פארק הכרמל
פארק הכרמל הוא כינוי לרצף של גנים לאומיים ושמורות טבע על הר הכרמל הגבוה, המשתרע מגבולותיהן הדרומיים של הערים חיפה ונשר בצפון, ועד אזור נחל מערות ועמק מהר"ל בדרום; שלושה יישובים על רכס הכרמל מהווים מובלעות בתוך רצף שטחי הפארק – עספיא, דלית אל-כרמל ובית אורן. גודל הפארק המקורי היה 101,590 דונם, מתוכם 63,950 דונם שהוגדרו כ-"גן לאומי" ו-37,640 דונם הוגדרו כ"שמורת טבע"[1]. שטח השמורות משולב בתוך פארק הכרמל כאשר שטחי הגן הלאומי מקיפים את השמורות ויוצרים רצף של שטחים ירוקים.
שלט הכניסה לפארק הכרמל בכביש 7212 בחלק שמורת הר הכרמל (נשר) ליד גבעת נשר | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | שמורה ביוספרית |
נתונים ומידות | |
שטח | 124.114 קמ"ר |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
מיקום | חיפה |
קואורדינטות | 32°45′20″N 35°00′08″E / 32.75544722°N 35.00235556°E |
במהלך השנים נעשו הכרזות והרחבות נוספות לגן הלאומי בסך 255 דונם, לשמורת הר כרמל בסך של 22,226 דונם. נכון ל-12 בדצמבר 2010 הגן הלאומי משתרע על שטח של 64,250 דונם, ושטח שמורת הר כרמל הוא 59,864 דונם. סך הכל גודל פארק הכרמל הוא 124,114 דונם[2]. בכך מהווה הפארק את אחד הרצפים הגדולים של שטחים פתוחים בחציה הצפוני של מדינת ישראל; הוא אף הוכר בידי ארגון אונסק"ו בתור שמורה ביוספרית. הפארק מהווה דוגמה טיפוסית של מערכת אקולוגית ים-תיכונית, וכולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים, ומגוון ביולוגי ונופי.
היסטוריה
עריכההכרמל לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו היה מיושב בדלילות והתקיימו בו יישובים מעטים. בסוף המאה ה-15 ובמחצית הראשונה של המאה ה-16 היגרו לכרמל דרוזים שהגיעו מלבנון. התיישבותם השפיעה על הנוף. שטחים נתפסו לצורכי חקלאות ועצים נכרתו לצורכי הסקה. כריתת העצים התרחבה מאוד בתקופת השלטון העות'מאני.
בתקופת המנדט הבריטי
עריכהעם כניסת שלטון המנדט הבריטי הופסקה הכריתה לגמרי. אזור שווייצריה הקטנה נחל כלח ונחל גלים הוכרז כ"שמורת יער". השלטונות הבריטיים הציבו באזור שומרי יערות. השומרים התגוררו במבני אבן באזור, וכדי להבריח כורתי עצים הם שוטטו רכובים על חמורים ופרדות. הבריטים סללו למענם מספר שבילים באזור "אשדות יגור" למשל בנחל מעפילים ורכס כרמיה במורדות המערביים של הכרמל[3].
בשנת 1927 פנה ארתור רופין לקולונל א"ה סוואר (Sawer) שהיה מנהל "מחלקת החקלאות הייעור והדיג" של ממשלת המנדט והציע לו להכריז על כל שטח הכרמל כ'פארק טבעי מוגן'. פניה זו נעשתה במסגרת פעילות של חברת הכשרת היישוב לייעור הכרמל. הצעתו כללה את הסעיפים הבאים:
- איסור כריתת עצים ורעיית עדרים.
- איסור ציד צבאים וציפורים.
- יוגדר שטח של מאות דונם שישמש למחיית בעלי חיים מקומיים. חברת הכשרת היישוב תקצה את השטח למטרה זו מהשטחים שבבעלותה.
- שטחי הכרמל שאינם מנוצלים לחקלאות יעברו תהליך ייעור.
סוואר קיבל את רעיונו של רופין, הציע לקבל את השטח של נחל לוטם במורדות המערביים של הכרמל, והתנה את התוכנית ביישומה רק על אדמות ממשלתיות ולא פרטיות וזאת כדי לחסוך בפיצויים לבעלי השטחים הפרטיים. התוכנית עברה לתכנונו של ריכרד קאופמן שהציע לחלופין את השטחים הגדולים שמדרום לחיפה. בסופו של דבר הרעיון המקורי של רופין לא מומש מטעמים תקציביים[4].
על הכרמל כאזור ירוק ופתוח היו איומים רבים, בנוסף על איום הכריתה, הרועים התייחסו להר כשטח מרעה והתקיימה בו רעייה אינטנסיבית. במקביל יזמים שונים חיפשו אזורים ירוקים ויפים לבנות בהם שכונות ויישובים. בחיפה נבנו שכונות על ההר בתוך השטח הירוק כדוגמת שכונת אחוזה שנבנתה בשנות ה-20 של המאה ה-20. יוזמות נוספות (חלקם בעידוד המוסדות הלאומיים) היו יוזמת "יערות הכרמל" של חברת "כרמל השקעות" בראשותם של יוסף לוי וגאורג הרץ-שקמוני לבניית יישוב בשטח בדרום רכס הכרמל הגבוה. הם רכשו בשנת 1934 שטח של 6,000 דונם שגבולותיו היו ממזרח: הר ערקן, עין אלון, נחל אורן התיכון, והערוצים היורדים מדמון. מצפון: רכס דמון ורכס מתלה שמדרום לנחל ספונים העליון, ממערב: קו מתפתל שעבר ממערב לקיבוץ בית אורן של ימינו עד "חרבת יונית" שבנחל אורן. מדרום: נחל דוכן, הר שוקף. (כיום נמצאים באזור זה מלון יערות הכרמל, קיבוץ בית אורן, גבעת וולפסון וחוות משמר הכרמל)[5]. יוזמה אחרת הייתה של חברת הכשרת היישוב בסוף שנות השלושים להקמת שכונת מגורים באזור הח'רייבה שנקראה "פסגת הכרמל" מדרום לאוניברסיטת חיפה של ימינו. התוכנית בהיקף של 3,000 דונם אושרה בשנת 1941. איום נוסף על הכרמל היו המחצבות שונות שצצו על הכרמל כשהגדולה בהם הייתה המחצבות של חברת מלט פורטלנד נשר בע"מ לצורך ייצור מלט. במקביל נסללו דרכים לצורכי בנייה וחציבה. חלק מהשטחים בכרמל היו בבעלות דרוזים תושבי הכפרים עספיא ודלית אל-כרמל שהמשיכו לעבד אותם. חלקם עובדו על ידי תושבי עין חוד ואריסים שונים.
לאחר הקמת מדינת ישראל
עריכהעם הקמת המדינה, נוצר צורך בבנייה מסיבית לקליטת העולים הרבים שהגיעו ארצה. בעקבות כך גבר הלחץ על השטחים הירוקים. באגף התכנון של משרד הפנים החלו בתכנון ארצי כולל שטיפל גם בנושא שמירת הטבע, במסגרתה תוכננה גם תוכנית "פארק הכרמל". התוכנית אושרה בשנת 1952, תוקנה בשנת 1956 ונחתמה סופית בשנת 1960. בשנת 1950 מינה דוד בן-גוריון ועדה לגיבוש הצעה לשמירת שטחים פתוחים. הוועדה הציעה להכיר במספר אזורים בארץ כ"פארקים לאומיים". שטח הר הכרמל נכלל בהצעה זו.
בשנת 1962 הנחה שר החקלאות משה דיין את מינהל מקרקעי ישראל להקים ועדה שתפקידה היה להמליץ על הקמת שמורות טבע. בראש הוועדה עמד נחמן אלכסנדרון מראשי קרן קיימת לישראל. הוועדה המליצה להקים 93 שמורות טבע. שטח הכרמל נכלל בהמלצה זו. בעת הקמת הוועדה כללה תוכנית המתאר של מחוז חיפה הקצאה של 100,000 דונם בכרמל לתורך הקמת שמורת טבע. התוכנית הופקדה אבל בוטלה לאחר שפורסמה בשנת 1963 "תוכנית המתאר הגלילית החדשה" למחוז חיפה. שמה של התוכנית היה"תוכנית מס' 384: שטח שמירה על נוף הכרמל".
לאורך השנים ניהלו בעלי הקרקעות הפרטיים מאבקים להוציא את השטחים שבבעלותם מהתחום המיועד לשטח הפארק. דוגמה לכך הוא המאבק שניהל, בשנות החמישים והשישים, "איגוד המתיישבים" להוצאת שטחי "יערות הכרמל" מהתחום שתוכנן לפארק[6]. מאבק נגדי נוהל על ידי החברה להגנת הטבע[7][8]. בשנת 1956 ערכה החברה את הכנס הארצי הראשון שלה. במסגרת הכנס נערך סיור באזור בית אורן, כנס זה סימן את תחילתו של "המאבק על הכרמל"[9] במקביל לתהליכי אישור השמורה החלה פעילות ערה של סוחרי קרקעות, ובניית בתים פרטיים על ידי אנשים פרטיים בשטחים שבבעלותם. כדי לעצור פעילות זו החליטה הממשלה בישיבתה ביום 19 במאי 1963 להקפיא את כל תוכניות הבנייה בכרמל ולהכין תוכנית חדשה ולהקים ועדה ממשלתית שתקבע את השטחים עליהם תחול ההקפאה. החלטת הממשלה הביאה את הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז חיפה על הקפאת שש תוכניות הבנייה על הכרמל. ב-9 ביוני 1963 הובאו המלצות הוועדה הממשלתית להחלטת הממשלה שבעקבותיה הוחלט על הקפאת הבניה על שטח של 99,000 דונם שהיו בבעלות ממשלתית ועוד 10,000 דונם בבעלות פרטית להם נעשה כבר תכנון, אבל הבנייה בהם עדיין לא החלה, תוך מתן פיצוי לבעלי הקרקעות[10][11].
בשנת 1963 אושר חוק גנים לאומיים ושמורות טבע שבעקבותיו החל תהליך של הכרזת שטחים שונים בהתאם. במקביל החלה ועדת השרים שטיפלה בנושא הכרמל לבדוק אפשרות החלפת קרקעות פרטיות בשטח המיועד בקרקעות פרטיות באזור אחר וכן קביעת שטחו של הפארק. הוועדה המליצה להוציא את שטחי המחצבות ושטח אוניברסיטת חיפה מחוץ לפארק, העברת כלא דמון, איסור סלילית כבישים ראשיים, עיבוד קרקעות ועוד. המלצות הוועדה אושרו ביולי 1964.
בשנת 1965 הופקדה תוכנית הפארק. בעקבות כך הוגשו למעלה מ-1,000 התנגדויות. במאי 1967 החליטה הוועדה לבניין ערים לדחות את רובן, קבעה את היקף הפיצויים ואישרה את התוכנית תוך הכנסת שינויים קלים. בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים נדחה הטיפול באישור התוכנית. בחודש ספטמבר 1969 חתם שר הפנים על התוכנית שלאחריו החל תהליך של הפקעת קרקעות ומתן פיצויים. בעלים אחרים נשארו עם הבעלות על הקרקע בפארק עם הגבלות על השימוש בקרקע הנובעות מההכרזה על שמורת טבע. ב-1 ביולי 1971 הכריז שר הפנים על האזור כשמורת טבע וגן לאומי[12]. ההכרזה כללה הקמת מערך מינהלי המטפל בפארק.
לאורך כל העשורים האחרונים של המאה ה-20 לא נעלמה חשיבותם של שטחי החורש הטבעי ליישוב העירוני שהקיף אותם מעיני החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, והן הצליחו לשכנע את המדינה לשמר אותם בצורתם הטבעית.
בשנת 1996 הוכר הפארק כשמורה ביוספרית על ידי ארגון אונסק"ו העולמי. שטח כולל של השמורה הביוספרית הוא 266,600 דונם, מתוכו שטח של 14,000 דונם הוא לב השמורה, שטח של 185,000 דונם מהווה אזור חיץ והיתרה שטח של 67,000 דונם הוא אזור מעבר[13].
החי-בר
עריכה- ערך מורחב – חי-בר כרמל
החי-בר הוא שמורת טבע בגודל של 6,000 דונם לערך שהוקמה בחלק מהפארק של נחל גלים. מטרת הקמת החי בר היא שיקום והשבה לטבע של אוכלוסיות בעלי-חיים שנכחדו מהאזור, או שנמצאים על סף הכחדה. בחי-בר מגדלים את כבש הבר, עז הבר, יחמור פרסי, סלמנדרה מצויה אייל הכרמל וצבי ארץ ישראלי. המטרה היא לעודד רבייה בשביה ובהמשך להרגיל את בעלי החיים לחיי חופש במכלאות גדולות, עד שאפשר יהיה לשחרר אותם כליל. תהליך דומה מתבצע גם בעופות דורסים, כגון נשר מקראי.
נחלי הגן
עריכהבשטח הגן הלאומי נחלים אחדים: נחל מערות, נחל נדר, נחל גלים ונחל כלח, שנחשב ליפה במיוחד, שאזור המצוק שבו מכונה "שווייצריה הקטנה" על שום דמיונו לנופי שווייץ. יש בו חניוני נופש, מצפורי נוף ושבילי הליכה מסומנים. בשטח שמורת הנחל עצים רבים, ביניהם אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית. על המצוקים פורח בין השאר שושן צחור, פרח נדיר ומוגן, ושפני סלע חיים ביניהם. בחלקו הצפוני של הפארק, ליד החי-בר מצוי נחל נדר הקרוי גם "נחל שלושת המעיינות" על שום שלושה מעיינות שנובעים לאורכו: עין קנים, עין נדר ועין קדם. בעקבות התפשטות הבנייה אל אזור ההיקוות של הנחל נותר רק מעיין פעיל אחר. במפגש של הנחל עם נחל גלים ניתן למצוא את השקמה העתיקה ומעל נמצאת מערת אורנית.
חלוקה מנהלית
עריכהשם גן לאומי/שמורה | סטטוס | שטח בדונם | תאריך הכרזה | אתרים בולטים, מיקום, מידע נוסף |
---|---|---|---|---|
גן לאומי הר הכרמל | מוכרז | 63,950 | 1 ביולי 1971 | חוות משמר הכרמל, עין אורן ליד "חניון האגם", מחצבות קדומים, חורבת רקית, נחל בוסתן, נחל מערות עליון, נחל חרובים עליון, חרבת סומק, מערת אורנית, נחל נדר תחתון, עין קדם, נחל גלים |
גן לאומי הר שוקף | מאושר | 4,000 | 2007 | הר שוקף, חרבת שוקף, נחל בוסתן עליון |
שמורת הר הכרמל | מוכרז | ? | 1 ביולי 1971 | שווייצריה הקטנה, נחל גלים, חי בר, נחל ספונים, נחל אורן, רכס אצבע, מצוק מגדים |
שמורת הר הכרמל - נשר | מוכרז | ? | 1 ביולי 1971 | חורשת הארבעים, נחל נשר עליון, כביש 7212 - כביש יפה נוף |
גן לאומי נחל נדר | מוכרז[14] | 203.7 | 12 בדצמבר 2010 | נחל נדר עליון ליד שכונת דניה בחיפה |
שמורת כלח-גלים - הרחבה | מוכרז | 571 | 8 בפברואר 2007 | נחל כלח, נחל גלים |
שמורת הר כרמל - קרן הכרמל | ? | ? | 1 ביולי 1971 | קרן הכרמל, נחל רקפת |
שמורת הר הכרמל - עין חוד | מוכרז | 7,040 | 17 באוגוסט 2006 | מדרום לניר עציון ועין הוד |
שמורת הר הכרמל - נחל חרובים - נחל מהר"ל | מוכרז | 8,311 | 30 בספטמבר 2002 | נחל חרובים, מוצא נחל מהר"ל. ממזרח לכרם מהר"ל |
שמורת אשדות יגור | מוכרז | מעל 313 | 1 ביולי 1971 | נחל יגור, נחל מעפילים כולל הרחבה ב-10 בינואר 2006 של 313 דונם |
אתגרי שמירת טבע
עריכהשריפות
עריכהמאז הכרזת השטחים לשימור, אירעו בפארק הכרמל מספר רב של שריפות שנגרמו בשל הצתות בידי אדם, חלקן מכוונות וחלקן בשוגג. מחקירות רבות שנוהלו על ידי מכבי האש ומשטרת ישראל נמצא ששריפות רבות נגרמות בשל הצתות מכוונות, בעיקר של בעלי אינטרסים המנסים בדרך זו להוריד את רמת ערכי הטבע באזורים הנשרפים, ובכך לזרז מתן של היתרי בנייה ופיתוח.
באופן כללי, שריפות מהוות מרכיב מרכזי וחשוב של הפרעה במערכת האקולוגית הים-תיכונית, ועקב היסטוריה ארוכה של התיישבות האדם באזור אגן הים התיכון, הצמחייה הים-תיכונית הסתגלה היטב להתחדשות יעילה לאחר שרפה. חורש מפותח של צמחייה ים-תיכונית טיפוסית לכרמל מתחדש במלואו לאחר כמה עשרות שנים ממועד השרפה האחרונה. אולם אלמנטים מסוימים עשויים להיעלם לבלי שוב בעקבות שרפה, כגון עצים עתיקים. השריפות גם מהוות פגיעה קשה באוכלוסיית חיות הבר, שחלקן אינן מצליחות להימלט. קיימת כיום מחלוקת בקרב אקולוגים ואנשי שמירת טבע וממשק, לגבי מידת הנזק והתועלת שבשריפות באזורים כמו פארק הכרמל. ישנם הטוענים כי השריפות הן מרכיב חיוני במערכת אקולוגית, התורם למגוון הביולוגי והנופי על ידי מניעת היסגרות אחידה ורציפה של החורש, דבר היוצר כתמיות נופית ומעודד פריחת גאופיטים הזקוקים לאור שמש ישיר. עם זאת, רשות הטבע והגנים נוקטת כיום מדיניות ברורה של הימנעות ככל האפשר מאירועי שרפה (למשל באמצעות משטר רעייה המדלל את כמות העשב הזמין לשרפה), ובמקרה שפורצת שרפה, כיבוי מהיר ככל האפשר לצורך מזעור השטח הנשרף.
עד לשנת 2010, הגדולות בשריפות הפארק היו השרפה ברמת מיתלה ב-1983 שכילתה כ-3,300 דונם[15], והשרפה ב-1989 שהשתרעה על פני כ-6000 דונם. בדצמבר 2010 התחוללה בפארק שרפת ענק שכילתה קרוב ל-35 קמ"ר (35,000 דונם) וכמה מיליוני עצים עלו באש[16].
מאבקים על שטחי הפארק
עריכהמיקומו של הפארק וקרבתו הרבה ליישובים גדולים (העיר חיפה והכפרים עוספיא ודלית אל-כרמל) מביאים לכך שהפארק נמצא תחת איומים תמידיים של התפשטות השטחים הבנויים אל עבר שטחי הפארק וסלילת כבישים מהירים בתחומו. מכיוון הכפרים דלית אל-כרמל ועוספיא קיימת בעיה חריפה של בנייה בלתי חוקית בשטחי הפארק וקיים לחץ מתמיד על רשות הפארק. הלחץ שכולל אף איומים אישיים על חיי הפקחים והנהלת הפארק, הביא את רשות הטבע והגנים לחתום על הסכם בדבר סיפוח שטחים נרחבים מהפארק לתחום הכפרים. כיום מתנהל מאבק דומה על אזור הר שוקף.
מכיוון העיר חיפה, קיימים איומים ממשיים לבניית פרויקטי-נדל"ן באזור נחל נדר, בשטחים הנמצאים ליד החי-בר ומדרום לאוניברסיטת חיפה ולשכונת דניה. לאחרונה מנסים יזמי הנדל"ן לקדם שוב את תוכניתם להקים שם מגדלי מגורים (כ-1000 יחידות דיור) וכביש מהיר. החברה להגנת הטבע וארגון הסטודנטים מגמה ירוקה מנהלים מאבק לשימור הפארק והסרת האיומים על קיומו.
מינים פולשים
עריכהמספר מינים של צמחים פולשים דוחקים את הצומח הטבעי בפארק הכרמל ובכך פוגעים בערכיותו. עיקר הפלישות הן באזורים הסמוכים ליישובים. באזורים המרוחקים מיישובים אין כמעט השפעה של מינים פולשים, אולם מצב זה עלול להשתנות ללא מיגור הפלישות הקיימות, ומניעת פלישות נוספות.
מינים עיקריים של צמחים פולשים בפארק:
- חמציץ נטוי – נפוץ בכל האזור שבין אוניברסיטת חיפה, החי-בר, וחורשת הארבעים. יוצר מרבדי צמיחה צפופים, ופולש לשטחים חדשים בעזרת פעולת החפירה של החולד הארצישראלי. נראה כי המין פלש לאזורים חדשים בלב הפארק בעקבות השרפה הגדולה של 2010.
- אילנתה בלוטית – ניטעה באוניברסיטת חיפה, בית אורן, טירת כרמל ועין הוד, ופולשת לשטחים שמסביבם. זרעיה מותאמים להפצה ברוח וכך יכולים לנבוט במרחק רב מצמח האם, גם בשטחים טבעיים לחלוטין. עץ נקבי של אילנתה בלוטית יכול להפיץ ברוח מאות אלפי זרעים פוריים מדי שנה; בנוסף, העץ מתרבה באופן וגטטיבי, וכן דוחק צמחים מתחרים באמצעות אללופתיה.
- דודונאה דביקה – ניטעה בשכונות רבות בעיר חיפה, וכן בכפרים ערביים נטושים שהתקיימו בעבר בשטחי הפארק. גם למין זה זרעים המופצים ברוח למרחקים רבים. שיחי דודוניאה מצויים פה ושם ברחבי הפארק, לעיתים בצידי דרכים, אך גם בלב שטחים טבעיים המרוחקים מרחק רב מצמחי האם הנטועים, דבר המעיד על כושר הפצה יוצא-דופן במין זה. הדודוניאה עמידה מאוד ביובש, ומצד שני היא מצליחה לנבוט ולהתבסס גם תחת צילם של שיחים אחרים כמו סירה קוצנית – תכונות המקנות לה כושר תחרות גבוה.
לקריאה נוספת
עריכה- אטלס כרטא, שמורות טבע וגנים לאומיים, בעריכת עזריה אלון
- מנחם מרקוס, הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול, הוצאת רשות שמורות הטבע, 1997
קישורים חיצוניים
עריכה- פארק הכרמל, באתר רשות הטבע והגנים
- שפי גבאי, הכרמל - הפארק הגדול ביותר, דבר, 8 בנובמבר 1965
- נעמה טסלר, דן מלקינסון, לאה ויטנברג ואלון חלוצי, פיזורן המרחבי והעִתי של שריפות יער וחורש בכרמל 2006-1978, החוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה
- תשריט ייעודי קרקע(הקישור אינו פעיל, 3.12.2021) באזור הכרמל, על פי תוכנית מתאר מחוזית מחוז חיפה - תמ"מ 6(הקישור אינו פעיל, 3.12.2021), 7.1.2003.
- גן לאומי הר הכרמל - באתר "טבע ונופים בישראל".
- פארק הכרמל (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ פיזורן המרחבי והעִתי של שריפות יער וחורש בכרמל 2006-1978(הקישור אינו פעיל, 3.12.2021) עמ' 11
- ^ שמורות וגנים מוכרזים* בשנים 1964–2009 באתר רשות הטבע והגנים(הקישור אינו פעיל, 3.12.2021)
- ^ חנוך פטישי, 'הכרמל כפארק לאומי', מאמר בספר הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול עמ' 145
- ^ יוסי בן-ארצי, "יוזמת רופין לפארק שמורת טבע בכרמל", להפוך מדבר לכרמל, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2004, עמ' 287-284.
- ^ יוסי בן-ארצי, "יוזמת רופין לפארק שמורת טבע בכרמל", להפוך מדבר לכרמל, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2004, עמ' 256.
- ^ יעקב העליון, בעלי הקרקעות ב"יערות הכרמל" רוצים להקים ישוב כפרי למגורים וקיט, מעריב, 15 בדצמבר 1965
- ^ יהיה חוק אך לא יהיה חוף וכרמל, דבר, 7 בדצמבר 1962
- ^ החברה להגנת הטבע מנצלת ת התעוררות לטבע, דבר, 8 בפברואר 1963
- ^ מנחם תלמי, הקרב על הכרמל, מעריב, 8 בפברואר 1963
- ^ הממשלה הקפיאה הבנייה בחלק גדול מהר הכרמל, דבר, 10 ביוני 1963
- ^ אליהו מרקוביץ, הועדה ממליצה: להקפיא!, מעריב, 10 ביוני 1963
- ^ בג"ץ 4583/09 משה אלפרשטיין ואח' נ' שר הפנים - כבוד השר אליהו ישי
- ^ ראו עמוד השמורה(הקישור אינו פעיל, 3.12.2021) באתר אונסק"ו
- ^ גן לאומי נדר באתר טבע ונופים בישראל
- ^ ברוזה, להב ויצחק, "הכנימה ונבטי הקידה - אירוע סוער של קטל", בתוך: אופקים בגאוגרפיה, גיליון 35–36 (1992), עמ' 94-95
- ^ אתר קק"ל