בורורו

הבורורו (שם מדעי: Mazama bororo), הוא מין של אייל, שגילויו חדש יחסית, בגודל קטן-בינוני בסוג מזאמה, אשר חי במזרח אמריקה הדרומית לחופי האוקיינוס האטלנטי. הוא תואר מדעית רק בשנת 1996 על ידי הגנטיקאי הספרדי פרופסור חוסה דואטרה לאחר שהתגלה מספר שנים לפני כן, והוא דומה מאוד למזאמה אדומה ולמזאמה ננסית. טווח התפוצה שלו מצומצם למדי, ומצבו נחשב למאוים.

בורורו
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילי העולם החדש
סוג:	מזאמה
מין:	בורורו
שם מדעי
Mazama bororo ‏Duarte, 1996
תחום תפוצה

גילוי

בשנת 1908 עם גילויו של הצ'וני הקטנטן דמוי הפודו שחי בפרו ובוליביה, היה נראה לחוקרים שמדובר במין האחרון של המזאמה שהתגלה. אך בשנת 1992, התגלה הבורורו שאף הוא נחשב למין הבלתי מוכר האחרון עד גילויה של המזאמה הלבנה בשנת 2015. את הגילוי של הבורורו כמו גם את התיאור המדעי שלו, יש לזקוף לזכותו של הגנטיקאי הספרדי, פרופסור חוסה מאוריציו ברבאנטי דואטרה שגילה את הפרט הראשון של הבורורו בגן חיות, כאשר קודם לכן הוא נחשב כמזאמה אדומה. על פי ניתוחים גנטיים, נמצא שלאותו פרט היה מספר דיפלואידי של 32 כרומוזומים, שונה לגמרי ממיני המזאמה האחרים. דואטרה שביצע מחקרים על מזאמות נוספות שנתפסו במדינות סאו פאולו ופרנה, הוכיח לבסוף שאכן מדובר במין חדש שטרם היה ידוע והרשימה האדומה של IUCN הסתמכה על ממצאיו בהפיקה דו"ח שימור נפרד. דואטרה גם כתב את התיאור הרשמי של המין.

תיאור

מבחינה חיצונית ומורפולוגית, הבורורו בעל הגודל הבינוני מהווה צורת ביניים בין מזאמה אדומה למזאמה ננסית. גוני הפרווה עם זאת, דומים יותר למזאמה האדומה. יש לו גובה כתפיים של כ-50 ס"מ, ומשקל ממוצע של 25 ק"ג; אורך הראש והגוף שלו כ-90 ס"מ. השדרה גמישה ומתעגלת כקשת, והגורם העיקרי לכך הוא האנטומיה של הרגליים אשר הקדמיות קצרות באופן ניכר מהאחוריות; צורת גוף זו מותאמת לפרסתני יער קטנים הנעים בצמחייה צפופה. הצוואר קצר ועבה, והראש קצר ומשולש. העצמות שמתחת לעיניים בולטות על רקע הפנים. העיניים בגודל בינוני, האף גדול, והלוע צר ומעוגל. האוזניים קטנות, רחבות וחלקות, וצורתן עגלגלה. לזכרים יש זוג קרניים קטנות, חדות ופשוטות, וחוסר הסיעופים מקל עליו לנוע בסבך מבלי שהקרניים יסתבכו בענפים. נקבות הבורורו חסרות קרניים, אך מעבר לכך הן זהות לזכרים במבנה הגוף וצבע הפרווה. אצל שני הזוויגים הזנב עבה ורחב.

הפרווה של הבורורו קצרה ודקה, ובעלת גוון כללי בצבע אדום או כתום הנוטה להיות כהה בעיקר בגב ובצלעות. במקרים מסוימים, ישנה שדרת נקודות דהויות על העורף והכתף. הצוואר נוטה להיות בצבע חום אפרפר בהיר וחיוור, ולעיתים הוא משחיר מעט על העורף והכתף. יש כתמים לבנים על בסיסי האוזניים, קצה הלסת, הגחון, המפשעה, פנים הרגליים, תחתית הזנב והחזה. בעוד שהרגליים הקדמיות זהות בצבען לגווני הגוף, הרגליים האחוריות נוטות להיות שחורות במיוחד בחלקן האחורי. הראש בצבע אדמדם-אפרפר, להוציא כתמים בהירים סביב העיניים, וכתם שחרחר דהוי המשתרע על המצח והחרטום. מעל הפרסות הכהות יש בדרך כלל כתמים בהירים.

תפוצה וביולוגיה

מאחר שהבורורו הוא מין אייל "חדש" יחסית, טרם ניתן לקבוע את תפוצתו האמיתית. ככל הידוע הוא אנדמי לברזיל, ומצוי בה ב-3 המדינות הברזילאיות הבאות: מזרח פרנה וסנטה קטרינה ודרום סאו פאולו. בעת הגילוי שלו ב-1992, חוקרי הטבע העריכו את טווח התפוצה שלו על בסיס הנוכחות שלו בשבי. אוכלוסיית הבר הראשונה התגלתה בפארק מדינה בין 2000 ל-2002. מאז, הבורורו התגלה רק בעוד 9 תחומים אחרים, ונראה שהוא מוגבל לאזור האקולוגי בדרום היער האטלנטי על קו הרוחב חוג הגדי ב-"22 '26 23° דרום" לחופי האוקיינוס האטלנטי.

בית הגידול של מין זה מורכב מיער גשם טרופי וסוב-טרופי עם צמחייה סבוכה באחד מהאזורים האקולוגים בעלי המגוון הביולוגי הגדול בעולם, וכן מיערות על קו החוף, יערות אראיוקאריה, יערות שפלה, יערות הרריים וגבעות; הוא מצוי החל מגובה 30 מטר במישור החוף הנמוך לחופי האוקיינוס, ועד לאזורים מוגבהים בפתאומיות בגובה של 1,200 מטר מעל פני הים. האקלים באזור זה הוא סוב טרופי לח. אחד מהאזורים העיקריים שבהם ידועה אוכלוסייה של בורורור הוא המורדות של הר פרנאפיאקבה בסאו פאולו. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 2,000-1,000 מילימטר לשנה.

אין מידע רב על האקולוגיה של הבורורו. הוא יונק זהיר וחששן הפעיל לרוב בגפו, להוציא את תקופת הרבייה שאז הוא נראה לזמן מה עם בן זוג. הוא ככל הנראה פעיל דמדומים, ומסתמך רבות על ההסוואה שלו ביער החשוך כהגנה מפני טורפים כדוגמת יגואר. הוא אוכל פירות ואוכל עשב, וכן ניזון ממקורות צמחיים שונים כמו שתילי כרוב, קוקוס, לבבות דקל, שורשים וכדומה. הוא משחק תפקיד משמעותי בהפצת זרעי פירות וצמחים על פני היער. תוחלת החיים הממוצעת שלו בטבע כ-5 שנים.

מצב

הבורורו מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU); יש לכך מספר סיבות: המין כאמור אנדמי לטווח מצומצם בברזיל, ובהתחשב בשטחו הכולל ובתי הגידול המתאימים בו, נראה שהאומדן של האוכלוסייה הבוגרת קטן מ-10,000 פרטים. על פי הצפי, האוכלוסייה הבוגרת תמשיך לרדת בהדרגה עקב מספר איומים שימשיכו גם בשנים הבאות כמו ציד וטריפה על ידי כלבי בית שהפכו לפראים. המין גם מאוים מאוד עקב אובדן בית גידול ופגיעה באיכות היער על ידי המרת שטחים ממנו לגידולים חקלאיים כמו בננה ואקליפטוס. איום אפשרי אחר הוא תחרות על מקורות מחייה עם איילים אחרים כמו המזאמה האדומה.

על פי הרשימות הארציות והאזוריות של עולם החי הברזילאי הנתון בסכנה הכחדה, האיומים הקבועים על המין הם ציד לא חוקי, אובדן בית גידול הכולל גם שינויים שנעשים בבית הגידול על ידי ניצול לא חוקי של לבבות דקל, טריפה על ידי טורפים טבעיים וביתיים. איום אפשרי גם עשוי להיות מצד התפשטות מחלות זיהומיות של בקר.

המסגרת המשפטית העיקרית בברזיל לניהול של מינים בסכנת הכחדה וההגנה אליהם, הם הרשימה הלאומית הראשית של מינים בסכנת הכחדה, ורשימת היונקים המאוימים של פרנה. ההנחיות לשימור הבורורו הותוו על ידי תוכנית פעולה לאומית עבור איילים מאוימים בברזיל משנת 2012. מטרת התוכנית לטווח הארוך היא החזקה שוטפת של אוכלוסיות בורורו גדולות וביצוע מחקרים על הגנטיקה והטקסונומיה שלו כדי להעריך טוב יותר את היחס בינו לבין מזאמות אחרות ולאתר באמצעות זאת אוכלוסיות נוספות לא ידועות או כאלה שמוכרות כשייכות למינים אחרים. בין הפעולות העיקריות ניתן למנות חקיקה ציבורית, טיפוח בית גידול מתאים, מחקרים ביולוגים וסקרי תפוצה, והקמת תוכניות שימור לאתרים ספציפיים. רמת יישום התוכנית נבדקה לראשונה בנובמבר 2015.

אומדן האוכלוסייה העולמי של הבורורו מוערך בכ-8,500 פרטים בוגרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בורורו בוויקישיתוף

• בורורו, באתר ITIS (באנגלית)
• בורורו, באתר NCBI (באנגלית)
• בורורו, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• בורורו, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ תיאור של הבורורו
• ‏ מידע ותמונות של הבורורו
• ‏ סרטון של נקבה ועופר של בורורו ביער
• ‏ מידע מפורט ומקיף אודות הבורורו (כולל תמונות)