בטי וייט

שחקנית אמריקאית

בטי מריון וייטאנגלית: Betty Marion White;‏ 17 בינואר 192231 בדצמבר 2021) הייתה שחקנית, קומיקאית, זמרת ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת שבעה פרסי אמי, עם קריירה שהשתרעה על פני יותר משמונה עשורים. הייתה ידועה בעיקר בזכות גילום דמותה של רוז ניילנד בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב".

בטי וייט
Betty White
בטי וייט, 2010
בטי וייט, 2010
לידה 17 בינואר 1922
אוק פארק (אנ'), אילינוי
פטירה 31 בדצמבר 2021 (בגיל 99)
לוס אנג'לס, קליפורניה
שם לידה Betty Marion White עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות 19392021 (כ־82 שנים)
מקום לימודים תיכון בוורלי הילס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Lane Allan (8 בנובמבר 194717 ביולי 1949)
  • Allen Ludden (14 ביוני 19639 ביוני 1981) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה 7 פרסי אמי
2 פרסי גילדת שחקני המסך
פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייה

עריכה

נולדה באואק פארק שבאילינוי. לדבריה שמה במרשם האוכלוסין הוא "בטי", ולא מדובר בקיצור של "אליזבת". בתם היחידה של כריסטין טס, עקרת בית, והוראס לוגאן וייט, מנהל בחברת תאורה. סבה מצד האב היה דני ומצד האם היא הייתה יוונייה. משפחתה עברה בין מקומות יישוב בארצות הברית במהלך השפל הגדול, והתיישבה לבסוף בלוס אנג'לס. וייט למדה בתיכון בוורלי הילס בקליפורניה[1].

קריירה

עריכה
 
וייט בתוכנית "המופע של בטי וייט", 1954

וייט ערכה את הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה ב-1949, כשהחלה להופיע לצדו של אל ג'ארביס בתוכניתו היומית "הוליווד בטלוויזיה", ששודרה בשידור חי. לאחר עזיבתו של ג'ארביס ב-1952, היא הפכה למארחת של התוכנית. ב-1953 החלה להופיע בתפקיד הראשי בסדרה הקומית "החיים עם אליזבת", שהתבססה על מערכון ששודר בתוכניתה "הוליווד בטלוויזיה". וייט אף הייתה שותפה להפקתה וליצירתה של הסדרה, שבזכותה זכתה לראשונה בפרס אמי. הסדרה שודרה במשך שתי עונות, והפכה את וייט לאחת הנשים הבודדות בתעשיית הטלוויזיה של אותה תקופה שנהנו משליטה יצירתית הן על מה שמתרחש מלפני המצלמה והן על מה שמתרחש מאחוריה. ב-1954 היא הפיקה והנחתה תוכנית אירוח יומית בשם "המופע של בטי וייט", ששודרה ברשת NBC. בשנים 19581957 היא השתתפה בסדרה הקומית "פגישה עם המלאכים", בתפקיד ויקי אנג'ל. באותה תקופה הרבתה וייט להופיע גם בפרסומות ששודרו בטלוויזיה.

תפקידה המשמעותי הראשון בקולנוע היה ב-1962, בסרט "Advise & Consent", בו גילמה את דמותה של הסנאטורית מקנזס אליזבת' איימס אדמס.

בשנות ה-50 ובשנות ה-60 הרבתה וייט להופיע במערכונים של תוכניות אירוח ליליות ולהתארח בשעשועוני טלוויזיה. בין השנים 19751961 היא התארחה פעמים רבות בשעשועון המצליח "Password" ("סיסמה"), וב-1963 התחתנה עם מנחה השעשועון, אלן לאדן. ב-1983 הנחתה בעצמה את השעשועון של רשת NBC "רק גברים!", והפכה לאישה הראשונה שזכתה בפרס אמי על הנחיית שעשועון טלוויזיה. בשל עבודתה הרבה בתחום היא זכתה לכינוי "הגברת הראשונה של שעשועוני הטלוויזיה".

 
וייט בטקס פרסי האמי, 1988

ב-1973 הופיעה בתפקיד אורח בסדרה הקומית המצליחה "המופע של מרי טיילר מור". התגובות החיוביות להן זכתה הופעתה גרמו למפיקי הסדרה לצרף אותה לצוות הסדרה, והדמות של סו אן ניבנס הפכה לדמות קבועה. על הופעתה בסדרה זו זכתה בשני פרסי אמי רצופים. לאחר שהסדרה הסתיימה, וייט קיבלה מרשת CBS סדרה קומית משלה בשם "המופע של בטי וייט". הסדרה לא זכתה להצלחה ובוטלה כעבור עונה אחת בלבד. בשנים שלאחר מכן הופיעה וייט בתפקידי משנה במספר סרטי טלוויזיה ומיני סדרות.

בשנים 19851983 השתתפה וייט בסדרה הקומית של רשת NBC "משפחתה של אמא". לאחר שהסדרה בוטלה על ידי NBC ועברה להיות משודרת בסינדיקציה, וייט פרשה ממנה. ב-1985 היא נבחרה לגלם את דמותה של רוז ניילנד, אחת הדמויות הראשיות בסדרה הקומית "בנות הזהב", ששודרה אף היא ב-NBC[2]. הסדרה, במרכזה עמדו ארבע נשים בגיל הזהב, שודרה במשך שבע עונות וזכתה להצלחה רבה. שש העונות הראשונות שלה דורגו בעשירייה הראשונה במדד הרייטינג השנתי של נילסן. רוז ניילנד הפכה לדמות המזוהה ביותר עם וייט, והיא זיכתה אותה בשבע מועמדויות רצופות לפרס אמי, עבור כל אחת משבע עונות הסדרה, ובזכייה אחת ב-1986. לאחר שהסדרה הסתיימה ב-1992, וייט וחלק מחברותיה ל"בנות הזהב" המשיכו להופיע בסדרת הבת "ארמון הזהב"[3], שלא הצליחה לשחזר את הצלחתה של סדרת האם וירדה אחרי עונה אחת. בשנים שלאחר מכן חזרה וייט לגלם את דמותה של רוז ניילנד בהופעות אורח בשתי סדרות אחרות של NBC, "קן ריק" ו"אחיות".

בהמשך שנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הופיעה וייט בהופעות אורח רבות בסדרות טלוויזיה מוכרות ומצליחות, דוגמת "אלי מקביל", "מופע שנות ה-70", "משפחת סימפסון", "קוראים לי ארל" ועוד. בשנים 20082005 הופיעה במספר פרקים בסדרה "בוסטון ליגל", בתפקיד קת'רין פייפר, אותו גילמה לראשונה בהופעת אורח בסדרה "הפרקליטים" ב-2004. בשנת 2006 הצטרפה לצוות אופרת הסבון הפופולרית "היפים והאמיצים", וגילמה בה את התפקיד של אן דאגלס, עד לעזיבתה את הסדרה בשנת 2009.

על הופעות האורח שלה זכתה וייט בחמש מועמדויות נוספות לפרס אמי, מתוכן זכתה בפרס פעם אחת ב-1996.

במקביל להופעות האורח בטלוויזיה, הופיעה וייט במספר תפקידי משנה בסרטי קולנוע. בין היתר, הופיעה בסרט "האגם השקט" (1999), ולצדם של סטיב מרטין וקווין לטיפה בסרט "מפרקים את הבית" (2003). ב-2009 הופיעה בתפקיד סבתא אנני בסרט "ההצעה", לצדם של סנדרה בולוק וראיין ריינולדס.

בעקבות עצומה באינטרנט, שקראה לאפשר לוייט להנחות את התוכנית "סאטרדיי נייט לייב", ושעליה חתמו כחצי מיליון אנשים, הוזמנה וייט במאי 2010 להנחות את התוכנית. על הנחיית אורח זו זכתה בפרס אמי השביעי שלה.

מיוני 2010 ועד 2015 הופיעה וייט בקומדיית המצבים "שוות בקליבלנד". על תפקידה בסדרה זכתה פעמיים בפרס גילדת שחקני המסך, בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית.

בשנת 2019 דיבבה את ביוטי ווייט בסרט "צעצוע של סיפור 4" ובסדרה "מזלגוני שואל שאלה".

חייה האישיים

עריכה
 
וייט עם בעלה השלישי, אלן לאדן, בשנת 1968

וייט נולדה באילינוי, להוראס ל. וייט, סוכן מכירות ומהנדס אלקטרוניקה, ולאשתו טס. היא גדלה בלוס אנג'לס, קליפורניה, וב-1939 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון של בוורלי הילס.

ב-1945 וייט נישאה לדיק בארקר, טייס בחיל האוויר האמריקאי. נישואיהם החזיקו מעמד זמן קצר בלבד. ב-1947 היא התחתנה עם ליין אלן, סוכן שחקנים הוליוודי. גם נישואיה אלה הסתיימו בגירושים כעבור שנתיים בלבד. ב-14 ביוני 1963 היא נישאה בשלישית, למנחה הטלוויזיה אלן לאדן, אותו פגשה כשהתארחה בשעשועון "Password" בהנחייתו. נישואיהם נמשכו עד למותו של לאדן ממחלת הסרטן ב-1981. לאחר מותו לא נישאה שוב. לוייט לא נולדו ילדים.

וייט הייתה טבעונית[4] ואקטיביסטית למען זכויות בעלי חיים, והייתה חברה פעילה במספר ארגונים למען בעלי חיים, ביניהם מועצת גן החיות של לוס אנג'לס, קרן מוריס למען חיות ו"שחקנים ואחרים למען חיות". ב-1983 פרסמה את הספר "אהבת החיות של בטי וייט: כיצד החיות דואגות לנו". ב-1997 סירבה לתפקיד שהוצע לה בסרט "הכי טוב שיש", מאחר שהתנגדה לדרך שבה התייחסו לכלב בסרט. ב-1987 העניק לה ארגון הוטרינרים האמריקאי את פרס הארגון על פעילותה למען החיות. עיריית לוס אנג'לס העניקה לה בטקס חגיגי אות הוקרה מיוחד ב-2006 בגין פעילותה הפילנתרופית למען חיות. ב-2008 תרמה וייט 100,000 דולר לגן החיות של לוס אנג'לס.

לקראת סוף שנת 2016 נפטרה השחקנית קארי פישר. באותה שנה נפטרו מספר רב של שחקנים, אמנים ומוזיקאים מוכרים, מה שהוביל אדם בשם דמיטריוס הריטיקוס לפתוח קמפיין מימון המונים[5] שמטרתו לגייס כספים על מנת "להציל את בטי וייט מ-2016". עורך הקמפיין ביקש סכום של עשרת אלפים דולר אמריקאי שמטרתם לשלם להריטיקוס על מנת לשמור על וייט. הקמפיין הפך ויראלי[6].

וייט נפטרה ב-31 בדצמבר 2021 כתוצאה משבץ, מעט לפני יום הולדתה ה-100[7].

פרסים - מועמדויות וזכיות

עריכה

וייט זכתה בפרס אמי שבע פעמים, והייתה מועמדת לפרס 12 פעמים נוספות. כמו כן זכתה שלוש פעמים בפרס הקומדיה האמריקאית, כולל פרס על מפעל חיים שהוענק לה ב-1990. ב-1995 נבחרה על ידי חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעי הטלוויזיה להיכל התהילה של הטלוויזיה האמריקאית. ב-1988 קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, לצד הכוכב שקיבל בעלה המנוח אלן לאדן. ב-2009 קיבלה פרס על מפעל חיים מאיגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקאיים. ב-2010 קיבלה את פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים, וכן נבחרה לאשת הבידור של השנה על ידי סוכנות הידיעות AP.

שנה תוצאה פרס סרט
1953 זכייה השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "החיים עם אליזבת"
1975 זכייה שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית "המופע של מרי טיילר מור"
1976 זכייה שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית "המופע של מרי טיילר מור"
1977 מועמדות שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית "המופע של מרי טיילר מור"
1983 זכייה מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר "רק גברים!"
1984 מועמדות מנחה/ת שעשועון הטלוויזיה הטוב/ה ביותר "רק גברים!"
1986 זכייה השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "בנות הזהב"
1987 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "בנות הזהב"
1988 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "בנות הזהב"
1989 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "בנות הזהב"
1990 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "בנות הזהב"
1991 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "בנות הזהב"
1992 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "בנות הזהב"
1996 זכייה הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית "המופע של ג'ון לרוקט"
1997 מועמדות הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית "סוף סוף סוזן"
2003 מועמדות הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית "כן, מותק"
2004 מועמדות הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה דרמטית "הפרקליטים"
2009 מועמדות הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית "קוראים לי ארל"
2010 זכייה הופעת האורח הטובה ביותר של שחקנית בסדרה קומית "סאטרדיי נייט לייב"
שנה תוצאה פרס סרט
1986 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית "בנות הזהב"
1987 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית "בנות הזהב"
1988 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית "בנות הזהב"
1989 מועמדות השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית "בנות הזהב"
שנה תוצאה פרס סרט
2009 זכייה פרס על מפעל חיים[8]
2010 זכייה השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "Hot in Cleveland"
2011 זכייה השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית "Hot in Cleveland"
שנה תוצאה פרס סרט
1987 זכייה השחקנית הראשית המצחיקה ביותר בסדרת טלוויזיה "בנות הזהב"
1990 זכייה פרס על מפעל חיים
2000 זכייה הופעת האורח המצחיקה ביותר של שחקנית בסדרת טלוויזיה "אלי מקביל"

פילמוגרפיה נבחרת

עריכה
 
וייט ואד אסנר בפרק בתוכנית "המופע של מרי טיילר מור", שנת 1976
 
וייט עם ג'ורג'יה אנגל, שחקניות התוכנית "המופע של בטי וייט", שנת 1977

קולנוע

עריכה

טלוויזיה

עריכה

תפקידי אורח בולטים

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה