סטנלי כהן (סוציולוג)

סטנלי (סטן) כהן (23 בפברואר 1942 – 7 בינואר 2013) היה פרופסור לסוציולוגיה ולקרימינולוגיה שפעל באנגליה ובישראל. בישראל, עמד בראש המכון לקרימינולוגיה/הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנות ה-80 וה-90.

כהן תרם לפיתוח המושג פאניקה מוסרית.

ביוגרפיה עריכה

כהן נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. אביו היה ממוצא יהודי-ליטאי. כהן גדל ביוהנסבורג בימי משטר האפרטהייד וקיבל, בנוסף לחינוך הכללי, גם חינוך ציוני. הוא למד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית וסוציולוגיה באוניברסיטת ויטווטרסראנד. ב-1963 נסע לאנגליה ולמד לדוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). ב-1967 קיבל מינוי כמרצה באוניברסיטת דרהאם, וב-1972 עבר לאוניברסיטת אקסטר.

בשנת 1980 עלה עם משפחתו לישראל, התגורר בשכונת המושבה היוונית בירושלים ולימד באוניברסיטה העברית. בתקופה זו גילה התעניינות רבה בסכסוך הישראלי-ערבי. בשנת 1996 חזר לאנגליה, לאחר שאובחן כחולה פרקינסון, ולימד בבית הספר לכלכלה של לונדון עד לפרישתו לגמלאות. בשנת 1998 נבחר כחבר באקדמיה הבריטית^[1]. במהלך כל חייו, גילה כהן התעניינות בהפרות של זכויות האדם, בהתבסס על תצפיותיו בנושא זה, בדרום- אפריקה, בבריטניה ובישראל.

כהן היה פעיל בשנות ה-70 גם בפיתוח חומרי למידה עבור האוניברסיטה הפתוחה באנגליה. אחת מתלמידותיו באוניברסיטה העברית, מימי אייזנשטדט, שכתבה בהדרכתו עבודת מ.א^[2], התמנתה לימים כנשיאת האוניברסיטה הפתוחה בישראל. תלמידות נוספות שלו, שכתבו בהדרכתו עבודות דוקטורט, מלמדות באוניברסיטאות ישראליות: נדירה שלהוב-קיבורקיאן^[3] ואלינה לאור קורן^[4].

כהן היה נשוי לרות, ולו שתי בנות: יהודית (ג'ודית) וג'סיקה (מתרגמת מעברית לאנגלית, תרגמה בין היתר את ספרו של דויד גרוסמן, סוס אחד נכנס לבר עליו זכתה ביחד עם גרוסמן בפרס בוקר היוקרתי).

מושג הפאניקה המוסרית עריכה

מחקרו של כהן על תרומת התגובה של אמצעי התקשורת להבניה של תופעות סוטות, נחשב בעיני מדעני חברה רבים כתרומתו התאורטית החשובה ביותר של כהן לתאוריה של הסטייה החברתית. בשנת 1964, כשכהן היה דוקטורנט צעיר באנגליה, הוא צפה בהתנגשויות בין שתי קבוצות צעירים של מודס ורוקרס (אנ'), בעיירה קלקטון (אנ') באזור החוף של דרום-אנגליה. להתרשמותו של כהן, היה מדובר בקטטות שגרתיות בין צעירים, אך הדיווחים בעיתונות היו סנסציוניים ומנופחים לדעתו. כהן בדק באופן קפדני את הראיות העיתונאיות, את הדיווחים מבית המשפט, ואת דוחות המעצרים, והצליח להראות שההתפרעויות שעליהן דיווחה התקשורת, היו למעשה מינוריות למדי. כהן טען שדיווחי התקשורת יצרו תחושת סכנה ואווירה של פחד כאילו כללי המוסר של החברה נמצאים בסכנה. התקשורת, בדיווחיה, גרמה להבנייה חברתית של צורות חדשות של תרבויות-נוער שונות, ולא רק דיווחה עליהן. הניסיונות לפקח על צעירים בבריטניה של שנות ה-60, רק גרמו לכך שהן נעשו פופולריות יותר. התהליך של תיוג חברי קבוצה כ'אויבי העם' בניסיון לפגוע במעמדם רק השיג תוצאות הפוכות. הסיקור התקשורתי המופרז היה חלק מפאניקה מוסרית - מושג שמשמש מאז במדעי החברה לתיאור תגובת-יתר חברתית כלפי קבוצה חברתית מסוימת, או כלפי סוג מיוחד של התנהגות שנתפש כסוטה^[5]^[6].

מחקריו עם לורי טיילור עריכה

כהן שיתף פעולה, בשנות ה-70, בפרויקט מחקרי שנערך בבית הסוהר של דרהאם, עם הסוציולוג הבריטי לורי טיילור (אנ') מאוניברסיטת יורק. שיתוף הפעולה ביניהם הניב שלושה ספרים: "הישרדות פסיכולוגית"^[7], "ניסיונות בריחה"^[8] ו"סודות הכלא".

התנגדות לפיקוח חברתי מיותר ותמיכה בגישת האנטי-פסיכיאטריה עריכה

כהן הושפע, בהיותו דוקטורנט בבית הספר לכלכלה של לונדון, ממחאות הסטודנטים של 1968 (אנ'), ומהביקורות של גישת אנטי-פסיכיאטריה לגבי עודף הפיקוח החברתי המופעל על ידי גורמי הטיפול למיניהם. בקורתו בתחומים אלו מסוכמת בספרו "דימויים של פיקוח חברתי"^[9]. בספר, הוא מדמה את הפיקוח החברתי והמקצועות הטיפוליים לרשת דייגים. לטענתו, רשת זו של פיקוח חברתי הולכת וגדלה עם הזמן, ובמקביל - צפיפותם של חוטי רשת-הפיקוח הולכת וגדלה, כך שפחות ופחות "דגים" יכולים לחמוק מלהיתפס ברשת. מסקנתו: יש להתנגד לתהליך המביא יותר ויותר אנשים להכניס לטיפול קטגוריות שלמות של אנשים אחרים באוכלוסייה.

מצבים של הכחשה עריכה

בספרו האחרון^[10], ניתח כהן מצבים פסיכולוגיים ופוליטיים שבהם בני אדם מכחישים את המציאות הלא-נעימה, או מתעלמים ממנה לחלוטין. מדובר במצבים הכרוכים באי נוחות, כמו: עוני, סבל, דיכוי ואי-צדק. ב-11 פרקי הספר הוא דן בנושאים מגוונים: הפסיכולוגיה של ההכחשה (כיצד אנשים יודעים ולא יודעים, בו-זמנית, על מה שקורה במציאות החברתית), מנגנוני ההכחשה והאמצעים הרטוריים שבהם משתמשים כדי להכחיש, ממלאי התפקידים שמסייעים להכחשה, תפקידם של העומדים-מן-הצד בתהליך ההכחשה, ודרכי התגובה למצבים של הכחשה.

עופר אדרת מצטט במדור "אחרי מות" דברים שאמר כהן (לגבי המצב של הכחשה בישראל)^[11]: "כל המרכיבים של אוניברסיטה נורמלית נמצאו במקומם בהר הצופים - סטודנטים, קורסים, סילבוסים, ספריות, מחלקות, פקולטות - אבל מעת לעת חשתי תחושה מעורפלת של פרנויה, כאילו משהו לא בסדר. הוקל לי כשגיליתי כי לא היו אלה רק הפנטזיות האוטיסטיות שלי"..."התחושה הייתה כמו בסרט שתוכנן לפרטיו ובו אין כיבוש, אין אינתיפאדה והאוניברסיטה שוכנת בניו זילנד. אני זוכר טקס הענקת תארים בפקולטה למשפטים. שר המשפטים דיבר על הערך המוחלט של שלטון החוק. מחוץ לאוניברסיטה יכולת להריח את הגז המדמיע ולצפות בעשן מהכפר עיסאוויה הסמוך".

לקריאה נוספת עריכה

אנתוני גידנס, סוציולוגיה, מהדורה שישית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2014. כרך ב', פרק 21, פשיעה וסטייה, תת-פרק 21.2, 'אויבי העם' והפאניקה המוסרית של סטנלי כהן, עמ' 838–839.
סטנלי כהן, פשיעה, משפט ובקרה חברתית בקרב ערביי ישראל (בשיתוף עם מוחמד חאג' יחיא), תל אביב, המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון, 1990.

קישורים חיצוניים עריכה

Mods, Rockers and Moral Panics - סטנלי כהן מסביר על תופעת הפאניקה המוסרית
BBC Radio 4 - "Thinking Allowed" - In memory of Stanley Cohen Part 1 - תוכנית ששודרה לזכרו של סטנלי כהן ברדיו BBC4 זמן קצר לאחר מותו של כהן
עופר אדרת, "כמו בסרט בלי כיבוש ואינתיפאדה", באתר הארץ, 17 בינואר 2013
סטנלי כהן (1942-2013), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים עריכה

^ האגודה הסוציולוגית הישראלית מביעה צער עמוק על פטירתו של פרופ' סטנלי כהן ז"ל, באתר האגודה הסוציולוגית הישראלית, מדור "לזכרם", ‏ינואר 2013
^ מימי אייזנשטדט, ההתייחסות בישראל להתנהגות סוטה בבתי הספר כבעיה חברתית, 1984, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך בקרימינולוגיה
^ נאדירה שלהוב קיבורקיאן, תופעת נשים מוכות במשפחה הפלסטינית: תפיסה ומדיניות חברתית כלפי נשים מוכות בחברה הפלסטינית במזרח ירושלים, ירושלים: עבודת דוקטורט, 1994
^ אלינה קורן, פשיעה, סטטוס פוליטי ואכיפת חוק: המיעוט הערבי בישראל בתקופת הממשל הצבאי (1966-1948), ירושלים: עבודת דוקטורט, 1997
^ Cohen Stanley, Folk Devils and Moral Panic, London: MacGibbon and Kee, 1972
^ אנתוני גידנס, פנחס שטרן (ע), תרגום: יורם שדה, 21, סוציולוגיה, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014, עמ' 838-839
^ Laurie Taylor & Stanley Cohen, Psychological Survival: the Experience of Long Term Imprisonment, Harmondsworth: Penguin, 1972
^ Stanley Cohen & Laurie Taylor, Escape Attempts: the Theory and Practice of Resistance in Everyday Life, 1976, ISBN 978-0-415-06500-9
^ Stanley Cohen, Visions of Social Control: Crime, Punishment and Classification, Cambridge UK: Polity Press, 1985
^ Sanley Cohen, States of Denial: Knowing about Atrocities and Suffering, Cambridge UK: Polity Press, 2001, ISBN 978-07456-2392-4
^ עופר אדרת, " כמו בסרט בלי כיבוש ואינתיפאדה", באתר הארץ, ‏17 ינואר 2013

[1] האגודה הסוציולוגית הישראלית מביעה צער עמוק על פטירתו של פרופ' סטנלי כהן ז"ל, באתר האגודה הסוציולוגית הישראלית, מדור "לזכרם", ‏ינואר 2013

[2] מימי אייזנשטדט, ההתייחסות בישראל להתנהגות סוטה בבתי הספר כבעיה חברתית, 1984, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך בקרימינולוגיה

[3] נאדירה שלהוב קיבורקיאן, תופעת נשים מוכות במשפחה הפלסטינית: תפיסה ומדיניות חברתית כלפי נשים מוכות בחברה הפלסטינית במזרח ירושלים, ירושלים: עבודת דוקטורט, 1994

[4] אלינה קורן, פשיעה, סטטוס פוליטי ואכיפת חוק: המיעוט הערבי בישראל בתקופת הממשל הצבאי (1966-1948), ירושלים: עבודת דוקטורט, 1997

[5] Cohen Stanley, Folk Devils and Moral Panic, London: MacGibbon and Kee, 1972

[6] אנתוני גידנס, פנחס שטרן (ע), תרגום: יורם שדה, 21, סוציולוגיה, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014, עמ' 838-839

[7] Laurie Taylor & Stanley Cohen, Psychological Survival: the Experience of Long Term Imprisonment, Harmondsworth: Penguin, 1972

[8] Stanley Cohen & Laurie Taylor, Escape Attempts: the Theory and Practice of Resistance in Everyday Life, 1976, ISBN 978-0-415-06500-9

[9] Stanley Cohen, Visions of Social Control: Crime, Punishment and Classification, Cambridge UK: Polity Press, 1985

[10] Sanley Cohen, States of Denial: Knowing about Atrocities and Suffering, Cambridge UK: Polity Press, 2001, ISBN 978-07456-2392-4

[11] עופר אדרת, " כמו בסרט בלי כיבוש ואינתיפאדה", באתר הארץ, ‏17 ינואר 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]