בוני דנבאר

אסטרונאוטית אמריקאית

בוני ג׳אן דנבאראנגלית: Bonnie Jeanne Dunbar;‏ נולדה ב-3 במרץ 1949, ארצות הברית) היא אסטרונאוטית לשעבר בנאס"א ופרופסור להנדסת חלל באוניברסיטת A&M שבטקסס, כמו כן היא מכהנת בתור מנהלת המכון לחינוך הנדסי וחדשנות (IEEI).

בוני ג׳אן דנבאר
Bonnie Jeanne Dunbar
Bonnie J. Dunbar.jpg
אסטרונאוטית לשעבר בשירות נאס"א
לידה 3 במרץ 1949 (בת 71)
סאניסייד, וושינגטון
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
עיסוקים נוספים מדענית
תאריך בחירה 1980
תאריך פרישה ספטמבר 2005
זמן שהייה בחלל 50 ימ', 8 שע' ו-24 דק'
ביוגרפיה בנאס"א בוני דנבאר באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
STS-61-A, STS-32, STS-50, STS-71, STS-89
STS-61-a-patch.pngSTS-32 patch.pngSTS-50 patch.svgSts-71-patch.pngSts-89-patch.svg

ביוגרפיהעריכה

בוני דנבאר נולדה בסאניסייד, וושינגטון, ובשנת 1967 סיימה את לימודיה בתיכון סאניסייד.[1]

בשנת 1968 החלה ללמוד ב-אוניברסיטת וושינגטון (שם הייתה חברה באחווה דלתא קאפה). ב-1971 לאחר סיום לימודי התואר הראשון ב-הנדסה קרמית, היא החלה לעבוד, במשך כשנתיים, במחלקת שירותי המחשוב בבואינג כמנתחת מערכות.[1]

החל מ-1973 ועד 1975 ערכה מחקר, עבור התזה למסטאר, בתחום המנגנונים והקינטיקה של דיפוזיה יונית בנתרן בטא אלומינה, וסיימה את לימודי התואר השני.

בשנת 1975 היא הוזמנה להשתתף במחקר במכון לחקר האנרגיה האטומית, ב-Harwell שליד אוקספורד, כמדען אורח. עבודתה שם עסקה באופן שבו מגיבים נוזלים על משטחים מוצקים. בעקבות עבודתה באנגליה, היא קיבלה תפקיד בכיר כמהנדסת מחקר ב-Rockwell International Space Division בדאוני, קליפורניה. תחומי האחריות שלה כללו פיתוח ציוד ותהליכי יצור למערכות ההגנה התרמיות של מעבורות החלל ב-פלמדייל, קליפורניה. כמו כן, דנאבר ייצגה את Rockwell International כחברה בוועדת ההערכה של ד"ר קראפט אהריקה על "תפיסת תיעוש החלל".

בשנת 1983 דנבר סיימה את הדוקטורנט שלה באוניברסיטת יוסטון ביוסטון, טקסס.[2] עבודת הדוקטורט הרב-תחומית שלה בהנדסת חומרים ובפיזיולוגיה, עסקה בהערכת ההשפעות של טיסת חלל מדומה על חוזק העצם וקשיחות שבר. תוצאות אלו היו מתואמות לשינויים בפעילות ההורמונלית והמטבולית. ד"ר דנבאר שימשה כעוזרת פרופסור בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטת יוסטון.

מאז פרישתה מנאס"א בספטמבר 2005 דנבאר כיהנה כנשיאת ומנכ"ל מוזיאון הטיסה עד אפריל 2010.
מינואר 2013 ועד דצמבר 2015, ד"ר דנבאר הובילה את מרכז STEM של אוניברסיטת יוסטון (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) והייתה חברת סגל במכללת קלן להנדסה. כיום היא פרופסור להנדסת חלל באוניברסיטת A&M שבטקסס, כמו כן היא מכהנת בתור מנהלת המכון לחינוך הנדסי וחדשנות (IEEI).

בוני ג׳. דנבאר היא גם טייסת פרטית עם ניסיון טיסה על מטוס חד מנועי. היא רשמה יותר 700 שעות טיסה על מטוסי T-38 ויותר מ-100 שעות טיסה כטייסת משנה במטוס ססנה ממשפחת ה- Cessna Citation.

בעבר דנבאר הייתה נשואה לאסטרונאוט רונלד סגה (באנגלית Ronald M. Sega או בקיצור Ron Sega).[3]

עבודתה ב-NASAעריכה

בשנת 1978, ד"ר דנבאר קיבלה על עצמה את התפקיד בקרית טיסה במרכז החלל ג'ונסון. במשימת הכניסה מחדש של סקיילאב (1979), תיפקדה כקצינת הדרכה וניווטים בנוסף לתפקידה כבקרית טיסה. לאחר מכן, מונתה להיות קצינת הפרויקט וקצינת המטען האחראית על משימת החיבור של מספר מטענים למעבורת החלל. בשנת 1981 הפכה דנבאר לאסטרונאטית. בין משימותיה הטכנולוגיות במעבדות האוויוניקה של מעבורות החלל (SAIL) היו אימות תוכנת החללית ושירות כחברה מרכז השליטה על ציוד צוותי האוויר.[1]

ד״ר דנבאר השתתפה כחברה בקבוצת התמיכה המדעית של המשרד לאסטרונאוטים, ותמכה בפיתוח הביצועי של מערכת התפעול מרחוק במעבורת (באנגלית RMS). בנוסף, תיפקדה גם כראש ענף פיתוח משימות. ב-1993, ד"ר דנבאר שירתה כסגנית למנהל-שותף במשרד לחיים ולמדע מיקרוגרביטציה במפקדה של נאס"א, וושינגטון די. סי.. ב-1994, התגוררה למשך 13 חודשים בעיר הכוכבים שם התאמנה כחברה בצוות גיבוי למשימה בת 3 חודשים בתחנת החלל מיר.[1]

במרץ 1995, מרכז אימונים הקוסמומאונטי של רוסיה גגארין אישר את כשירותה לשהיה ממשוכת בתחנת החלל מיר. בין אוקטובר 1995 לנובמבר 1996, היא מונתה לתפקיד של עוזרת דירקטור בדירקטוריון הפעלת המשימות במרכז החלל ג'ונסון. במסגרת זו הייתה אחראית על מתן ביקורת על האימונים ועל המוכנות של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית וגם הייתה אחראית על תיאום אסטרטגי של ביצוע פעולות ואימונים אמריקאיים ורוסיים.[1]

מתחילת יוני 1998 ועד יולי 2003 שימשה בתור עוזרת מנהל במרכז החלל ג'ונסון בעיקר במחקרים אוניברסיטאיים. מאוקטובר 2003 עד ינואר 2005 תפקדה כסגנית עמית דירקטור למדעי הביולוגיה ויישומם. מתחילת ינואר 2005 ועד ספטמבר 2005, תפקדה כחבר דירקטור לשילוב וניהול סיכונים. ד"ר דנבאר בעלת ותק של 5 משימת חלל ויותר מ-1208 שעות טיסה (50 יום).[1]

ד"ר דנבאר פרשה מנאס"א ב-2005 אחרי 27 שנות שירות כדי לשמש נשיאה ומנכ"לית במוזיאון הטיסה בסיאטל.

משימות חללעריכה

ד״ר דנבאר לקחה חלק ב-5 משימות חלל כולל שני ביקורים בתחנת החלל הרוסית מיר. בסך הכל היא הייתה 50 ימים בחלל שבהם עברה יותר מ-20 מיליון מייל.[4]

משימת חלל STS-61-Aעריכה

STS-61-A הייתה משימת החלל הראשונה שהיו בה 8 אנשי צוות ושפעילויות המטע״ד נשלטו מגרמניה. טיסת חלל זו נמשכה 7ימים, 44 דקות ו-51 שניות ובמהלכה בוצעו יותר מ-75 ניסויים שונים. במהלך טיסה זו, ד״ר דנבאר הייתה אחראית לתפעול מעבדת החלל ומערכות המשנה לה בנוסף לעריכת מספר ניסויים שונים. אימוני ההכנה שלה כללו גם 6 חודשים של אימון בביצוע ניסויים בגרמניה, בצרפת, בשווייץ ובהולנד.[1][5]

משימת חלל STS-32עריכה

במשימת החלל STS-32 בוצעו מספר דברים:

  1. שוגר הלוויין Syncom IV-F5.
  2. התקבלה מעבדת החלל לניסויים ארוכי טווח ה-LDEF תוך שימוש במערכת לתפעול מרחוק - קנדארם.
  3. בוצעו מספר ניסויים וביניהם ניסוי במיקרו-גרביטציה (MDE), ניסוי בגדילת "חלבון-קריסטלי" (PCG) ואפיון ״קצב היממה של נוירוספרה״ (CNCR).

ד״ר דנבאר הייתה המפעילה הראשית של המערכת לתפעול מרחוק והייתה החוקרת הראשית בניסוי במיקרו-גרביטציה.[1][5]

משימת חלל STS-50עריכה

במשימת החלל STS-50 ד״ר דנבאר הייתה מפקדת המשימה. במשימת חלל זו בוצעו מעל ל-30 ניסויים.[1][5]

משימת חלל STS-71עריכה

STS-71 הייתה משימת החלל הראשונה שבה התבצעה עגינה בתחנת החלל הרוסית מיר ומשימת החלל המאוישת ה-100 של ארה״ב. זו הייתה גם המשימה הראשונה שאנשי הצוות התחלפו בה במהלך המשימה. ד״ר דנבאר שירתה כמומחית משימה מס׳ 3. במשימת חלל זו עשו הערכה רפואית על אנשי צוות של מיר ובה מדדו את השפעת חוסר-המשקל על מערכת הלב וכלי הדם, על מערכת התנועה (שרירים ועצמות), על מערכת החיסון ועל מערכת הלב-ריאה.[1][5]

משימת חלל STS-89עריכה

במשימת חלל STS-89 הצוות העביר לתחנת החלל הרוסית מיר יותר מ-9,000 פאונד של ציוד מדעי, חומרה לוגיסטית ומים. ד״ר דנבאר הייתה מפקדת המשימה ומכאן האחראית לכל הפעילויות שנעשו במהלך המשימה כולל ביצוע של 23 ניסויים טכנולוגיים ומדעיים.[1][5]

השכלהעריכה

  • 1971: תואר ראשון (B.S) בהנדסה קרמית מאוניברסיטת וושינגטון[2][1]
  • 1975: תואר שני (M.S) בהנדסה קרמית מאוניברסיטת וושינגטון[2][1]
  • 1983: דוקטור (Ph.D) בהנדסת מכונות/ביו רפואה מאוניברסיטת יוסטון[2][1]

פרסים ועיטורי כבודעריכה

  • 1985 - אות "Greaves-Walker" מהאגודה האמריקאית לקרמיקה (באנגלית:American Ceramic Society)[1]
  • 1985 -מדליית השתתפות בטיסת חלל של נאס"א (STS-61A)[1]
  • 1986 - אות הערכה (על שם גנרל ג'יימס דוליטל) מקרן חינוך החלל[1]
  • 1986 - פרס מפעל חיים מהאגודה האמריקאית לקרמיקה (באנגלית:American Ceramic Society)[1]
  • 1988 - מדלית שירות בהצטיינות מנאס"א[1]
  • 1989 - אות הצטיינות בהנדסה מאוניברסיטת וושינטון[1]
  • 1990 - אות הוקרה "Pathfinder" ממוזיאון הטיסה[1][6]
  • 1990 - אות הוקרה מנשיא ה-M.R.S[1]
  • 1990 -מדליית השתתפות בטיסת חלל של נאס"א (STS-32)[1]
  • 1991 - אות הצטיינות בהנדסה מאוניברסיטת יוסטון[1]
  • 1991 - אות כבוד על שירות בהצטיינות יתרה מנאס"א[1]
  • 1992 - אות הוקרה מהאגודה הארצית להנדסה[1]
  • 1992 -מדליית השתתפות בטיסת חלל של נאס"א (STS-50)[1]
  • 1993 -אות הוקרת חבר של מהאגודה האמריקאית לקרמיקה[1]
  • 1993 -מדליית "Resnik Challenger" מהאגודה לנשים מהנדסות[1]
  • 1993 -אות "Judith Resnik" מIEEE[5][1]
  • 1993 -אות הצטיינות יתרה במנהיגות מנאס"א.[1]
  • 1995 -מדליית השתתפות בטיסת חלל של נאס"א (STS-71)[1]
  • 1996 -אות הצטיינות יתרה מנאס"א[1]
  • 1997 - פרס Rockwell International למהנדסת השנה[1]
  • 1998 -מדליית השתתפות בטיסת חלל של נאס"א (STS-89)[1]
  • 2000 - פרס גיימס מילר מהאגודה האמריקאית לקרמיקה.[1]
  • 2000- נבחרה להכיל התהילה של נשים בטכנולוגיה (WITI)[2]
  • 2002 - חברה לאקדמיה הלאומית למהנדסים
  • 2006 - אות הוקרה עמית שותף של המכון האמריקאי לאווירונאוטיקה וחלל (באנגלית :Associate Fellow, AIAA)[7]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בוני דנבאר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה