בומבוס האדמה
בומבוס האדמה (שם מדעי: Bombus terrestris) היא מין של דבורה בסוג בומבוס. המין נפוץ באופן טבעי בחלקים גדולים של אירופה והלבנט. במחצית הראשונה של המאה העשרים הוא הופיע לראשונה גם בישראל, בגליל העליון, ומאז מתפשט באופן קבוע דרומה. בשל חשיבותו כמאביק מסחרי, הוא הופץ לארצות רבות שמחוץ לתחום תפוצתו הטבעי, ובחלק ניכר מהן הוא התאזרח ואף הפך למין פולש.
 בומבוס האדמה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | דבוראים |
| תת־סדרה: | Apocrita |
| משפחה: | דבוריים |
| סוג: | בומבוס |
| מין: | בומבוס האדמה |
| שם מדעי | |
 Bombus terrestrisליניאוס, 1758 | |
| |
מאפיינים עריכה
בומבוס האדמה היא דבורה חברתית. אורך הפועלות בין 1.5 ל-2 ס"מ ואילו אורך המלכה בין 2 ל-2.7 ס"מ. היא מאופיינת בגוף עבה בהשוואה לדבורים אחרות, חזה ובטנה שחורים, ובחלק התחתון של הבטן יש פס צהוב ופס לבן.
לבומבוס האדמה חשיבות מסחרית רבה בישראל, בשל תרומתה להאבקת מגוון גידולים חקלאיים, לצד דבורת הדבש או במקומה. חשיבות מיוחדת יש לבומבוס בהאבקת גידולי פירות ממשפחת הסולניים, כמו עגבנייה, פלפל וחציל. פרחי הסולניים מואבקים בהאבקת זמזום, האבקה שדבורת הדבש אינה יכולה לבצע, אך הבומבוס יכולה. גידולים נוספים המואבקים מסחרית על ידי בומבוס בישראל כוללים מיני דלועיים (כגון מלון וקישוא) וורדיים (שקד, אגס) וכן אבוקדו.
הפוטנציאל הגבוה של בומבוס האדמה להתאקלם ולהתפשט במקומות רבים ברחבי העולם אליהם היא הוכנסה, נובע ממספר תכונות אופייניות, ביניהן אורח חיים חברתי, גוף גדול, יכולת למידה גבוהה, יכולת לנצל מגוון רחב ביותר של צמחי אבקה וצוף, ויכולת שיחור גם בתנאי טמפרטורה נמוכה ולחות גבוהה יחסית. על פי מחקר שביצעו אמוץ דפני ואבישי שמידע בפארק הכרמל, ישנן עדויות לתחרות על משאבי שיחור בין דבורי בומבוס האדמה לדבורי בר אחרות. שכיחות דבורי הבר על צמחי הניסוי ירדה באופן הדרגתי עם התפשטות דבורי הבומבוס בכרמל ושיחורן על אותם צמחים. דבורי הבומבוס משחרות בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, בזמן שבו רוב מיני הדבורים עדיין לא פעילים. כאשר מינים אלו יוצאים לשחר, כמות הצוף בפרחים קטנה באופן משמעותי עקב ניצולם על ידי הבומבוס. הדבר עלול לגרום לפגיעה באוכלוסיותיהן של דבורים אלו, ואולי אף לסייע להכחדת מינים מסוימים. בנוסף, ריבוי הביקורים של דבורי הבומבוס בצמחי הבר על חשבון מינים אחרים של דבורים עלול לפגוע בהצלחה הרבייתית של מינים מסוימים של צמחים, אשר אינם מותאמים מבחינה מורפולוגית להאבקה על ידי בומבוסים, בעוד האחרונות מנצלות אותם כמקור אבקה או צוף.
בומבוס האדמה הגיעה לארץ ישראל מלבנון, ועם השנים היא ממשיכה להתפשט דרומה. לא ברור עדיין מה גרם להתפשטות המין בישראל דווקא במאה העשרים, אולם ייתכן מאוד שהדבר קשור בפעילות האדם. למשל, עם התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל במאה העשרים, חלה עלייה משמעותית בשטחי הגינון באזור זה. שטחים אלו מספקים לבומבוס מגוון פרחי שיחור גם בעונת הקיץ, שבה משאבי השיחור בשטחים הטבעיים הם דלים, אך הבומבוס עודנה פעילה. כמו כן, הבומבוסים שגשגו במיוחד בשטחים שנשרפו בפארק הכרמל, וייתכן שגם ריבוי השריפות מסייע להתפשטותן. השימוש המסחרי בדבורי בומבוס להאבקת גידולים חקלאיים ברחבי הארץ עלול לסייע גם כן להתפשטות המין בישראל.
לקריאה נוספת עריכה
- Dafni, A., Shmida, A., 1996. The possible ecological implications of the invasion of Bombus terrestris (L.) (Apidae) at Mt. Carmel, Israel, In: Matheson, A. (Ed.), The Conservation of Bees. The Linnean Society of London and The International Bee Research Association, London, pp. 183–200.
קישורים חיצוניים עריכה
- בומבוס האדמה, באתר ITIS (באנגלית)
- בומבוס האדמה, באתר NCBI (באנגלית)
- בומבוס האדמה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בומבוס האדמה, באתר GBIF (באנגלית)