שימפנזה ננסי
שימפנזה ננסי (בּוֹנוֹבּוֹ), שם מדעי: Pan paniscus, הוא הומיניד, אחד משני המינים בסוג שימפנזה.
שימפנזה ננסי | |
---|---|
מצב שימור | |
סכנת הכחדה (EN)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | פרימטים |
תת־סדרה: | בעלי אף יבש |
משפחה: | הומינידים |
סוג: | שימפנזה |
מין: | שימפנזה ננסי |
שם מדעי | |
Pan paniscus שוורץ, 1929 | |
תחום תפוצה | |
גילוי ומשמעות השם
עריכהחוקר האנטומיה הגרמני ארנסט שוורץ (אנ') הבחין לראשונה בייחודו של השימפנזה הננסי, ב-1928. הוא חקר גולגולת שהובאה מקונגו לבלגיה ונחשבה שייכת לשימפנזה מצוי צעיר. שוורץ מצא שמדובר בפרט בוגר, תת-מין של השימפנזה המצוי, שמבנה גולגולתו קטן. ב-1933 פרסם הרולד קוליג' (Coolidge), חוקר אנטומיה אמריקני, תיאור מפורט של השימפנזה הננסי והעלה אותו לדרגת מין טקסונומי נפרד, השייך לסוג הטקסונומי שימפנזה (Pan).[2]
משמעות שמו המדעי, Pan paniscus, היא "קטן".
אזור מחיה ותפוצה
עריכההשימפנזה הננסי חי רק במרכז אפריקה, בשטח של 500 אלף קמ"ר, שמצוי ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מדרום לשפך נהר קונגו. נהר קונגו הוא שמפריד באופן גאוגרפי בין השימפנזה המצוי, שחי מצפון לו, לשימפנזה הננסי מדרום.[3] ההתפלגות התרחשה לפני כשני מיליון שנה,[4] ככל הנראה, כאשר נוצר נהר קונגו.
השימפנזה הננסי חי ביערות גשם וביערות טרופיים יבשים, שברבים מהם ניכרת התערבות אנושית. בשל המצב הפוליטי הלא יציב באזור, אין הרבה מחקרי שטח שנוגעים להם.
ההערכות לגבי מספר הפרטים החיים בטבע נשענות על סקר חלקי בלבד, אבל השימפנזה הננסי נחשב על פי הרשימה האדומה של ה-IUCN למין בסכנה הכחדה, בעיקר בשל פעילות אנושית.[5]
תיאור
עריכההשימפנזה הננסי הוא מעודן וקטן מן השימפנזה המצוי, אפילו שהמשקל והגודל של שני המינים די דומים. הנקבה קטנה מעט מן הזכר. משקלם נע בין 34 ל-60 ק"ג, כשהמשקל הממוצע לזכר הוא 45 ק"ג ולנקבות – 33 ק"ג. אורכם הממוצע (מן האף לעכוז) הוא בין 70 ל-83 סנטימטרים. כאשר הם עומדים על רגליהם, גובהו הממוצע של הזכר הוא 119 ס"מ, ושל הנקבה – 111 ס"מ. רגלי השימפנזה הננסי ארוכות מאלו של השימפנזה המצוי, ראשו קטן מראשו של השימפנזה המצוי, כתפיו צרות והבליטה של הגבות מעל העיניים בולטת פחות. פיהם אדמדם ובולט על רקע פנים שחורות וארוכות, אוזניהם קטנות ואפם רחב כשל הגורילה.[6] תווי הפנים של השימפנזה הננסי הם ייחודיים, ומשמשים להיכרות וליחסים חברתיים.
השימפנזה הננסי הוא שוכן עצים, וכאשר הוא מהלך על הקרקע הוא משתמש בכל ארבעת גפיו.[7]
הדגדגן של נקבת השימפנזה הננסית גדול באופן ניכר משאר הנקבות בעולם החי ובולט, ונועד ככל הנראה לחיכוך עם נקבות אחרות.[8]
אבולוציה
עריכהביוני 2012 הושלם ריצוף גנום של פרט של שימפנזה ננסי והוא נמצא במאגרי הרצפים (DDBJ/EMBL/GenBank) תחת מספר רשומת EMBL AJFE01000000.[9]
מעריכים כי האב הקדמון המשותף לשימפנזה ולאדם חי לפני כשמונה מיליון שנים.[10] מתוך כ-22 אלף גנים המבוטאים באדם, מעריכים כי 678 גנים נוספו לגנום האנושי וכ-740 גנים נפחתו מהגנום השימפנזי, מאז שאבותיהם הפסיקו להזדווג אלה עם אלה. כתוצאה מכך, ההבדל התורשתי בין השימפנזה הננסי לאדם נאמד בכ-1418 גנים, או 6.4% מהגנום, בהם גנים רבים המעורבים בהתפתחות המוח האנושי.[11]
בניגוד לשימפנזה המצוי, השימפנזה הננסי אינו נחלק לתת-מינים. ככל הנראה, משום שאוכלוסייתו מרוכזת באזור גאוגרפי קטן ומצומצם, יחסית, שמאפייניו קבועים ועל כן לא התפתחו תת-מינים אנדמיים לשטח מסוים בתוך האזור הקיים.
התנהגות
עריכהרוב המחקר על השימפנזה הננסי, שזוהה רק בשנת 1929 וביתר פירוט ב-1933,[2] נערך בשבי, בגני חיות ובחוות ייעודיות לחקר קופים. מעט מאוד מחקרים וסקרים נוהלו באזורי המחיה הטבעיים שלו, בעיקר בשל העובדה שהאזור (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קודם - זאיר) הוא אזור של אי יציבות פוליטית ואירועי אלימות. החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה, האם ניתן להסיק על התנהגות של מין מתוך התנהגותו בשבי.[12]
התנהגות קבוצתית
עריכההשימפנזה הננסי הוא יוצא דופן בקרב קופי האדם במבנה החברתי המטריארכלי שלו (חלק מן החוקרים מעדיפים לראות זאת כמבנה מאוזן מגדרית).[13]
בראש ההיררכיה עומדת קואליציה של נקבות וזכרים, שבראשה - נקבה שליטה מבוגרת ומנוסה. בעימות אחד על אחד יש יתרון לזכר, אבל הנקבות, בניגוד לזכרים, יוצרות בריתות זו עם זו ועם זכרים בעלי מעמד.[14] הזכר זוכה בסטטוס החברתי שלו בעקבות הסטטוס של אמו. הקשר בן-אם הוא חזק ונמשך לא פעם לאורך כל החיים. עם זאת, המעמד משחק תפקיד פחות חשוב מאשר בקרב חברות פרימטים אחרות. השימפנזה הננסי אינו טריטוריאלי, והוא מרבה לחלוק אוכל עם אחרים, אפילו עם זרים גמורים.[15]
נצפו נקבות שימפנזה ננסי מטפלות בתינוקות שלא היו חלק מן הלהקה,[16] ולפחות במקרה אחד הוכח ששימפנזה ננסי בוגר אימץ את אחיו התינוק שנותר יתום.[17]
עם התבגרותם המינית, הזכרים נשארים ברוב המקרים במקום הולדתם והנקבות נודדות, אבל יש זכרים שעוברים לקבוצות אחרות, ובנות לאימהות בעלות מעמד נשארות לא פעם עם להקת הולדתן. אימהות תומכות גם בבנים הבוגרים ועוזרת להם ליצור קשרים עם נקבות אחרות, תוך מניעה פיזית מזכרים אחרים להזדווג עם הנקבה המיועדת.[18]
שימפנזים ננסיים אינם הורגים זה את זה, ככל הידוע, ובכלל – פחות אלימים מהשימפנזה המצוי, אבל גם בקרבם יש גילויי תוקפנות. נקבות השימפנזה הננסי השליטות מעדיפות אמנם להזדווג עם זכרים שאינם מגלים תוקפנות כלפיהן, ובכל זאת, התחרות בין הזכרים ובין עצמם היא עזה, וזכרים בעלי מעמד גבוה מבטיחים לעצמם יותר הזדווגויות משל בעלי המעמד הנמוך. מאחר שהזכרים אינם יוצרים בריתות ואינם מחויבים זה לזה, הם פוגעים זה בזה הרבה יותר מהשימפנזים המצויים. גם הנקבות פוצעות לא פעם זכרים, אבל לא עד מוות.[19]
הנקבות מזדווגות עם זכרים רבים, כך שזכר אינו יכול להיות בטוח מיהם צאצאיו, ולכן כל עבודת גידול הצאצאים מוטלת על האמהות. נראה, שזוהי אסטרטגיית שימור: בהינתן העובדה שזכר אינו יודע מיהם צאצאיו, אין לו שום יתרון בהרג גורים (תופעה שמוכרת אצל רוב הקופים).[20]
יחד עם זאת, ההזדווגות אינה אקראית לגמרי, וסיכוייו של זכר ממעמד גבוה להיות האב גבוהים משל בעלי המעמד הנמוך.
גודל הקבוצה של השימפנזה הננסי הוא מגוון, בשל הדגם הלא קבוע של הקבוצה (התארגנויות משתנות לפעילות יום וללינת לילה). קבוצה של כ-100 פרטים שמתכנסת יחד ללינת לילה (בקנים, שנבנים על העצים), מתפצלת ביום לקבוצות קטנות, לחיפוש אוכל.
ברוב המקרים הנקבות אוכלות לפני הזכרים. בתנאי שבי, הנקבות מפגינות תוקפנות קיצונית כלפי זכרים בכל מה שקשור באוכל, ויוצרות קואליציות כדי להשתלט על המזון, עד כדי הטלת מומים בזכרים שאינם מצייתים. בטבע, עם זאת, נקבות מבקשות אוכל מזכרים באופן ידידותי, כלומר ההיררכיה המגדרית בטבע היא פחות נוקשה מאשר בשבי.[21]
רבייה והתנהגות מינית
עריכהפעילות מינית היא מוקד החיים החברתיים של השימפנזה הננסי, בלי קשר לרבייה. זוהי דרך של ברכה הדדית, אופן של יצירת קשרים חברתיים, של פתרון סכסוכים והשלמה אחרי סכסוך.[22] כאשר קבוצה של שימפנזים ננסיים מגיעה למרחב אכילה חדש, או נתקלת במקור מזון לא מוכר, מתחילה פעילות מינית מוגברת בין כל חברי הקבוצה, זכרים עם נקבות, זכרים עם זכרים, נקבות עם נקבות, ואפילו גורים צעירים משתתפים. ככל הנראה, זוהי דרך להוריד את המתח הכרוך בתחרות על האוכל. הנקבות עוסקות במגע מיני זו עם זו יותר מהזכרים, בעיקר תוך חיכוך הדדי של אברי המין, מן הסתם - כדי לתרום לגיבוש הגרעין השולט הנקבי.[23] גם קבלה של נקבה חדשה לקבוצה, בדרך כלל צעירה שעזבה קבוצה אחרת עם התבגרותה המינית, נעשית באמצעות יחסי מין עם הנקבות השליטות. השימפנזים הננסיים הם היצורים היחידים, פרט לאדם, שנצפו מתנשקים "נשיקה צרפתית",[24] והפרימטים היחידים שמקיימים יחסי מין פנים אל פנים.[25] אין בקרב השימפנזים הננסיים יחסים מונוגמיים קבועים, ואין העדפה מינית של מין או של גיל, פרט להימנעות של אמהות מיחסי מין עם בניהם הבוגרים.[23]
תקופת הייחום נמשכת בין עשרה לעשרים יום, והנקבה היא שבוחרת לעצמה את הזכרים שאיתם היא מזדווגת. נקבות בטבע ממליטות לראשונה בגיל 13 או 14. משך ההיריון הוא 240 יום בממוצע, ואחריו יש תקופה של קרוב לשנה ללא מחזור, עד להופעה חוזרת של סימני ייחום, אפילו שהנקבה אינה פורייה עדיין, ככל הנראה – כדי שתוכל לחזור לפעילות החברתית-מינית מהר יותר. ההנקה נמשכת ארבע שנים, והריונות מופיעים בממוצע אחת ל-4.6 שנים.[26]
דמיון לאדם
עריכההשימפנזים הננסיים מתקשרים בעיקר באמצעות קולות והבעות פנים, אפילו שאין עדיין הבנה מחקרית באשר למשמעותם של הקולות. רוב האנשים מסוגלים להבין את הבעות הפנים של השימפנזה הננסי, חיוך, למשל, וחלק ממחוות הידיים שלו - הזמנה למשחק, למשל.[27]
נמצא ששימפנזה ננסי שדגדגו אותו ותינוק אדם שדגדגו אותו, השמיעו קולות צחוק דומים.[28] עם זאת הדמיון בקולות זאת הנחה בלבד, לא נעשו השוואות כמותיות לתמוך בהנחה זאת [29]
שימפנזים ננסיים שנחקרו בשבי, במיזם לחקר קוגניציה ושימור של קופי אדם באיוֹוה, ארצות הברית, הצליחו לזהות את עצמם במראה, ללמוד שליטה בשפה, לייצר כלים, "לכתוב", ולהשתלט על עוד כישורים שאנחנו מייחסים בדרך כלל ליכולת אנושית בלבד.
בעיקר התפרסם שימפנזה ננסי בשם קאנזי, שלמד לתקשר עם החוקרים באמצעות מקלדת ומסך שעליהם סימנים גאומטריים המציינים אובייקטים ("לקסיגרמים"). קאנזי הצליח לרכוש "אוצר מילים" של כשלושת אלפים מילים אנגליות מדוברות. אחותו, פאנבנישה, החלה – ביוזמתה – לצייר את הסימנים בגיר, כשהמקלדת לא הייתה בפעולה. קאנזי למד, ללא הכוונה, ליצור כלים פשוטים מאבן, דומים לאלו שיצרו אנשים בתקופת האבן, ולהשתמש בהם לחיתוך.[30]
תזונה
עריכההשימפנזה הננסי הוא אוכל-כל (אומניבור), שניזון בעיקר מפירות. 57% מתזונתו מבוססת על פירות, עובדה שתורמת רבות לשימור היערות שבהם הוא חי. ההערכה היא, שכל שימפנזה ננסי מעכל במהלך חייו תשעה טונות של זרעים, מ-91 מיני צמחים, שאת זרעיהם הוא מפיץ בהפרשותיו. ומאחר שכל פרט מתנייד על פני קילומטרים אחדים, הוא מעניק יתרון נוסף לזרעים – מרחק מצמח האם. כך שבין השימפנזה הננסי לצמחייה המקומית מתקיימים יחסי גומלין אקולוגיים.[31]
בנוסף לפירות, ניזון השימפנזה הננסי מעלים, דבש וביצים,[32] וכן מסוג של כמהין שזוהה רק לאחרונה, ונקרא על שמו - Hysterangium bonobo.[33] בנוסף לכך צורך השימפנזה הננסי בשר מחולייתנים קטנים, כגון אנומלוריים, סנאים דואים, צביונים, וחסרי חוליות,[34] היו מקרים שבהם נצפו שימפנזים ננסיים טורפים קופים קטנים.[35]
שימור המין
עריכההרשימה האדומה של ה-IUCN מסווגת את השימפנזה הננסי כמין בסכנת הכחדה, ההערכה היא שנותרו מהם בין 10,000 ל-50 אלף פרטים, אבל זוהי הערכה גסה. סקרי השטח שנערכו עד היום היו מצומצמים, רק כ-30% מכלל שטחי המחיה של השימפנזה הננסי נסקרו, תוצאה של התנאים הגאוגרפיים המורכבים באזור ואי היציבות הפוליטית באזור.[36] הסיכונים העיקריים להישרדותו הם אבדן שטחי מחיה בשל התחרות עם החקלאות המקומית, וציד לצורכי אכילה, שהתגבר מאוד סביב המלחמות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בשנות ה-90 המאוחרות ובראשית שנות ה-2000.
כדי להילחם בתופעה, הוקם בראשית שנות ה-2000 מיזם "יער השלום", שכולל עד היום כ-36 אלף קמ"ר של יערות ושטחי מחיה של השימפנזה הננסי. זהו מיזם בינלאומי של שמורות המתבססות על תפישה כוללת של קיימות, ושפועל בשיתוף פעולה מלא של התושבים המקומיים. במסגרתו, נלקחים בחשבון צורכיהם של כל המינים הביולוגיים של היער, צמחים וחיות, וכן של תושבי הכפרים המסורתיים באזור. התושבים המקומיים לומדים עקרונות של חקלאות בת קיימא, מקבלים שירותי רפואה מודרנית ועזרה בהקמת בתי ספר, ולוקחים חלק בפיתוח השמורות, לרווחת בעלי החיים המקומיים.[37]
לקריאה נוספת
עריכה- גרואן, שרה. בית הקופים. תרגום והוצאה: כנרת-זמורה-ביתן. במקור: APE HOUSE, SARA GRUEN.
- de Waal, Frans and Frans Lanting, Bonobo: The Forgotten Ape, University of California Press, 1997. ISBN 0-520-20535-9; ISBN 0-520-21651-2
- de Waal, Frans, Our Inner Ape, Riverhead Books, 2005. ISBN 1-57322-312-3
- Kano, Takayoshi, The Last Ape: Pygmy Chimpanzee Behavior and Ecology, Stanford, CA: Stanford University Press, 1992.
- Savage-Rumbaugh, Sue and Roger Lewin, Kanzi: The Ape at the Brink of the Human Mind, John Wiley, 1994. ISBN 0-471-58591-2; ISBN 0-471-15959-X
- Ewen Callaway, Hippie chimp' genome sequenced, Nature, 2012. doi:10.1038/nature.2012.10822
קישורים חיצוניים
עריכה- שימפנזה ננסי, באתר ITIS (באנגלית)
- שימפנזה ננסי, באתר NCBI (באנגלית)
- שימפנזה ננסי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שימפנזה ננסי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שימפנזה ננסי, באתר GBIF (באנגלית)
- שימפנזה ננסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שפת הסימנים האוניברסלית של קופי האדם, מכון דוידסון.
- נדב לוי, ואולי אחד הקופים יחכך שתי אבנים וידליק אש, באתר הארץ, 31 במאי 2005
- אנחנו כבר לא לבד (אורכב 11.10.2013 בארכיון Wayback Machine), באתר אוניברסיטת חיפה, 2 בספטמבר 2012
- אבי בליזובסקי, הבונובו: 'קוף האדם הנשכח' מאויים בשל פעילות אדם ואובדן היערות בקונגו שסועת הקרבות, באתר "הידען", 3 בדצמבר 2013
- נטלי אנג'יר, הניו יורק טיימס, ללמוד על כוח נשי ופמיניזם מהנקבות של קופי הבונובו, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2016
- ד"ר יונת אשחר, קוף האדם ההיפי? לא לגמרי, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 1 במאי 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ שימפנזה ננסי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Coolidge Jr HJ, Pan paniscus. Pigmy chimpanzee from south of the Congo rive, American Journal of Physical Anthropology 18, 1933, עמ' 1-59
- ^ Jennifer L. Caswell, Swapan Mallick, Daniel J. Richter, Julie Neubauer, Christine Schirmer, Sante Gnerre, David Reich, Analysis of Chimpanzee History Based on Genome Sequence Alignments, PLoS Genetics 4, 2008-04-18, עמ' e1000057 doi: 10.1371/journal.pgen.1000057
- ^ Bonobos May Resemble Humans More Than You Think | GW Today | The George Washington University, GW Today (באנגלית)
- ^ Fruth B, Hickey JR, André C, Furuichi T, Hart J, Hart T, Kuehl H, Maisels F, Nackoney J, Reinartz G, Sop T, Thompson J, Williamson EA, Bonobo Pan Paniscus, IUCN Red List of Threatened Species, 2016
- ^ Harold J. Coolidge, Brian T. Shea, External body dimensions of Pan paniscus and Pan troglodytes chimpanzees, Primates 23, 1982-04-01, עמ' 245–251 doi: 10.1007/BF02381164
- ^ Jonathan Kingdom, Mamals of Africa Vilume II, Blumsbury Publishing, 2013, עמ' 69
- ^ Jonathan Peter Balcombe, The Exultant Ark: A Pictorial Tour of Animal Pleasure, University of California Press, 2011-05-09, ISBN 978-0-520-94864-8. (באנגלית)
- ^ Kay Pru¨fer ואחרים, The bonobo genome compared with the chimpanzee and human genomes, Nature 486, 2012, עמ' 527-531
- ^ Bonobos May Resemble Humans More Than You Think | GW Today | The George Washington University, GW Today (באנגלית)
- ^ PLOS ONE: The Evolution of Mammalian Gene Families
- ^ Parker, Ian (2007-07-23). "Swingers". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2023-12-07.
- ^ Kevin D. Hunt, Lessons from our Sister Species, Cambridge: Cambridge University Press, 2020, עמ' 499–516
- ^ Richard Pallardy, The Scandalous Social Lives of Bonobos, Saving Earth | Encyclopedia Britannica, 2012-05-21 (באנגלית)
- ^ McGrew WC, Marchant LF, Nishida T (eds.), Great ape societies, Cambridge, England: Cambridge Univ Press, 1996, עמ' 29–41
- ^ Nahoko Tokuyama, Kazuya Toda, Marie-Laure Poiret, Bahanande Iyokango, Batuafe Bakaa, Shintaro Ishizuka, Two wild female bonobos adopted infants from a different social group at Wamba, Scientific Reports 11, 2021-03-18, עמ' 4967 doi: 10.1038/s41598-021-83667-2
- ^ Martin Surbeck, Gottfried Hohmann בתוך: Brian Hare (ed.), Shinya Yamamoto (ed.), Bonobos, Oxford Academics, 2017, עמ' Part III 35-46
- ^ Ian Sample, Pushy bonobo mothers help sons find sexual partners, scientists find, The Guardian, 2019
- ^ Jeroen Stevens ואחרים, Sex Differences in the Steepness of Dominance Hierarchies in Captive Bonobo Groups, International Journal of Primatology 28(6), 2007, עמ' 1417-1430
- ^ Primate Factsheets: Bonobo (Pan paniscus) Behavior, web.archive.org, 2016-04-12
- ^ FJ White, KD Wood, Female feeding priority in bonobos, Pan paniscus, and the question of female dominance, American Journal of Primatology 69 (8), 2007
- ^ Angier, Natalie (2016-09-10). "In the Bonobo World, Female Camaraderie Prevails". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-12-17.
- ^ 1 2 Franc B.L De Waal, Bonobo Sex and Society, Scientific American 272 (3, 1995, עמ' 82-88
- ^ JH Manson,S perry, AR parish, Nonconceptive Sexual Behavior in Bonobos and Capuchins, International Journal of Primatology 18 (5), 1997, עמ' 767-786
- ^ J.P Balcombe, The Exultant Ark: A Pictorial Tour of Animal Pleasure, University of California Press, 2011, עמ' 88
- ^ Anna Williams, Pan paniscus (bonobo), Animal Diversity Web (באנגלית)
- ^ Bonobo, web.archive.org, 2006-05-02
- ^ 7 October 2003 Bob BealeABC Tuesday, Where did laughter come from?, www.abc.net.au, 2003-10-07 (ב־Australian English)
- ^ D. Kimbrough Oller, Ulrike Griebel, Suneeti Nathani Iyer, Yuna Jhang, Anne S. Warlaumont, Rick Dale, Josep Call, Language Origins Viewed in Spontaneous and Interactive Vocal Rates of Human and Bonobo Infants, Frontiers in Psychology 10, 2019 doi: 10.3389/fpsyg.2019.00729
- ^ Savage-Rumbaugh, Susan (2007-04-05), The gentle genius of bonobos, נבדק ב-2023-12-26
- ^ D Beaune ואחרים, Ecological services performed by the bonobo (Pan paniscus): seed dispersal effectiveness in tropical forest, Journal of Tropical Ecology 29 (5), 2013, עמ' 367-380
- ^ Primate Info Net, Wisconsin National Primate Research Center (באנגלית אמריקאית)
- ^ Todd F. Elliott, Alexander V. Georgiev, Albert Lotana Lokasola, Matthew E. Smith, Hysterangium bonobo: A newly described truffle species that is eaten by bonobos in the Democratic Republic of Congo, Mycologia 112, 2020, עמ' 1203–1211 doi: 10.1080/00275514.2020.1790234
- ^ H. Ihobe, Observations on the meat-eating behavior of wild bonobos (Pan paniscus) at Wamba, Republic of Zaire, Primates 33 (2), 1992, עמ' 247-250
- ^ Surbeck M ואחרים, Evidence for the consumption of arboreal, diurnal primates by bonobos (Pan paniscus), American Journal of Primatology 71 (2), 2009, עמ' 171-174
- ^ Jeannette De Wyze, How Many Bonobos are Left in the Wild?, Bonobos, 2023-04-17 (באנגלית)
- ^ Preserving Rainforest, Bonobo (באנגלית)