בזתא
בִּזְּתָא הוא דמות מקראית, אחד מסריסי המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר.
בסיפור המגילה עריכה
בזתא נזכר במגילת אסתר פעם אחת כאחד משבעת הסריסים שנשלחו להביא את ושתי במהלך המשתה שארגן אחשוורוש[1]
- ”בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, אָמַר לִמְהוּמָן, בִּזְּתָא, חַרְבוֹנָא, בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ”.
ושתי סירבה לבוא, ובעקבות כך נגזר עליה עונש מוות.
שמו עריכה
חוקרים מסוימים סוברים שבמקור שמו לא היה בזתא אלא מזדן. יש חוקרים הסוברים ששמו מגיע מהמילה Dâta, שפירושה נתינה.[2]
במדרשים נכתב: "בזתא בוז ביתיה, חרבונא אחריב ביתיה, בגתא ואבגתא בוז ובזבוז".[3]
הערות שוליים עריכה
- ^ מגילת אסתר, פרק א', פסוק י'
- ^ ראו אנציקלופדיה מקראית כרך ב
- ^ אסתר רבה (וילנא) פרשה ג.
