אוכל-כול

בעל חיים שתזונתו צמחית ובשרית כאחת
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

אוכל-כולאנגלית: Omnivore) הוא בעל חיים שתזונתו מורכבת באופן קבוע ממגוון חומרים, כגון צמחים, בעלי חיים, אצות ופטריות

מינים שונים של אוכלי-כול
שחפי הרינג אמריקאים ניזונים ממגוון מזונות במזבלה.

בעל חיים אשר מערכת העיכול שלו יכולה לעכל מזון הן צמחי והן מזון מהחי, אולם מגוון את תזונתו רק לעיתים רחוקות בצמחייה או בשר לא נחשב לאוכל כול, למשל טורפים כמו חתולים ניזונים מעשבים או מזרעים וכרישים טיגרים אוכלים שאריות זבל רבות, אך עדיין נחשבים להיפרקרניבורים שניזונים כמעט רק מבשר.

לא כל אוכלי הכול ניזונים באופן שווה – ישנם קרניבורים המכונים מסוקרניבורים או היפוקרניבורים שניזונים בין 30 ל-70 אחוז מתזונתם מבשר ורק השאר מגיע מצמחים ומפטריות וכך גם כשמדובר בכמה אוכלי חרקים. באותו אופן מספר הרביבורים ניזונים מבשר בכמות קטנה, אף שלרוב הם ניזונים ממזון אחר כמו אוכלי פירות, אוכלי זרעים או יונקי צוף, שאינם יכולים להתבסס על רק צמחים. ואולם מינים רבים הם אופורטוניסטים הניזונים ממה שהם מוצאים ולעיתים בהתאם לעונה הם משנים את תפריטם.

אוכלי כול באופן כללי בעלי מערכת עיכול חסרות התמחות מיוחדת לבשר או לצמחייה, מה שמאפשר להם מצד אחד לאכול מגוון מזונות אך מצד שני להתקשות בהתמחות באכילה קבועה של מזונות כמו עשבים או לצוד ביעילות של טורפים מובהקים.

בעלי חיים עריכה

בין היונקים נכללים מיני קיפודיים, חזיריים, דלשינאים, מכרסמים רבים כמו עכבר, חולדה, סנאי ואוגר, רוב הפרימטים לרבות האדם וכמה יונקי כיס. בסדרת הטורפים נכללים רוב הדוביים[1], מספר כלביים כמו שועל, תן וזאב הרעמה, ראקוניים שונים, גחניים ופנדה זנובה. ישנם עופות רבים אוכלי כול, זוחלים כמו לטאות, איגואניים, חרדוניים וכמה צבים וגם דגים שונים, כמו קרפיוניים, שפמנונאים, שפתוניים וגמבוזיים.

חסרי חוליות שונים אוכלי כול כוללים מיני סרטנאים, מרבית החרקים ביניהם זבובאים, נמלים וצרעות וחיפושיות רבות. גם כמה תולעים ורכיכות כמו חשופיות ושאר חלזונות ניזונים הן מהחי והן מהצומח.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ האבולוציה של הדב הצמחוני, באתר מכון דוידסון