בוליביה
המדינה הרב-לאומית של בוליביה (בספרדית: Estado Plurinacional de Bolivia)[5][6] היא מדינה ללא מוצא לים במערב דרום אמריקה וגובלת בדרומה בארגנטינה, בדרום מערב בצ'ילה, מדרום מזרח בפרגוואי, בצפון ובמזרח בברזיל ובצפון מערב בפרו. שליש מהמדינה הוא רכס הרי האנדים, שם גם שוכנת אחת הערים הגדולות ביותר במדינה, אל אלטו שממוקמת באלטיפלנו. בוליביה היא אחת משתי המדינות חסרות המוצא לים (השנייה היא פרגוואי) מחוץ לאירואפרסיה. מבחינה גאוגרפית בוליביה היא המדינה בעלת שטח היבשה הגדול ביותר מבין המדינות ללא גישה לים ביבשת אמריקה, אם כי היא עדיין מדינה קטנה יחסית מבחינה כלכלית וצבאית.
| המדינה הרב-לאומית של בוליביה Estado Plurinacional de Bolivia | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  .svg) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מוטו לאומי | אחדות היא כוח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| המנון לאומי | Bolivianos, el hado propicio | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יבשת | דרום אמריקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שפה רשמית | ספרדית, ו-36 שפות מקומיות[1] | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עיר בירה | סוקרה (הבירה החוקתית) לה פאס (הבירה המנהלית) 19°02′02″S 65°15′45″W / 19.0339°S 65.2626°W (סוקרה) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| העיר הגדולה ביותר | סנטה קרוס | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משטר | רפובליקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש המדינה נשיא סגן נשיא | נשיא אוו מוראלס אלבארו גארסיה לינרה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הקמה - עצמאות - תאריך | הכרזת עצמאות מספרד 6 באוגוסט 1825 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישות קודמת |  מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שטח[2] - דירוג עולמי - אחוז שטח המים |
1,098,581 קמ"ר 29 בעולם 1.29% | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אוכלוסייה[3] (הערכה ליולי 2018) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות |
11,306,341 נפש 80 בעולם 10.29 נפש לקמ"ר 216 בעולם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג[4] (הערכה לשנת 2017) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש | 83,720 מיליון $ 94 בעולם 7,405 $ 154 בעולם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטבע | בוליביאנו (BOB) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC -4 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | .bo | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קידומת בינלאומית | 591 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
טרם הקולוניזציה הספרדית, באזור האנדים של בוליביה הייתה אימפריית האינקה ואילו השפלה הצפונית והמזרחית הייתה מיושבת בידי שבטים עצמאיים. הכובשים הספרדים שהגיעו לקוסקו ואסונסיון השתלטו על האזור במאה ה-16. במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית, בוליביה נוהלה בידי הקהילה המלכותית של קראקס. ספרד בנתה את האימפריה שלה במידה רבה באמצעות הכסף של המכרות בבוליביה.
לאחר הניסיון הראשון לעצמאות ב-1809, הגיעה מלחמה נוספת טרם הקמת הרפובליקה שארכה 16 שנים ותמה ב-6 באוגוסט 1825. מאז העצמאות, בוליביה סבלה מתקופות של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לרבות אובדן שטחים לידי שכנותיה, כגון אקרי וגראן צ'אקו. המדינה חסרת מוצא לים מאז מלחמת האוקיינוס השקט (1879-1884), עת סיפחה צ'ילה שטחים של בוליביה, אולם הסכמים עם מדינות שכנות העניקו לבוליביה גישה עקיפה לאוקיינוס השקט ולאוקיינוס האטלנטי.
אוכלוסיית המדינה, המוערכת ב-11 מיליון תושבים, היא רב לאומית, וכולל אינדיאנים, מסטיסים, אירופים, אסיאתים ואפריקאים. ההפרדה הגזעית בתקופת הקולוניאליזם הספרדי, המשיכה גם בעידן המודרני. ספרדית היא השפה הרשמית של המדינה, לצד 36 שפות ילידים נוספות, שהידועות בהן הן איימארית וקצ'ואה.
בוליביה המודרנית היא רפובליקה דמוקרטית חוקתית, המחולקת לתשע מחלקות. הגאוגרפיה שלה משתנה בין הפסגות של הרי האנדים במערב, אל השפלה במזרח, הממוקמת באגן האמזונס. בוליביה היא מדינה מתפתחת, עם ציון נמוך במדד הפיתוח האנושי ורמת עוני של 38 אחוזים. בין הפעילויות הכלכליות העיקריות ניתן למנות: חקלאות, ייעור, דיג, כרייה וייצור סחורות כגון טקסטיל, הלבשה, מתכות וזיקוק נפט. המדינה גם עשירה מאוד במינרלים, ובייחוד בדיל.
שמה של המדינה נקבע על שמו של סימון בוליבר, משחרר דרום אמריקה.
תוכן עניינים
היסטוריהעריכה
העדויות הראשונות להתיישבות בהרי האנדים מתוארכות לשנת 10,000 לפנה"ס [דרוש מקור], בתחילת המאה ה-2 לפנה"ס החלה תרבות הטיוואנאקו להתפתח בדרום אגם טיטיקקה. תרבות הטיוואנאקו הצטיינה באדריכלות מודרנית וטכניקות חקלאיות חדישות במושגים של אותם הימים. מרכזה של תרבות זו היה בעיר טיוואנאקו. במקביל, התפתחו גם תרבויות באזור מוקסוס ומולוס (חלק מלה פס של היום). בשנת 1450 (משוער) סיפח שבט האינקה את בוליביה לממלכתו ושלט בה עד לכיבוש הספרדי בשנת 1530.
התקופה הקולוניאלית הספרדיתעריכה
במשך התקופה הקולוניאלית הספרדית בבוליביה, נקראה הטריטוריה פרו העליונה והייתה תחת מרות המשנה למלך לימה, בירת פרו. במשך שנים רבות העיר פוטוסי שבשטח בוליביה הייתה העיר הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי. הסמכות המלכותית-ספרדית בבוליביה נחלשה במשך מלחמותיו של נפוליאון, והשנאה כנגד השלטון הספרדי גדלה. הכרזת העצמאות של בוליביה בשנת 1809 גרמה למלחמה של 16 שנים שבסופה נוסדה הרפובליקה שנקראה על שמו של סימון בוליבר ב-6 באוגוסט 1825.
לאחר הכרזת העצמאותעריכה
העצמאות לא הביאה לבוליביה יציבות. עד 1981 בוצעו בבוליביה 192 הפיכות (כלומר הפיכה כל 10 חודשים בממוצע). חולשתו של הצבא גרמה לאבדן חלקים משטחה של המדינה למדינות שכנות במהלך מלחמות, חוף הים שלה נכבש על ידי צ'ילה במלחמת האוקיינוס השקט. על אף שבוליביה היא עדיין המדינה העניה ביותר בדרום אמריקה, שורת רפורמות שהנהיגה הממשלה גרמו להתפתחות עקבית של הכלכלה במדינה.
פוליטיקהעריכה
יחסי ישראל-בוליביהעריכה
ערך מורחב – יחסי בוליביה-ישראל
עד לתחילת שנת 2009, היו למדינת ישראל ולבוליביה יחסים דיפלומטיים מלאים, אולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטה בוליביה לנתקם. נשיא בוליביה אוו מוראלס מסר "בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע.[7] ב-2010 הייצוא הישראלי לבוליביה עמד על כ-6 מיליון דולר, והיבוא מבוליביה לישראל- כ-3 מיליון דולר.[8]
ביולי 2014 הכריז אוו מוראלס נשיא בוליביה על ישראל כ"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן. עקב ההחלטה יבוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז הסכם שנחתם ביניהן ב-1972.[9]
כלכלהעריכה
בוליביה היא אחת המדינות העניות באמריקה הדרומית. התמ"ג לנפש עומד על כ-5,500 דולר. המדינה חוותה משבר כלכלי קשה בשנת 1980, אך התאוששה בעקבות רפורמות שהובילו לירידה בשיעור העוני, אף שאלו עדיין גבוהים (54% ב-2007). ענפי התעשייה העיקריים הם כריה, צורפות, נפט, מזון ומשקאות, טבק, עבודות יד וטקסטיל. כ-40% מהיצוא מופנה לברזיל. המטבע נקרא "בוליביאנו".
במשך שנים רבות התבססה כלכלית המדינה במידה רבה על אוצר טבע שנמצא בסמוך לעיר פוטוסי: הר אדיר ממדים ובתוכו מרבצי כסף למכביר, שבזכות כרייתם המסחרית הפכה העיר לאחת מן הגדולות והעשירות באימפריה הספרדית; אולם בשנים האחרונות מאגרי הכסף החלו להידלדל. הכרייה רבת השנים, שבמקרים רבים נעשתה ללא פיקוח או מיפוי מסודרים, הביאה להתמוטטות של מנהרות והיחלשות של מבנהו הפנימי. המצב כיום הוא שהר הכסף מתחיל להתמוטט ולוע גדול נפער בו.[10]
בשנת 2013 צמחה כלכלת המדינה בקצב מהיר של 6.8% ושיעור האבטלה ירד ל-7.4%. נכון לשנת 2016 כלכלתה מבוססת בין היתר על ייצוא גז טבעי, אבץ, זהב, סויה ועוד.[11]
המדיניות הסוציאליסטית של נשיא בוליביה אוו מוראלס הובילה לירידה גדולה בעוני,מ-60.6% בשנת 2005 ל-38.6% בשנת 2015,ההכנסה שולשה בעשר השנים האחרונות, ההלאמות הנרחבות הובילו להכפלת המשק בבעלות המדינה ל-35% מהכלכלה, לגידול בהכנסות המדינה מהמפעלים המולאמים מ-2.5 מיליארד דולר בשנות ה-2000 המוקדמות ל-31.5 מיליארד דולר בעשר השנים האחרונות שהופנו להשקעות ממשלתיות במשק שזינקו מ-629 מיליון דולר ב-2005 ליותר מ-5 מיליארד דולר ב-2016.[12]
גאוגרפיהעריכה
בוליביה היא מדינה במערב דרום אמריקה אשר מוקפת יבשה. היא גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח, פרגוואי וארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב.
בוליביה ממוקמת ברכס הרי האנדים, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר במדינה מגיעה לגובה של 6,542 מטר. מרכז המדינה מעוצב על ידי רמה, האלטיפלאנו, היכן שגרים מרבית הבוליביאנים. במזרח המדינה ישנה שפלה אשר מכוסה על ידי יערות הגשם של האמזוניה. מלה פאס יוצאת דרך היונגאס, המכונה גם "דרך המוות", המקשרת את הבירה עם צפון המדינה.
האקלים במדינה מורכב, ואף על פי שבוליביה נמצאת באזור טרופי, האקלים מאוד משתנה מהאזורים הנמוכים ועד הרי האנדים.
בדרום-מערב בוליביה ממוקם סאלאר דה אויוני (בספרדית: Salar de Uyuni), מדבר המלח הגדול בעולם. הנופים הייחודיים של המדבר הופכים אותו לאטרקטציה תיירותית.
שלטון מקומיעריכה
מבחינת שלטון מקומי, בוליביה מחולקת לתשעה מחוזות (פרובינציות, Provinces), וכל מחוז מחולק למספר מחוזות משניים נוספים אשר מנהלים את העניינים הפנימיים שלהם.
 |
דמוגרפיהעריכה
במפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, ב-2001, נמנו 8.27 מיליון תושבים. על-פי הערכה מ-2014, מונה אוכלוסיית בוליביה כ-10.5 מיליון נפש. במשך 50 השנים האחרונות צמחה אוכלוסייתה ביותר מפי 3, וקצב גידול האוכלוסייה גבוה (2.25%). תוחלת החיים אינה גבוהה- לנשים 68 ו-63 לגברים.
רוב האוכלוסייה בבוליביה היא ממוצא אמריקאי-ילידי (אינדיאני). חלקם של האמריקאים הילידים באוכלוסייה מוערך ב-56 עד 70 אחוזים, ורובם הגדול משתייכים לשתי הקבוצות הילידיות הגדולות, קצ'ואה (Quechua) ואיימרה (Aymara), ששורשיהן באינקה. עוד כ-30 קבוצות ילידיות קטנות יותר קיימות במדינה. החשובה בהן היא בני הגוארני, השוכנים בחלקה המזרחי.
כ-10 עד 15 אחוזים מן התושבים הם ממוצא אירופי. רובם ממוצא ספרדי, ומיעוטם צאצאי מהגרים מגרמניה, אוסטריה ומדינות אירופיות נוספות. כ-30 עד 40 אחוזים הם מסטיסים, בני תערובת של אירופים וילידים אמריקאים. כחצי אחוז מן התושבים הם ממוצא אפריקאי, וכן קיימים מיעוטים קטנים של צאצאי מהגרים מסין, מיפן, ומן המזרח התיכון.
התושבים הם ברובם הגדול נוצרים קתולים. כחמישה אחוזים משתייכים לזרם האוונגליסטי, אשר חלקו באוכלוסייה הולך וגדל, וכאחוז אחד הם בהאים.
בבוליביה קהילה יהודית קטנה שמונה כיום כ-500 יהודים, אף שלאחר מלחמת העולם השנייה היו בה כ-10,000 יהודים, לאחר שהגיעו אליה יהודים רבים ממזרח אירופה.
כשני מיליון בוליביאנים חיים מחוץ לארצם הענייה. יעדי ההגירה העיקריים הם ארגנטינה, ספרד וארצות הברית. הערים הגדולות הן במדינה הן סנטה קרוס (1,685,000) אל אלטו (993,000) והבירה לה פאס (897,000). בעבר הייתה לה פאס העיר הגדולה ביותר, אך קצב גידול האוכלוסייה באל אלטו וסנטה קרוס גבוה יותר.
תרבותעריכה
התרבות הבוליביאנית הושפעה רבות מתרבות האינקה ותרבויות אינדיאניות מקומיות נוספות. פסטיבל ידוע שנערך בבוליביה הוא "קרנבל אורורו" - "El carnaval de Oruro".
קישורים חיצונייםעריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אמריקה הלטינית | ||
- בוליביה
- מידע על בוליביה
- "כיצד הפך איוו מוראלס את בוליביה על פניה" מתוך הפודקאסט 'עושים רוח'
- ליאור לרנר, "מתנה עצובה לילדי בוליביה: יוכלו לעבוד מגיל עשר", באתר TheMarker, ה-27 באוגוסט 2014
- בוליביה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- בוליביה, באתר nrg
- היסטוריה של בוליביה
- בוליביה
- הערות רקע של ממשלת ארצות הברית: בוליביה
- ילדי רחוב בבוליביה
- אוסף קהילת יהודי בוליביה, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
הערות שולייםעריכה
- ^ לפי סעיף חמש בחוקה החדשה של בוליביה
- ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
- ^ http://www.who.int/countries/bol/en/
- ^ http://data.un.org/CountryProfile.aspx?crName=Bolivia%20(Plurinational%20State%20of)
- ^ סוכנויות הידיעות, גם בוליביה מנתקת את היחסים עם ישראל, באתר nrg, 14 בינואר 2009
- ^ סקירה כלכלית ישראל – בוליביה, לשכת המסחר תל אביב והמרכז
- ^ ynet, נשיא בוליביה: ישראל היא מדינת טרור, באתר ynet, 30 ביולי 2014
- ^ "הר הכסף של בוליביה קורס". הארץ (בעברית). 12 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018.
- ^ [https://atlas.media.mit.edu/en/profile/country/bol/ OEC - Bolivia (BOL) Exports, Imports, and Trade Partners], atlas.media.mit.edu (באנגלית)
- ^ COHA, Eleven Years of the “Process of Change” in Evo Morales’ Bolivia (בAmerican English)