהן טוען כי את הפאניקה יוצרים יזמים מוסריים. הוא ממיין אותם לשלושה סוגים - ה"המון" (האזרחים הפשוטים), ה"אליטה" (בעלי הממון והשררה) וקבוצות אינטרס. בנוסף מחלק כהן את היזמים המוסריים לקבוצות מוגדרות נוספות: יזמים מוסריים פוליטיים, יזמים מוסריים מוסדיים, יזמים מוסריים עסקיים ועוד. כל אלו יכולים להיות בעלי אינטרס משל עצמם - היזמים המוסריים הפוליטיים רוצים לשכנע את הציבור כי יש צורך להגדיל את כוחם הפוליטי כדי לפתור בעיה המוסרית; היזמים המוסריים המוסדיים יכולים ליצור את הפאניקה כדי לדרוש הגדלה של התקציבים (לדוגמה: יצירת פאניקה מוסרית בנושא שימוש בסמים בקרב בני נוער, כדי להגדיל את התקציבים לגופי האכיפה המטפלים בבני נוער שמשתמשים בסמים) ואו להתיר להם מעשים כלשהם בנושא; היזמים המוסריים העסקיים יכולים להשתמש בפאניקה כדי לקדם את עסקיהם ולהעלות את מכירותיהם.
רדיפות עריכה
כתוצאה מהפאניקה המוסרית לא אחת מוצאים עצמם אישים או קבוצות, לרוב מיעוט, נרדפים על ידי הממסד או ההמון. כדוגמה לכך מביאים סוציולוגים כמו סטנלי כהן ונחמן בן-יהודה את התופעה של ציד מכשפות[5], שבעקבותיה הוצאו להורג אישים אשר נחשדו בכפירה או במעשי כישוף.
גם מדענים אשר יצאו כנגד הסבריה של הכנסייה הקתולית לתופעות פיזיקליות, כגון גלילאו גליליי, אשר תמך בתאוריית המודל ההליוצנטרי לפיו כוכבי הלכת סובבים את השמש, ונדרש על ידי הכנסייה לחזור בו מדבריו, בהם ראו ככפירה.
לפי תאוריה זו, ניתן לראות גם את האנטישמיות לאורך ההיסטוריה, כפאניקה מוסרית (מצד הלא-יהודים) אשר התעוררה לא אחת כאשר נדרש שעיר לעזאזל או בעקבות פיתוחן של תורות גזעניות. מקרים מודרניים יותר כוללים את המקארתיזם, ויש הרואים גם בטענת המצאות נשק להשמדה המונית בעיראק, אשר הובילה למלחמת עיראק והתבררה כלא נכונה, בניסיון מצד מנהיגי ארצות הברית ליצור פאניקה מוסרית[דרוש מקור].
טיעונים נגד התאוריה עריכה
קיימים מגוון טיעונים נגד חלקים בתיאוריה[6] [7]:
- הקהל - בתיאוריה הקהל סביל וסופג את הערכים המועברים אליו בלי חשיבה. הביקורת תוקפת את מבנה הקהל ואת צורת המדידה של השפעת המסר עליו.
- המסר - אמצעי התקשורת מגוונים באופנים בהם מסרים מועברים. הביקורת נוגעת בפרקטיקות עיתונאיות ובאופני היצירה שלהם במדיה חדשים[8].
- ההגדרה המוסרית - השימוש במילה "מוסרי" בשם התיאוריה מרמז כי לפעולה יש גוון אתי החושף את הציבור לרגישות מטעמים פוליטיים. הביקורת טוענת כי החלוקה של האירועים למוסריים היא פן בבנייה נרטיבית של סיפורים ולא בהכרח נוגעת למוסר חברתי או קולקטיבי[9][10].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "פניקה מוסרית", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- יעקב הכט, סיכון ופאניקה ערכית ברשת, באתר איגוד האינטרנט הישראלי
הערות שוליים עריכה
- ^ Stanley Cohen, Folk Devils and Moral Panics, London: MacGibbon and Kee, 1972
- ^ בן יהודה, נחמן (1982): "מדיניות חברתית בנושא התמודדות עם תופעת השימוש לרעה בסמים: סקירת מודל וניתוח סוציולוגי השוואתי". עבריינות וסטייה חברתית, חוברת 1–2, עמ' 43-7
- ^ ניתן לראות לדוגמה במאמר פאניקה מוסרית מאת פקד הילה בן-ברוך בבטאון משטרת ישראל "מראות המשטרה" השוואה בין רמות הפשע הנמוכות בישראל לעומת ניו יורק לתחושת הביטחון הנמוכה אף היא של אזרחי ישראל לעומת תושבי ניו יורק; הבדל שנוצר, לטענת בן-ברוך, בעקבות הסיקור התקשורתי.
- ^ Iwona Zielińska, Barbara Pasamonik, Polarizing Moral Panics: A Theory and Its Application to the Refugee Crisis in Poland, Deviant Behavior 43, 2021-11-13, עמ' 1543–1557 doi: 10.1080/01639625.2021.2002672
- ^ Nachman Ben-Yehuda, The European Witch Craze of the 14th-17th Centuries - A Sociologist's Perspective, American Journal of Sociology 86 (1), 1980, עמ' 31-1
- ^ Martin Innes, Book Review: A short history of the idea of moral panic, Crime, Media, Culture: An International Journal 1, 2005-03, עמ' 106–111 doi: 10.1177/1741659005050263
- ^ Sean Patrick Hier, Moral Panic and the Politics of Anxiety, Routledge, 2011, ISBN 978-0-415-55556-2. (באנגלית)
- ^ Chris Ingraham, Joshua Reeves, New media, new panics, Critical Studies in Media Communication 33, 2016-10-19, עמ' 455–467 doi: 10.1080/15295036.2016.1227863
- ^ Steve Hall, Theorizing crime & deviance: a new perspective, Los Angeles: SAGE, 2012, ISBN 978-1-84860-672-2
- ^ Yvonne Jewkes, Media and crime, 2. ed, Los Angeles, Calif.: SAGE, 2011, Key approaches to criminology, ISBN 978-1-84860-703-3